זוהר וחש נ. זוהר מדמוני

 

 

 

 

 

 

 

 

 

           לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.9.2019 (ת"א 55780-09-14).

 

          בבקשה שהוגשה ביום 5.11.2019 נטען באופן לקוני – וללא תמיכה בתצהיר – כי הארכת המועד נדרשת למבקשים לצורך הסדרת ייצוגם המשפטי. בהתחשב בכך שהמבקשים אינם מיוצגים, אפשרתי להם, בהחלטתי מיום 25.11.2019, להגיש הודעה הנתמכת בתצהיר בה יפורטו הנימוקים התומכים בבקשה.

 

           בהודעת המבקשים מיום 1.12.2019 נטען כי הם פנו למספר עורכי דין פרטיים לצורך הסדרת ייצוגם וכי במהלך תקופה זו הם ניסו להגיע להסכמות עם המשיבים ללא הצלחה. בנסיבות אלה המבקשים עתרו להארכת מועד להגשת הערעור עד ליום 27.12.2019.

 

          המשיבים 5-3 ו-7-6 מתנגדים לבקשה, ובין השאר עומדים על סיכויי ההליך הנמוכים לשיטתם.

          

          בהתחשב בכך שפסק הדין הומצא למבקשים עוד ביום 3.9.2019, הרי שהמועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין הוא יום 29.10.2019. היינו, הבקשה שבכותרת הוגשה שבעה ימים לאחר חלוף המועד להגשת ערעור. בנסיבות העניין לא מצאתי בבקשה "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד להשגת הערעור.

 

           למבקשים – אשר היו מיוצגים בבית המשפט קמא – עמד פרק זמן לא מבוטל להסדרת ייצוגם המשפטי. מהתצהיר שצורף לבקשה עולה כי המבקשים אכן פנו בסמוך לאחר מתן פסק הדין להסדרת ייצוגם המשפטי, אולם המבקשים לא פירטו מה עלה בגורל פניה זו ומדוע לא המשיכו בהסדרת ייצוגם המשפטי בפרק הזמן שעמד לרשותם לצורך כך. כמו כן, לא מצאתי בבקשה טעם מבורר לכך שהמבקשים – אשר היו מיוצגים בבית המשפט קמא – לא הגישו את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד להגשת ערעור. בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי המבקשים פעלו בשקידה המצופה מבעל דין ואני סבורה כי הבקשה אינה מניחה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (ראו והשוו: בש"א 2343/19 אברהמי נ' ספרבר (17.4.2019)).

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ו' בכסלו התש"ף (‏4.12.2019).

 

_________________________