זאב פרץ נ. בן ציון שיפטן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

זאב פרץ נ. בן ציון שיפטן

ע"א 7820/19
תאריך: 12/01/2020

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  7820/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשים:

1. זאב פרץ

 

2. אליעזר רוטשטיין

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. בן ציון שיפטן

 

2. שחר אנרגיה בע"מ

 

3. עו"ד צחי פלג

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 10675-01-18 מיום 2.10.2019 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' רונן

 

בשם המבקשים:

עו"ד יוסף פאלוך

 

בשם המשיב 1:

עו"ד רוסו דותן

 

החלטה

 

1.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.10.2019 בה"פ 10675-01-18 (השופטת ר' רונן), עד להכרעה בערעור.

 

2.        בתמצית שבתמצית, אלו העובדות הצריכות לענייננו: המבקשים, זאב פרץ ואליעזר רוטשטיין, והמשיב, בן ציון שיפטן (להלן: שיפטן), הם בעלי מניות בחברת שחר אנרגיה בע"מ (להלן: החברה). ביום 2.8.2017 חתמו הצדדים על הסכם, לפיו שיפטן ימכור את מניותיו למבקשים. על-פי ההסכם, הפקיד שיפטן שטר העברת מניות חתום על-ידו, בנאמנות אצל עו"ד יצחק פלג (להלן: הנאמן). בהסכם נקבע, כי השטר יועבר לידי המבקשים, בכפוף להעברת תמורה כספית ראשונית בסכום של 120,000 ₪, ולמילוי מספר התחייבויות נוספות מצדם. כמו כן נקבע בהסכם, כי שיפטן ישוחרר מכל ערבויותיו לחברה. כתנאי לשחרורו מערבויותיו, דרש בנק הפועלים, שבו התנהל חשבון החברה, אישור לפיו שיפטן מכר את מניותיו ואיננו עוד בעל מניות בחברה. לאור דרישה זו, התקיימה ביום 14.9.2017 פגישה נוספת בין הצדדים, במהלכה הוסכם כי לאחר העברת התמורה הכספית הראשונית, ובטרם יקיימו המבקשים את יתר התחייבויותיהם – ישתמש הנאמן בשטר העברת המניות, ויעדכן את הרישום אצל רשם החברות. לצד זאת, הפקידו המבקשים בידי הנאמן שטרות נגדיים, המאפשרים העברה חוזרת של המניות לשיפטן.

 

3.        הצדדים נחלקו בדעותיהם באשר למשמעותו של ההסכם מיום 14.9.2017. שיפטן סבר, כי מניותיו נרשמו על שם המבקשים כעניין פורמלי בלבד, במענה לדרישת הבנק, אולם מהותית, לא שינו הצדדים מהסכמתם המקורית, לפיה השלמת ההסכם הראשון מותנית במילוי יתר התחייבויות המבקשים כלפי שיפטן. משלא מולאו אותן התחייבויות, פנה שיפטן לנאמן בבקשה שיסייע לו להביא להשלמת ההסכם. ניסיון זה העלה חרס, ובהמשך הודיע שיפטן על ביטול ההסכם, וביקש מהנאמן שירשום אותו מחדש כבעל מניות בחברה, באמצעות השטרות הנגדיים. המבקשים גרסו מנגד, כי על-פי ההסכם השני, מששילמו את התמורה הכספית הראשונית – מולאו התנאים הנדרשים להעברת מניותיו של שיפטן לידיהם. לדידם, הפרותיהם את ההסכם הראשון אינן הפרות יסודיות, ולפיכך שיפטן פעל שלא כדין בשעה שביטל את ההסכם. נוכח הטענות הסותרות, פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד בדרך של טען-ביניים, על מנת להבהיר כיצד עליו לפעול.

 

4.        בפסק דין מיום 2.10.2019 קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשים "לא הוכיחו כי הצדדים שינו את ההסכמות המקוריות שעוגנו בהסכם המכר מעבר לשינוי הנקודתי הנוגע להעברה ה'טכנית' של המניות על-שמם. לכן, נותרה בעינה ההסכמה העקרונית בין הצדדים ביחס לתנאים להעברת המניות". בהמשך קבע בית המשפט, כי המבקשים הפרו את התחייבויותיהם בהסכם, באופן שהקים לשיפטן זכות לביטולו. לבסוף, בחן בית המשפט את השאלה אם רשאי הנאמן להשתמש בשטרות הנגדיים כדי להשיב את המניות לידיו של שיפטן. בהקשר זה נקבע, כי "השטרות הנגדיים נערכו בדיוק כדי להבטיח את ההתחייבות היסודית שהופרה: התחייבות הרוכשים לדאוג ששיפטן יופטר מערבויותיו לבנקים", ובהתאם נתן בית המשפט "צו גודר על-פיו על פלג [הנאמן – נ' ס'] לדאוג להעברת שטרי העברת המניות לידיו של שיפטן או לחלופין לדאוג לרישומו החוזר כבעל-מניות בחברה כפי שהוא היה לפני ההסכם".

 

5.        המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובצדו את הבקשה הנדונה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען, כי מאזן הנוחות מחייב את עיכוב ביצוע פסק הדין, בשל נזקים שייגרמו לחברה אם לא יעוכב, ויתקבל הערעור. לטענת המבקשים, החברה מצויה בקשיי תזרים, וזקוקה למתן אשראי. לדבריהם, אם ירשם שיפטן כבעל מניות, ידרשו נותני האשראי שיחתום על ערבות, או שתימצא ערבות חלופית, אחרת לא תינתן הלוואה לחברה. לטענתם, במצב דברים זה, נדונות בקשותיהם למתן אשראי לכישלון, נוכח סירובו של שיפטן לחתום על ערבויות לחברה, בשל רצונו "'לחנוק' את החברה ולהכשילה כדי לגרום למבקשים לשלם לו תמורה גבוהה מזו ששולמה לו במסגרת ההסכם השני". המבקשים הוסיפו, כי קיימת סבירות גבוהה לכך שחלק מנותני האשראי יסרבו לקבל ערבות מטעם שיפטן, בשל "בעיות שהיו למשיב בעבר והליכים משפטיים שניהל מול גופים ובנקים שונים". עוד טוענים המבקשים, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, יהיה "כמעט בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור דנן יתקבל". בהקשר זה נטען, בין היתר, כי אם על אף התנגדותו, יחתום שיפטן על ערבות לחובות החברה – יהיה קשה לשחררוֹ מערבותו בעתיד. עוד טוענים המבקשים טענות מטענות שונות, שעניינן בסיכויים הגבוהים, לשיטתם, להצלחת הערעור, המצדיקים אף הם את עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

 

6.        שיפטן טוען בתגובתו, כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, בכל הנוגע לנזקים שייגרמו לחברה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, טענו המבקשים את טענותיהם בעלמא, ללא ביסוס או אסמכתאות. כך למשל, לא הביאו המבקשים אסמכתא לכך שהחברה מצויה בקשיי תזרים, ולא הציגו דרישה של מוסד בנקאי, או גוף אחר, לכך ששיפטן יעמיד ערבות להתחייבויות החברה. כך גם לא הובהר מדוע יהיה קשה לשחרר את שיפטן מערבויותיו, אם יחתום על ערבות, והערעור יתקבל. מכל מקום, ציין שיפטן, כי לאחר מתן פסק הדין הודיע על הסכמתו "לשוב להיות ערב להתחייבויות החברה באופן ובתנאים שהיה ערב חתימת ההסכם". לדבריו, בעוד שפסק הדין מחייב אותו להשיב את המצב לקדמותו, ולערוב להתחייבויות החברה על-פי התנאים שהיו קיימים עובר למתן פסק הדין, לא מוטלת עליו חובה לערוב להתחייבויות נוספות. שיפטן הבהיר, כי הוא מוכן לשקול העמדת ערבויות נוספות, אולם ערבות שכזו לא תינתן באופן אוטומטי, אלא בכפוף לקבלת מידע על אודות פרטי הערבות והאשראי המבוקש. משכך, טוען שיפטן, אין בסיס לטענת המבקשים, לפיה הוא מסרב ליתן ערבויות לחברה ומנסה להכשילהּ. בהקשר זה, דוחה שיפטן את טענות המבקשים כלפיו, לפיהן בכוונתו 'לחנוק' את החברה, ומטרתו היחידה היא הגדלת התמורה עבור מכירת מניותיו. לדבריו, הוא "מעוניין להיות חלק אינטגרלי מפעילות החברה ולהנות מזכויותיו כבעל מניות בה". עוד טוען שיפטן, כי סיכויי הערעור קלושים, ואין בהם כדי לשנות מן המסקנה, כי אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. מעבר לאמור ציין שיפטן, למעלה מן הצורך, כי "הוא מתחייב שלא לעשות כל דיספוזיציה במניותיו בחברה עד למתן פסק הדין בערעור".

 

 

דיון והכרעה

7.        עיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, על נספחיהן, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות מצדיק לסטות מן הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיו "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". בבקשתם, טוענים המבקשים, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, צפוי להם קושי בגיוס אשראי לטובת החברה, המצויה במצוקה תזרימית. חששם של המבקשים נובע, לדבריהם, הן מסירובו של שיפטן להעמיד ערבויות לטובת החברה, הן מסירובם של נותני אשראי, לקבל ערבות מטעמו. אלא שחשש זה לא מבוסס דיו, ואינו מגובה באסמכתאות רלבנטיות – לא בכל הנוגע לשיפטן, אשר הצהיר מצדו על נכונותו לשקול העמדת ערבויות נוספות לטובת החברה, בכפוף לקבלת מידע על אודות אותן ערבויות; גם לא לגבי נותני האשראי, לגביהם טענו המבקשים בעלמא, כי "קיימת סבירות גבוהה, כי חלק מנותני האשראי לחברה יסרבו לקבל את ערבות המשיב מחד אך ידרשו ערבות חלופית לשלו מאידך דבר שאין בנמצא". משאלו הם פני הדברים, אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

 

8.        הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא בזאת. הצו הארעי מיום 17.12.2019 – מבוטל.

 

           המבקשים ישאו בהוצאות המשיב 1 בסך של 5,000 ₪.

 

 

           ניתנה היום, ‏ט"ו בטבת התש"פ (‏12.1.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים