זאב ברלין נ. עמותת אוהל לאה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

זאב ברלין נ. עמותת אוהל לאה

רע"א 6173/20
תאריך: 01/12/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"א 6173/20

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקשים:

1. זאב ברלין

 

2. דן סגל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עמותת אוהל לאה

 

2. יקותיאל ליכטנשטיין

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) בהפ"ב 24907-12-18 ובהפ"ב 49735-11-18 מיום 12.7.2020

 

בשם המבקשים:

עו"ד מרדכי בייץ; עו"ד דוד שמואלביץ

 

בשם המשיבים:

עו"ד ירון רבינוביץ; עו"ד אלעזר לדרר

 

 

החלטה

 

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) בהפ"ב 24907-12-18 והפ"ב 49735-11-18 מיום 12.7.2020, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לביטול ואושר פסק בוררות שניתן על ידי הבוררים הרבנים א' פריימן, ש' א' פיליפ ו-צ' ברוורמן (להלן: הבוררים).

 

הרקע לבקשה

1.            פסק הבוררות ניתן לאחר סכסוך ארוך שנים ומספר בוררויות שהתנהלו בין הצדדים בנוגע לאחזקותיהם בנכס שברחוב ברוכים בירושלים (להלן: הנכס). בלב המחלוקת עמדה טענת המבקשים כי מדובר בנכס שנרכש כהקדש לצורך קיומו של תלמוד תורה, בעוד שלעמדת המשיבים מדובר בנכס פרטי השייך למשיבה 1, עמותת אוהל לאה (להלן: העמותה). ביום 22.1.1991 ניתן על ידי הבורר הרב מאיר בראנדסדארפער פסק בוררות שקבע כי מדובר בהקדש כאשר "הצדדים הרב זאב ברלין הי"ו [מבקש 1 – ד.מ.], והרב ישראל אייזענשטיין היו"ו והרב יקותיאל ליכטנשטיין [משיב 2 – ד.מ.] אינם אלא גבאי ההקדש". אולם בכך לא תמה הדרך והמחלוקת בין הצדדים נמשכה בשאלת הבעלות על הנכס ולהוראות הנוגעות ל"גבאות" ההקדש. בשלב מסוים הם פנו לבוררות נוספת מסוג זבל"א (זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד). העמותה בחרה לה לבורר את הרב ש' א' פיליפ, המבקשים בחרו את הרב צ' ברוורמן והבורר השלישי שהתמנה היה הרב א' פריימן. בין הצדדים נחתם ביום 18.2.2009 "שטר בירורין" וביום 11.12.2014 ניתן פסק בוררות כשהוא חתום על ידי שניים מהבוררים בלבד, בעוד שחתימתו של הרב ברוורמן, נעדרה מהפסק (להלן: פסק הבוררות הראשון). במסגרת פסק הבוררות נקבע בין היתר, כי "הגבאות והזכות על הבנין תהיה לפי המוחזקות של כל אחד ואחד בפועל". בהתאם לכך נקבע כי "הגבאות על הזכות במגרש" תתחלק באופן הבא: זכותו של משיב 2 תחושב על כ-80% "מהבעלות על השטח" וזכותו של מבקש 2 תחושב על כ-20% מהשטח. כמו כן נקבע כי "כל המגרש והבית, הינם הקדש כפי שנקבע בשעתו".

 

2.            לאחר מתן פסק הבוררות הראשון, פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור הפסק, ובמקביל הוגשה בקשה מטעם המבקשים לביטולו (הפ"ב 31380-05-16; הפ"ב 33095-11-16). הדיון בשתי התובענות אוחד וביום 9.4.2018 ניתן פסק הדין (כב' השופט ר' יעקובי) במסגרתו הורה בית המשפט על השבת הליך הבוררות לפני הרכב הבוררים על מנת "לאפשר מהלכים מתאימים שיביאו לכך שיינתן פסק בוררות שיהיה בו ביטוי לכל שלושת הבוררים, בשונה מן המצב הקיים". בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בהחלטה מיום 29.5.2018 (רע"א 3716/18). בחלוף כחצי שנה, ביום 18.11.2018 נחתם פסק בוררות נוסף על ידי הרכב הבוררים, זהה בתוכנו לפסק הבוררות הראשון, אך נוספה עליו חתימתו של הרב ברוורמן, ולצדה ציון התאריך המעודכן שבו ניתן הפסק (להלן: פסק הבוררות השני).

 

3.            גם הפעם הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררות השני לפני בית המשפט המחוזי בעוד שהמבקשים הגישו בקשה לביטולו. וגם הפעם הדיון בתובענות אוחד. בעיקר טענו המבקשים כי הרב פריימן אילץ את הרב ברוורמן לחתום על הפסק לאחר שתבע אותו לדין תורה אצל רב אחר, הרב נפתלי נוסבוים (להלן: הרב נוסבוים), אשר הורה לרב ברוורמן לחתום על הפסק. עוד העלו המבקשים שלל טענות נגד הפסק, ובכלל זה כי הוא נחתם באיחור; כי תוכנו פגום; כי הליך הבוררות ננטש זה מכבר; כי היה מקום למנות בורר חלופי במקום הרב ברוורמן; כי הבוררים עשו יד אחת עם העמותה במקום להכריע בסכסוך באופן אובייקטיבי; כי הופרה הבטחה שניתנה על ידי הרב פריימן כי יקיים דיונים נוספים בבוררות; כי פסק הבוררות נטול הכרעה מעשית; כי לא היה בסמכותם של הבוררים להידרש לעניין בשנית לאחר מתן פסק הבוררות הראשון.

 

4.            ביום 12.7.2020 נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות השני. בית המשפט (כב' השופט א' דורות) ציין כי על אף שהמבקשים לא פירטו את עילות הביטול מכוחן התבקש הביטול, נדמה כי העילות הן מכוח סעיף 24(3) (חריגה מסמכות מצד הבורר), סעיף 24(4) (פגיעה בזכות הטיעון) וסעיף 24(9) (תוכן הפסק נוגד את תקנת הציבור) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). אלא שלא נמצא כי התקיימו אחת מעילות אלה. נקבע, כי אין בטענת המבקשים על פיה היה על הבוררים לקיים דיון נוסף בבוררות חלף הוספת חתימתו של הרב ברוורמן, כדי להקים עילת ביטול מכוח סעיף 24(3) לחוק. כמו כן נקבע באשר לפגם הנטען בכך שלא ניתנה למבקשים ההזדמנות להעלות את טענותיהם, כי טענה זו לא הועלתה לפני הבוררים במועד ובהזדמנות הראשונה שניתנה להם. לבסוף נקבע כי אין גם מקום לביטול הפסק בשל עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק, מכיוון שפסק הבוררות נחתם על ידי שלושת הבוררים ובכך נרפא הפגם שהביא להחזרת הפסק לפני הבוררים בשנית. באשר לטענה כי הרב ברוורמן חתם על פסק הבוררות מחמת אילוץ, הרי שאף לעמדת המבקשים הם עודכנו בזמן אמת על כך שהרב ברוורמן הוזמן לדין תורה על ידי הרב פריימן, על מנת שיחתום על הפסק. משלא פנו המבקשים באותו זמן לבית המשפט להעברת הרב ברוורמן מתפקידו, אשר מונה כאמור כבורר מטעמם במסגרת בוררות הזבל"א, והמתינו עד לסיום הליכי הבוררות, אין לשעות לטענתם לאחר שתוצאת הפסק אינה מניחה את דעתם. עוד מצא בית המשפט כי לא נגרם למבקשים במקרה זה עיוות דין.

 

5.            מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה עותרים המבקשים הפעם לבטל באופן חלקי את פסק הבוררות, ולהותיר על כנה פסקה אחת מתוכו, על פיה מדובר בנכס שהוא הקדש. במסגרת הבקשה מעלים המבקשים טענות שונות בדבר תוכנו של הפסק, אשר לטענתם כולל בתוכו קביעות סותרות אשר לא יכולות לעמוד, באשר לקביעה היסודית בדבר היות הנכס "הקדש" אם לאו, תוך ביטול, שלא בסמכות, פסק בוררות קודם שניתן על ידי הרב בראנדסדארפער. עוד טוענים המבקשים כי פסק הבוררות השני לא יכול לעמוד נוכח העובדה שהרב ברוורמן אולץ בלחץ ובכפייה על ידי שני הבוררים האחרים לחתום על הפסק לאחר שהעמידוהו לדין תורה לפני דיין נוסף. עוד נטען כי הבקשה מתייחסת לסוגיות רחבות היקף מעבר לסכסוך הפרטי שבין הצדדים, ובכלל זה האם יש בכוחו של בורר לבטל פסק של בורר אחר; האם ניתן לאשר פסק בוררות שמכיל בתוכו דבר והיפוכו; תוקפה של חתימת בורר שאולץ לחתום על פסק בוררות. כמו כן, נגרם להם עיוות דין חמור נוכח העובדה שלא ניתנה להם ההזדמנות להעלות את טענותיהם ונוכח ההשלכות הקשות שיש לתוצאת הפסק לגביהם.

 

6.            בתשובתם היו המשיבים מלאים בטענות כרימון נגד המבקשים וקצרה היריעה מהשתרע ומלפרט את כל טענותיהם. די ואומר כי הם ביקשו לדחות את הבקשה על הסף ולו בשל כך שהמבקשים העלו טענות חדשות שלא בה זכרן בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. 

 

דיון והכרעה

7.            לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו הדבר נדרש מפאת שיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 7156/20 ליפמן נ' בסרב, פסקה 10 (25.11.2020); רע"א 6749/20 שכטר נ' חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה", פסקה 8 (15.11.2020)). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 7278/20 סופרקום בע"מ נ' און טרק אינובישנס בע"מ, פסקה 14 (19.11.2020); רע"א 7089/20 שייקה עברי אחזקות בע"מ נ' עו"ד להי שוורצמן-קיסר, פסקה 7 (19.11.2020)). בענייננו, הבקשה אינה עומדת באמות מידה מחמירות אלה. למרות ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשה היבט עקרוני, היא נטועה כל כולה בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית.

 

8.            למעלה מן הצורך אוסיף כי דינן של טענות המבקשים, לפיהן פעלו הבוררים בחוסר סמכות משפסקו בניגוד לפסק הבורר שניתן בשנת 1991 על ידי הרב  בראנדסדארפער, להידחות. עיון ב"שטר הבירורין" עליו חתמו הצדדים מגלה כי המבקשים הסמיכו את הבוררים לדון "בדבר כל הסכסוכים שבינינו וכל התביעות שיש לכל אחד מאתנו על חבירו בעניין הבניין שברחוב ברוכים [...] וכל המשותף וכן בירור פסה"ד שניתנו והבהרות משמעותן". לשון השטר קובעת אפוא במפורש כי לבוררים סמכות רחבה להכריע בסוגיית ההקדש וכל טענות הצדדים בעניין. משכך הטענה כי לא היה בסמכותם לשנות מפסק הרב בראנדסדארפער, אינה במקומה. טענות נוספות שבפי המבקשים נגד תוכנו של הפסק שניתן, הן טענות ערעוריות במהותן אשר אינן עומדות באמות המידה לביטולו של פסק בוררות (וראו: רע"א 1930/20 גבאי נ' סאל הצלע בע"מ, פסקה 9 (31.5.2020)).

 

9.            ובאשר לנסיבות חתימתו של הרב ברוורמן על פסק הבוררות השני. על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, ביום 12.9.2018 פנה הרב ברוורמן בהודעת דוא"ל אל מי מטעם המבקשים והבהיר כי הרב פריימן קורא לו לדין תורה, על מנת שיחתום על פסק הבוררות. גם אין חולק כי תחת ידו של הרב נוסבוים, אליו פנו שני הבוררים הנוספים בעניין, יצאה החלטה על פיה "לענ"ד על הרב ר' צבי ברוורמן לחתום על פסה"ד שכבר ניתן..." (נספח 8 לבקשה). אם כי לעמדת המשיבים מדובר ב"התייעצות גרידא" ב"בר סמכא" אם רשאי הרב ברוורמן שלא לחתום על פסק הבוררות, ולא ב"דין תורה" ממש. אלא שתהיה הסיבה אשר תהיה לפניית שני הבוררים לרב נוסבוים, אין להעלות על הדעת נקיטת אמצעים מסוג זה המיועדים להשפיע שלא כדין על פסק בוררות, בוודאי לא בכפייה ולא בדרך של "איום", ישיר או מרומז (וראו למשל: רע"א 9609/11 ריאד אספניולי בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (11.1.2012)). על פני הדברים אפוא, יש רגליים לטענת המבקשים כי נפל פגם משמעותי בחתימת הרב ברוורמן על פסק בוררות אשר הוא עצמו מעיד על נסיבותיה, שהעמידוהו הצדדים ל"דין תורה" מפני שלא חתם על הפסק.

 

10.         חרף האמור, בסופו של יום, התנהלות המבקשים הביאה אותי לכלל מסקנה כי אין לתת להם סעד ואין מקום לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשים נמנעו מלפנות לבית המשפט בבקשה להעברת הבורר ברוורמן מתפקידו, אף כשנודע להם כי הוזמן ל"דין תורה" על ידי הרב פריימן, בשל החתימה החסרה. בנסיבות אלו, לא ניתן, רק לאחר שכבר נחתם פסק הבוררות, להעלות טענות בקשר לכך (וראו: רע"א 4932/10 נחום מושב עובדים של הפועל המזרחי אגודה שיתופית בע"מ נ' אלטרגוט, פסקה 24 (20.7.2020)). בנוסף ואולי בעיקר, מההתכתבויות בין שלוחם של המבקשים (דוד סגל, בנו של מבקש 2) לבין הרב ברוורמן, אשר צירפו המשיבים לתגובתם (אשר המבקשים נמנעו מלצרפן לבקשה שלפנַי, על אף שצירפו אותן במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי) עולה תמונה עגומה ביותר על אודות התנהלות המבקשים. כך בין היתר, במהלך ההתכתבויות שהתקיימו בין ה"ה ד' סגל לבין הרב ברוורמן, הבורר נשאל אם פנה אליו בורר אחר לצורך השלמת הפסק (דוא"ל מיום 6.5.2018); כך, דוד סגל העלה לפני הבורר האפשרות שלא ייחתם פסק הבוררות עד אשר יפוג תוקפו של ההליך (דוא"ל מיום 14.5.2018; דוא"ל מיום 16.10.2018); כך, גם נשאל הבורר בנוגע לעירובו של הרב נוסבוים בהליך והמידע שהועבר לו ("האם שמע על התנהלות הצדדים? הוא שמע אותכם ואת הנימוקים? חבל שלא אמרתם לי קודם הייתי מעביר לו קצת מידע איך וכיצד נעשו הדברים ואולי עדיין אפשרי"; דוא"ל מיום 18.11.2018).

 

11.         כלל הוא כי בעלי דין אינם רשאים לפנות לבורר באופן חד-צדדי אף כאשר מדובר בשיחות בעלות אופי טכני (רע"א 9719/16 אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בנין בע"מ נ' ידידיה כהן (1996) בע"מ, פסקה 40 (18.1.2017); רע"א 10621/08 הקודחים שבת בע"מ נ' הקושרים בע"מ, פסקה 8 (18.12.2008)). בוודאי שאין מקום כי מי מטעם בעלי הדין יבקש לטכס עצה עם הבורר לגבי המשך התנהלות הליך הבוררות והחתימה על הפסק כדי להשפיע על תוכנו או כדי להשיג את ביטולו. הוא הדין גם בבוררות מסוג זבל"א. גם בבוררות מסוג זה, לאחר שמונו הבוררים לתפקידם, "מכהנים הם כבוררים לכל דבר ולא כמייצגי הצד שבחר בהם" (סמדר אוטולונגי בוררות דין ונוהל כרך א' 362 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); וראו גם: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל, פסקה י"ב (5.12.2010)). בנסיבות אלו, אינני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין או כי יש מקום לקבל את הבקשה, שעה שפנייתם לבית המשפט ובכלל זה לבית משפט זה איננה, בלשון המעטה, בידיים נקיות.

 

12.         אמנם מידת "ניקיון הכפיים" שעל התובע סעד מבית המשפט לעמוד בו, אינה אמת מידה קבועה, והיא תלויה בין היתר באופיו של ההליך בו נדרש ניקיון הכפיים. ניקיון כפיים נדרש למשל בעתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק או לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (ראו למשל: בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקאות 4-2 לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (28.2.2017)). והוא נדרש גם בערכאות אחרות (ראו למשל לעניין פניית חייב בהליכי פשיטת רגל: רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 841 (2004) ולעניין בקשה למתן סעד מתחום "מדיני היושר": רע"א 7770/14 ספיר נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 14 (2.12.2014); ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, פסקה 72 (1.9.2015)). מטבע הדברים, הליכים מסוימים דורשים אמת מידה מחמירה יותר של תום לב, בבחינת "נקי כפיים ובר לבב". בהליכים אזרחיים אחרים, תידרש אמת מידה מקלה יותר. ברם, בכל הליך, נקודת המוצא היא כי על המבקש מבית המשפט סעד, לעשות כן בידיים נקיות. כל הליך לפי מידת ניקיון הכפיים הראוי לו.

 

13.         בענייננו, לא רק שהוסתרו מבית משפט זה עובדות רלוונטיות והתכתבויות שאינן מציגות את המבקשים באור חיובי, בלשון המעטה, אלא שעל פני הדברים ניהלו המבקשים שיג ושיח עם הבורר לגבי התקדמות הליך הבוררות ואף העלו לפניו את האפשרות לביטולו. מדובר בהתנהלות בוטה החותרת תחת האפשרות לפתוח את דלתות בית המשפט בפני מבקש הסעד. על כגון דא, עובר לפניית צד לבית המשפט למתן סעד בו נטענות טענות נגד התנהלותו הפסולה של הצד שכנגד, נאמר: "טלו קיסם מבין שיניכם וקורה מבין עיניכם".

 

           הבקשה נדחית אפוא. משלא השתכנעתי ששני הצדדים ראויים לשבח בהתנהלותם, לא ראיתי לחייב מי מהם לשאת בהוצאות יריבו.

 

           ניתנה היום, ‏ט"ו בכסלו התשפ"א (‏1.12.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
2
בע"מ 309/21
החלטה
15/01/2021
טען מסמכים נוספים