חאבס מחמוד ביוד נ. בית משפט הצבאי יהודה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

חאבס מחמוד ביוד נ. בית משפט הצבאי יהודה

בג"ץ 4534/19
תאריך: 07/10/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

 

בג"ץ  4534/19 - ב'

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופטת ע' ברון

 

העותר:

חאבס מחמוד ביוד

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. בית המשפט הצבאי – יהודה

 

2. בית המשפט הצבאי לערעורים

 

3. התביעה הצבאית

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותר:

עו"ד בדר אלדין אלגבאריה

 

 

בשם המשיבים:

עו"ד יעל מורג יקו-אל

 

פסק-דין

 

השופטת ע' ברון:

 

1.        העתירה שלפנינו היא נדבך נוסף במסכת של ניסיונות מצד העותר לבטל את הרשעתו בגין מעורבותו בפרשת "הלינץ' ברמאללה". בתוך כך מבוקש כי נורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 21.12.2006 (כבוד השופטים: אל"מ ח' קינן, סא"ל י' חניאל ו-סא"ל י' לרר, ע' איו"ש 2712/04; להלן: בית המשפט הצבאי לערעורים), שדחה ערעור של העותר על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט הצבאי יהודה מימים 17.6.2004 ו-5.8.2004, בהתאמה (כבוד השופטים: סא"ל ש' כוכב, סרן י' אוזדין ו-סרן ב' שפר, ת' 3197/02) (להלן: פסקי הדין).

 

           במסגרת פסקי הדין הורשע העותר בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה, ונגזרו עליו שני עונשי מאסר עולם במצטבר. במוקד העתירה סרטון שצורף לה שלטענת העותר שומט את הקרקע מתחת להרשעתו, ומשכך הוא מבקש כי נורה על זיכויו.

 

הרקע העובדתי הצריך לעניין

 

2.        בראשית ימיה של האינתיפאדה השנייה, ביום 12.10.2000 נכנסו בשוגג שני חיילים – רס"ל יוסף אברהמי ז"ל ורב"ט ואדים נורז'ץ ז"ל (יכונו להלן: החיילים) לתחומי העיר רמאללה. השניים נעצרו על ידי שוטרים פלסטינים והובלו לתחנת המשטרה בעיר, לחדר בקומה השנייה; שם נרצחו על ידי המון מוסת בפרשה הידועה כ"לינץ' ברמאללה".

 

           העותר נמנה עם ההמון שהצליח להיכנס לתחנה, ובגין מעורבותו בפרשה הורשע בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה (לפי סעיף 51(א) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל-1970, שלימים בוטל והוחלף בסעיף 209 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון). במסגרת הכרעת הדין של בית המשפט הצבאי ביהודה מיום 17.6.2004 נקבע כי הוכחה כניסתו של העותר דרך החלון לחדר שבו הוחזקו החיילים בקומה השנייה, לאחר שטיפס על עץ סמוך לבניין תחנת המשטרה, וכן הוכח כי העותר נטל חלק בהכאה של החיילים. נוסף על כך, נקבע כי מיד לאחר שאחד החיילים נזרק מן החלון לחצר כשמצבו קשה, אם לא כבר מת, העותר יצא מן החדר וירד לחצר דרך אותו עץ – שם ההמון השלים את המלאכה, והוסיף להכות ולהתעלל בגופת החייל. קביעות אלה התבססו על עדויות במשטרה של עד תביעה מרכזי בשם מחמד נוארה (להלן: נוארה) שהוגשו בהסכמת הצדדים וכן על חיזוקים ראייתיים נוספים – בהם קלטת וידאו שהוגשה לבית המשפט המתעדת חלק מהאירוע. בהתאם, ביום 5.8.2004 נגזר דינו של העותר לשני מאסרי עולם מצטברים; וערעור שהוגש על עצם ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה ביום 21.12.2006.

 

3.        העותר מסרב להשלים עם הרשעתו ומאז ועד היום נקט מספר הליכים בנדון. כך, ביום 18.8.2008 הגיש לבית המשפט הצבאי לערעורים בקשה לקיום משפט חוזר  בטענה כי הגיע לידיו חומר חקירה שלא הועבר לידי ההגנה במהלך המשפט, ויש בו כדי להביא לזיכויו. בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את הבקשה ונקבע כי "חומר החקירה החדש" היה מוכר היטב להגנה עוד במהלך ניהול המשפט, ואף היווה בסיס לטענה שהועלתה על ידה (כבוד הנשיא אל"מ א' משניות, ב"ש 4096/08 ביוד נ' התביעה הצבאית (29.1.2012)).

 

           בקשה נוספת למשפט חוזר הוגשה לבית המשפט הצבאי לערעורים ביום 24.3.2013, ובמסגרתה העלה העותר טענות בנוגע לעדותו של נוארה ומהימנותו. בקשה זו נדחתה בהיעדר עילה לקיום משפט חוזר (כבוד הנשיא אל"מ נ' בנישו, ב"ש 1436/14 ביוד נ' התביעה הצבאית (16.7.2014)); ועתירה שהגיש העותר נגד החלטה זו נדחתה בבית המשפט העליון (בג"ץ 8590/15 ביוד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (19.6.2017)).

 

טענות הצדדים

 

4.        בעתירה שלפנינו, מבקש העותר להוכיח את חפותו באמצעות סרטון שצורף לעתירה המתעד חלק מהלינץ' ברמאללה, שלדבריו מעיד על כך שלא ניתן היה להיכנס לחדר שבו הוחזקו החיילים באמצעות טיפוס על העץ הסמוך לתחנת המשטרה. בהתאם, נטען כי הסרטון שומט את הקרקע מתחת לעדותו של נוארה, וכי יש בו כדי לקעקע את מהימנותו; ומאחר שמדובר בראיה המרכזית והיחידה ששימשה לביסוס הרשעתו של העותר – יש בסרטון האמור כדי לזכותו. העותר מוסיף בהקשר זה, כי הסרטון שצורף לעתירה "נלקח" מאתר אינטרנט ישראלי וכי הוא איננו יודע אם מדובר באותו סרטון שהוגש במהלך הדיונים לפני בתי המשפט הצבאיים אם לאו.

 

           המשיבים עומדים על דחיית העתירה על הסף משורה של טעמים, בראש ובראשונה בהינתן ההלכה הפסוקה שלפיה בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות המוסמכות, לרבות בתי המשפט הצבאיים. כן נטען כי ככל שלטענת העותר הסרטון מהווה "ראיה חדשה", דין העתירה להידחות על הסף גם בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת בקשה למשפט חוזר לבית המשפט הצבאי לערעורים; וממילא דינה של העתירה לדחייה מחמת השיהוי הכבד שדבק בהגשתה (12 שנים ממועד מתן פסק הדין בערעור), ומשהעתירה אינה נתמכת בתצהיר של העותר, כי אם של אחיו.

 

דיון והכרעה

 

5.        לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

 

6.        העתירה דנן אינה אלא ניסיון נוסף לערער על קביעות וממצאים עובדתיים שנקבעו במסגרת פסקי הדין; לאחר שבקשות למשפט חוזר שהגיש העותר בנדון לא הועילו. ואולם כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על ערכאות השיפוט המוסמכות, לרבות בתי המשפט הצבאיים, ולא יתערב בהחלטותיהם אלא במקרים חריגים שבהם פעלו בחוסר סמכות או תוך פגיעה של ממש בכללי הצדק הטבעי או במקרים נדירים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו והשוו: בג"ץ 9842/17  בורקאן נ' בית משפט הצבאי לערעורים, פסקה 2 (17.2.2017); בג"ץ 5373/15 ‏נוארה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 7 (11.8.2015)) – ואמות מידה אלה אינן מתקיימות בענייננו.

 

           כפי שצוין, המערער הורשע בפסק דין מפורט בשנת 2004; והרשעתו נבחנה ואושרה במספר הזדמנויות – הן במסגרת דיון בערעור הן כחלק מהדיון בבקשות למשפט חוזר, וכל זאת בהחלטות מנומקות. בכל אחד מאותם "צמתים", כפר המערער בקביעה העובדתית כי הוא נכנס לחדר שבו שהו החיילים דרך החלון באמצעות טיפוס על העץ הסמוך לתחנת המשטרה; וגרסה זו נדחתה פעם אחר פעם. יתרה מזאת, בפסקי הדין ישנה התייחסות מפורשת לקלטת וידאו המתעדת את האירוע; ושתי ערכאות של בתי המשפט הצבאיים קבעו, לאחר שצפו באותה קלטת, כי אין יסוד לטענת העותר שלפיה לא ניתן היה להיכנס מהעץ לחלון תחנת המשטרה. משאלה פני הדברים, ניכר כי טענות העותר שביסוד העתירה נבחנו זה מכבר על ידי בתי המשפט הצבאיים, באופן מעמיק ומפורט, ואין עילה להתערב בפסקי הדין לא כל שכן לבטלם.

 

7.        מכל מקום, ככל שהסרטון שצורף לעתירה הוא ראיה חדשה שלא הוצגה לפני בתי המשפט הצבאיים עד כה, שלגישת העותר יש בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובתו – בידיו לפנות לנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים בבקשה למשפט חוזר (כהוראת סעיפים 157 ו-158 לצו בדבר הוראות ביטחון). משכך, דינה של העתירה להידחות על הסף גם בשל קיומו של סעד חלופי (ראו והשוו: בג"ץ 6355/09 פלוני נ' מדינת ישראל (7.9.2009)); ויובהר כי אין באמור משום הבעת עמדה בנוגע לסיכוייה של בקשה מעין זו.

 

8.        על יסוד האמור, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏ח' בתשרי התש"ף (‏7.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

______________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים