זינב אלהואשלה נ. רשות מקרקעי ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

זינב אלהואשלה נ. רשות מקרקעי ישראל

רע"א 5589/19
תאריך: 24/09/2019

בבית המשפט העליון

 

רע"א  5589/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקשת:

זינב אלהואשלה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

רשות מקרקעי ישראל

 

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) בע"א 50825-08-19 מיום 25.8.2019

 

בשם המבקשת:

עו"ד ישי שנידור; עו"ד כרמל פומרנץ

 

בשם המשיבה:

עו"ד אסנת קרויזר

 

פסק-דין

 

1.            המבקשת וילדיה מתגוררים בבית מגורים במקרקעין שייעודם חקלאי, המצויים בשלבי הסדר (להלן: הבית והמקרקעין). ביום 26.3.2018 הוצא בעניין המקרקעין צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: צו הפינוי או הצו). המבקשת הגישה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו הפינוי (שהתקבלה בהחלטה מיום 26.4.2018, בתנאים שנקבעו בה), ולאחר מכן – תביעה לביטול הצו. ביום 11.11.2018 דחה בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת א' ליפשיץ) את התביעה וקבע כי המבקשת לא הוכיחה זכות במקרקעין, מעבר להליכי התכנון וההסדרה בעניינו; וכי יתר התנאים הנדרשים בדין להוצאת הצו התמלאו. בצד האמור, נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת, ובהן גם מצבה הבריאותי, ועל מנת לאפשר למבקשת למצות את האפיק התכנוני הנטען על ידה – הורה בית המשפט על עיכוב צו הפינוי עד ליום 14.7.2019. ביום 12.8.2019 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הצו. ביום 15.8.2019 דחה בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' ברוזה) את הבקשה (להלן: ההחלטה מיום 15.8.2019). נקבע כי היה על המבקשת להגיש את הבקשה לפני שפקע מועד הפינוי לפי הוראות פסק הדין. עוד נקבע כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה משהמבקשת לא הוכיחה כי יש לה זכות בנכס.

 

2.            המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.8.2019. ביום 23.8.2019 דחה בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת א' ליפשיץ) את הבקשה. הודגש כי עיכוב הביצוע המבוקש נוגע לפינוי שנקבע בפסק דין חלוט, ולא ניתן להורות כן לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובהעדר הסכמה מצד המשיבה לתיקון פסק הדין בכל הנוגע למועד הפינוי. עוד צוין כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובכך יש לפגוע בטענה כי מדובר בסעד דחוף וחיוני.

 

3.            המבקשת הגישה ערעור על החלטה אחרונה זו ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי. ביום 25.8.2019 בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו. נקבע כי סיכויי הערעור נמוכים מכיוון שמדובר בהשגה על "החלטה אחרת", שעליה יש לבקש רשות לערער; כי טענות המבקשת בבקשה לעיון חוזר מופנות למעשה לפסק הדין של בית משפט השלום, שעליו לא הוגש ערעור או בקשה להארכת מועד להגשת ערעור; וכי המבקשת לא הציגה טעם לשיהוי הניכר שנקטה. נוכח קביעות אלו בקשר לסיכויי הערעור, מצא בית המשפט כי השיקול שעניינו מאזן הנוחות לא מטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה לעכב את הפינוי, על אף ההכבדה שיש בו על המבקשת וילדיה. עוד צוין כי יש לזכור כי מדובר בפינוי הבית ולא בהריסתו, כך שאין מדובר במהלך בלתי הפיך. למחרת החלטה זו, הגישה המבקשת "הודעת הבהרה ובקשה לעיון חוזר" בהחלטה מיום 25.8.2019, שבה הודגש כי הבקשה נוגעת להריסת הבית ולא רק לפינויו. בהחלטה מאותו יום, 26.8.2019, הבהיר בית המשפט כי על אף שמדובר גם בהריסה הוא לא רואה לשנות מהחלטתו, וזאת במיוחד נוכח סיכויי הערעור הנמוכים כפי שפורטו בה.

 

4.            מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הצו. לטענת המבקשת, בניגוד לאמור בהחלטות השיפוטיות הקודמות בעניינה, לבית משפט השלום יש סמכות לעכב את מועד ביצוע צו הפינוי, וכי כך בית המשפט נוהג במיוחד במקרים הנוגעים לצווי פינוי מקרקעין שהליכי התכנון לגביהם, כמו גם הכשרת הבניה הנלווית להם, מצויים בשלבים מתקדמים. המבקשת טוענת כי לא ניתן משקל לשינוי הנסיבות בעניינה, ובפרט לכך שתכנית המתאר הרלוונטית למקרקעין אושרה להפקדה ביום 3.6.2019, ויש בה כדי להכשיר תכנונית את הבית בדיעבד. בהקשר זה נטען כי הקצאת המגרשים בתכנית נעשתה בהתחשב גם בתביעות הבעלות שהגישו התושבים – ובהם אביה של המבקשת. עוד נטען כי הריסת הבית לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם הליכי ההסדרה, המקודמים גם הם על ידי רשויות המדינה. נוכח טענות אלה, סבורה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. לעניין מאזן הנוחות נטען כי עסקינן בהריסת בית מגורים שבו מתגוררת המבקשת, אם חד הורית לשני ילדים קטינים הסובלת מנכות, ובנסיבות אלו היה מקום לתת לשיקול זה משקל מכריע, אף אם סיכויי הערעור נמוכים. לבסוף נטען כי למצער היה על בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב הריסת המבנה עד להכרעה בערעורה, אף אם ההוראות בדבר הפינוי יעמדו בעינן.

 

           בהחלטתי מיום 26.8.2019 ניתן צו ארעי האוסר על הריסת הבית, מבלי שיהיה בכך כדי לעכב את הפינוי, והתבקשה תשובת המשיבה.

 

5.            לטענת המשיבה, סיכויי ההליך שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נמוכים, מן הטעם שהסיווג הנכון שלו הוא למעשה בקשת רשות לערער על "החלטה אחרת" שהתקבלה בבית המשפט השלום, שאינה מצדיקה מתן רשות כאמור. עוד לעניין סיכויי הערעור, נטען כי פסק הדין של בית משפט השלום הוא חלוט, וכי ההליכים שנקטה המבקשת להשיג עליו אינם מתאימים. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי למבקשת אין זכות במקרקעין וכי התקדמות הליכי ההסדרה אינם מקימים לה זכות כאמור, ומשכך הצו הוצא כדין. לעניין מאזן הנוחות המשיבה סבורה כי אמנם מדובר בפינוי והריסת בית מגורים, אך אין בכך כדי להכריע את הכף לטובת המבקשת באופן "אוטומטי". בעניין זה טוענת המשיבה כי האינטרס למנוע פלישה מטה את הכף לטובת הפינוי וההריסה, חרף מצבה האישי של המבקשת וזאת גם בהינתן התנהלותה הדיונית הלקויה.

 

6.            בהחלטה מיום 8.9.2019 נעתרתי לבקשת המבקשת להגיב לתשובת המשיבה. בתגובתה חוזרת המבקשת על טענותיה בדבר מצבה האישי והכלכלי הקשה, וטוענת כי במקרים אחרים שבהם נדונו צווים דומים באזור מגוריה, ניתנו החלטות שיפוטיות המאפשרות להאריך את מועדי הריסה הקבועים בצו גם לאחר מתן פסק דין חלוט. עוד צוין כי המבקשת וילדיה התפנו ביום 27.8.2019 מבית מגוריהם.

 

7.            לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיבה ובתגובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי. כידוע, בחינת בקשות לסעדים זמניים נעשית על בסיס שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות, אולם ככלל אבן הבוחן המרכזית בהכרעה בבקשות מעין אלו היא מאזן הנוחות (רע"א 10068/17 אחמידי נ' רשות מקרקעי ישראל – מחוז דרום, פסקה 15 (24.1.2018)). ככלל, עת עסקינן בבקשות לסעד זמני שעניינן פינוי בית מגורים או הריסתו, הנטייה היא לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור, נוכח הקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה שיתקבל הערעור בסופו של יום (רע"א 3924/16 עקילה נ' רשות הפיתוח, פסקה 14 (22.6.2016) (להלן: עניין עקילה)). יחד עם זאת, בענייננו, יש להתחשב גם באינטרס הציבורי והחשיבות הנודעת לשמירה על מקרקעי ציבור מפני השתלטות שלא כדין. איזון מכלול השיקולים האמור הביאני לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות במקרה דנן מטה את הכף בנסיבות המקרה לטובת היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע הצו במובן זה ש"המצב הקיים" יעמוד בעינו ותעוכב הריסת הבית בלבד, וזאת אף אם סיכויי הערעור נמוכים כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי. כעולה מטענות המבקשת, הריסת הבית תגרום לה ולילדיה נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל, והדברים מובנים מאליהם (כפי שצוין גם בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.2019; ראו למשל עניין עקילה; רע"א 7402/03 הללי נ' שיכון פיתוח לישראל (8.2.2004)). שיקול זה מטה את הכף לטובת עיכוב הריסת בית המגורים, וכך אני מורה.

 

8.            הצו שניתן בהחלטתי מיום 26.8.2019 יעמוד בעינו עד להכרעה בהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין ונוכח ההתנהלות הדיונית של המבקשת, לא ייעשה צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשע"ט (‏24.9.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים