וקסמן בועז נ. אמיר לויט | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

וקסמן בועז נ. אמיר לויט

ע"א 9336/16
תאריך: 23/06/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א  9336/16

 

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט י' אלרון

 

המערערים:

1. וקסמן  בועז

 

2. אופיר טורס בע"מ

 

3. אד- נוי סוכנויות בע"מ

 

4. ריקושט 3000 בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

אמיר לויט

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון גונן) ב-ת"א 50577-02-13 מתאריך 22.11.2016

 

תאריך הישיבה:

כ"ה בתשרי התשע"ט      

(04.10.2018)

 

בשם המערערים:

עו"ד חגי שלו; עו"ד איזי הולדשטיין; עו"ד מייק ביטון

 

בשם המשיב:

עו"ד רוני שניידר

 

הנאמן:

עו"ד זרח רוזנבלום

 

פסק-דין

 

המשנה לנשיאה ח' מלצר:

 

1.            לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) ב-ת"א 50577-02-13.

 

2.            בתאריך 04.10.2018 התקיים בפנינו דיון בערעור, במהלכו, ולאחר ששמענו את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, הצענו לצדדים כי יסכימו שנפסוק במחלוקת על דרך של פשרה – מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), כך שהמערערים יפצו את המשיב בגין ההפרה שיוחסה להם בפסק הדין נשוא הערעור, בסכום שינוע בין סך של 500,000 ש"ח ("רצפה") לבין סך של 2,500,000 ש"ח ("תקרה") וכי פסיקה זו תבוא חלף הסעד שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד.

 

3.            לאחר שמיעת הצעתנו הנ"ל, ונטילת פסק זמן להתייעצות, באי-כוח הצדדים הודיעו לנו, על-דעת שולחיהם, כי הצעה זו מקובלת עליהם. בהתאם לכך הורינו למערערים ולמשיב להגיש סיכומים בכתב ובהם טיעוניהם ביחס לעילה ולפיצוי. כן הורינו לעו"ד זרח רוזנבלום (להלן: הנאמן) להגיש לנו בקשה לקציבת שכרו, או כל בקשה אחרת שיראה לנכון.

          

4.            להלן נביא את השתלשלות העניינים הנדרשת להכרעה.

 

רקע והליכים קודמים

 

5.            המשיב הקים בשנת 1989 את רשת "ריקושט", רשת חנויות המתמחה בציוד לחיילים שפעלה במסגרת של חברה, וזמן קצר לאחר מכן צירף את מר דודי פלד (להלן: פלד) לחברה, כך שכל אחד מהם החזיק 50% מהבעלות ברשת. בשנת 1998 רכש המערער 1 באמצעות המערערת 2, 50% מהזכויות ב"ריקושט". באותה שנה הועברה כל פעילות רשת "ריקושט" לחברת ריקושט 3000 בע"מ (היא המערערת 4), ושיעורי ההחזקה בה היו כדלקמן: המערערת 2 החזיקה 50% מהזכויות, ופלד והמשיב החזיקו, כל אחד, ב-25% מהזכויות. 

 

6.            בשנת 1999 נחתמו שני הסכמים הנוגעים לרשת "ריקושט". במסגרת ההסכם הראשון (המכונה גם הסכם לויט-פלד), המשיב מכר לפלד את חלקו במערערת 4 בתמורה לסכום של 300,000 ש"ח. במסגרת הסכם זה ויתר פלד על טענות או תביעות כנגד המשיב בגין עניינים הנוגעים לניהול המערערת 4, והמערערת 2 ערבה להתחייבותו זו. מעבר לכך, המערערת 2 התחייבה באופן עצמאי שלא לתבוע את המשיב בכל הנוגע לעסקי "ריקושט". התחייבויותיה של המערערת 2 הותנו באישור הדירקטוריון שלה, אישור שאכן התקבל. לאחר מכן, במסגרת הסכם שני (המכונה גם הסכם פלד-אופיר טורס), הוסכם כי המערערת 2 תהפוך לבעלת השליטה במערערת 4 כך שהיא תחזיק ב-75% מהזכויות בה, ואילו פלד יוותר עם יתר 25% הזכויות.

 

7.            בשנת 2008, בעקבות סכסוך שהתגלע בין פלד למערער 1 – הגיעו השניים להסכם שלפיו מניותיו של פלד במערערת 4 יועברו בעקיפין למערער 1, ובהתאם לכך –  הפכו המערערים 3-1 לבעליה המלאים של המערערת 4.

 

8.            בשנת 2009 הוגשה תביעה ע"י המערערת 4 כנגד המשיב, שבמרכזה טענות בדבר מרמה, מעילה והונאה שנטען שבוצעו בזמן שהמשיב ניהל את רשת "ריקושט". לאחר מכן, המשיב הודיע כי הגשת התביעה מהווה הפרה של ההסכם הראשון ומשכך הוא מבטלו. בהמשך לכך, בתאריך 26.02.2013, המשיב הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, במסגרתה בית המשפט התבקש להצהיר כי ביטול ההסכם הראשון נעשה כדין על-ידו וכי יש להורות על השבת 25% מהזכויות במערערת 4 – למשיב.

 

9.            בתאריך 22.11.2016, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את תביעתו של המשיב, בקובעו בפסק הדין, בין היתר, כי הגשת התביעה על-ידי המערערת 4 הפרה את התחייבות המערערת 2 במסגרת ההסכם הראשון וכי הודעת ביטול ההסכם הראשון ששלח המשיב – בדין נעשתה. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי על המערערים להעביר למשיב 25% ממניות "ריקושט" (במישרין או בעקיפין) באמצעות בא-כוחו, שיחזיקן בנאמנות עבורו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בנוסף כי על המשיב להעביר סכום של 300,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 18.10.1999 לידי בא-כוחם של המערערים וכי עם העברת הסכום הנ"ל, המניות שהועברו לידי בא-כוח המשיב ירשמו על שמו של המשיב.

 

10.         על פסק הדין הנ"ל הוגש הערעור שלפנינו.

 

השתלשלות ההליכים מאז הגשת הערעור

 

11.         בתאריך 05.01.2017 הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד וזו התקבלה באופן חלקי, כך שנקבע, בין היתר, כי המניות, מושא הסכסוך, תועברנה לידי נאמן שיחזיק בהן בהתאם להוראות בית משפט זה. כן נקבע כי המשיב לא יידרש לשלם את הסכום שנפסק כי עליו להעביר למערערים, וכי המערערים יפקידו ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח בנוסף להתחייבות העצמית שמסרו, בשל הנזק שעלול להיגרם למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע. לאחר שהצדדים לא הצליחו למצוא נאמן המוסכם עליהם שיקבל על עצמו את התפקיד, הוחלט בתאריך 23.01.2017 על מינוי הנאמן – כנאמן להחזקת המניות. בהמשך לכך, בתאריך 02.02.2017 ניתנה החלטה משלימה לעניין אופן העברת המניות לנאמן, במסגרתה נקבע כי המניות שיועברו לנאמן יהיו 25% ממניותיה של המערערת 4 וגם 50% ממניותיה של המערערת 3.

 

12.         כאמור בפיסקאות 2 ו-3 שלעיל, בתאריך 04.10.2018 התקיים בפנינו דיון בערעור, במהלכו הצדדים הסכימו שנפסוק במחלוקת על דרך הפשרה. בהתאם לכך הורינו למערערים ולמשיב להגיש סיכומים בכתב ובהם טיעוניהם ביחס לעילה ולפיצוי. כן הורינו לנאמן להגיש לנו בקשה לקציבת שכרו, או כל בקשה אחרת שיראה לנכון.

 

           הצדדים עשו כן ועיקר הטענות שהעלו בהקשרים אלה יפורט מיד.

 

 

טענות הצדדים

 

13.         במסגרת סיכומיהם המערערים טענו כי יש לפסוק לטובת המשיב פיצוי שאינו עולה על סכום ה"רצפה". לגישתם, סכום הפיצוי צריך להיגזר רק מהפרת התחייבות המערערת 2 שלא לתבוע את המשיב. טענתם בהקשר זה היא כי מדובר בהתחייבות עצמאית ונפרדת מההסכם הראשון, שהפרתה איננה גורעת מתוקפו של האחרון. המערערים סבורים כי, בהתאם לפסיקה, הפרת התחייבות כאמור מזכה רק בפיצוי בגין הוצאות סבירות שהוצאו בפועל על ניהול התביעה שהוגשה ובפיצוי לא ממוני מופחת בגין עוגמת נפש. מסכום זה יש להפחית, לגישתם, את הוצאות המשפט שהושתו על המערערים בערכאות הקודמות, בתוספת הצמדה וריבית. בהתאם לאמור מתקבל, לטענת המערערים, סכום שנמוך בהרבה מסכום ה"רצפה". לחילופין המערערים סבורים כי סכום הפיצוי לא יכול לעלות על שווי הסכום שבית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי על המשיב להשיב למערערים, קרי, סכום של 656,760 ש"ח (300,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה). כמו כן, המערערים מוסיפים כי ראוי לזקוף לזכותם, בין היתר, את העובדה שהמערערת 4 אינה רשאית להתחייב שלא להגיש תביעה שעילתה נטילת כספים אסורה כנגד נושא משרה בה, וזאת על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999. עוד טוענים המערערים כי המשיב נהג בחוסר תום לב כשפעל כדי לתמוך בתביעות חסרות בסיס שהוגשו נגד המערערת 4 ואף בכך שהפנה בסיכומיו להסכמים שאינם ממין העניין כאן. לשיטתם נתונים אלו צריכים להילקח בחשבון לחובת המשיב.

 

14.         המשיב טען מנגד במסגרת סיכומיו כי יש לפסוק לטובתו פיצוי בגובה סכום ה"גג", בתוספת הוצאות משפט. בהקשר זה, המשיב סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שאישר את ההפרות אותן יחס למערערים. לגישתו, המערערים לא הצביעו על כל טעות ממשית שנפלה בפסק הדין. בהתאם לכך, המשיב סבור כי סכום הפיצוי צריך להתבסס על הסעד שבית המשפט המחוזי הנכבד פסק לטובתו, קרי על שווי המניות שהיה על המערערים להשיב לו. סכום זה מוערך על-ידו בכ-13,750,000 ש"ח, תוך שהוא מציין שאין קושי להסתמך על סכום זה, שכן המערערים לא סיפקו ראיות המוכיחות כי במהלך השנים הם ביצעו פעולות השקעה שהשביחו את המערערת 4. לחילופין, המשיב טוען כי בקביעת סכום הפיצוי יש להתבסס על שווי המניות נכון למועד ביצוע ההסכם הראשון וכפי שעולה מהסכם זה. לאחר התאמת סכום זה לערכים של היום ובניכוי הסכום ששולם למשיב בתמורה להן, מתקבל לגישת המשיב סכום של 8,219,341 ש"ח. המשיב מוסיף כי בקביעת סכום הפיצוי יש להביא גם בחשבון את העובדה שהמערערים נהגו, לטענתו, בחוסר תום לב לאורך כל ההליכים וכי למשיב נגרמו הפסדים הן בשל התחייבותו להימנע מתחרות במערערת 4 והן בהתחשב בתביעות שהוגשו נגדו.

 

15.         הנאמן ציין בבקשתו לשכר טרחה כי שעות עבודתו הסתכמו עד כה לסך של כ-22 שעות וביקש כי נפסוק לו שכר של 1,200 ש"ח בצירוף מע"מ, לכל שעת עבודה.

 

16.         בשים לב לכך שהצדדים הסכימו כי נפסוק במחלוקות מכוח סעיף 79א לחוק, ולאחר שעיינו במכלול החומר, שמענו את טענות באי-כוח הצדדים וקראנו את סיכומי הצדדים הנ"ל – החלטנו להעמיד את סכום הפיצוי שהמערערים ישלמו למשיב, על סך של 1,350,000 ש"ח, והכל חלף מה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ולמיצוי כל הזכויות והטענות של צד אחד, או מי מטעמו, כנגד משנהו, או מי מטעמו. התשלום יועבר למשיב באמצעות בא-כוחו תוך 30 יום ממועד מתן פסק דיננו זה.

 

           כן יישאו המערערים והמשיב, בחלקים שווים ביניהם, בשכר טרחת הנאמן, שיועמד על סך של 40,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, ושכר טרחה זה ישולם לנאמן תוך 15 ימים ממועד מתן פסק דיננו זה (הסכום הנקוב כולל את שעות העבודה שנצרכו, ואלו שעוד צפויות להידרש מהנאמן לצורך מימוש פסק דין זה).

 

17.         נוכח כל האמור לעיל – לא יהיה עוד צורך בעיכוב הביצוע שהוצא, בכפוף למימוש פסק דין זה. הנאמן ישיב אפוא את המניות שהועברו להחזקתו בהתאם להחלטות מתאריכים 05.01.2017 ו-02.02.2017, לידי מי מבין המערערים שהעביר אותן לידיו מלכתחילה, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתאריך 23.07.2019, ובלבד שיוודא קודם לכן שהתשלומים שנזכרים בפיסקה 16 שלעיל ובפיסקה 18 שלהלן הוסדרו. הערבות הבנקאית שהופקדה בהתאם להחלטה בעניין עיכוב הביצוע וכן ההתחייבות העצמאית שנמסרה, יושבו למערערים באמצעות באי-כוחם, לאחר שהנאמן יודיע לבית המשפט שנאמנותו הסתיימה, ושהאמור בפיסקאות 16 ו-18 הוסדר.

 

18.         המערערים יישאו בהוצאותיו של המשיב בשתי הערכאות בסך של 50,000 ש"ח, דהיינו תוספת של 20,000 ש"ח על מה שנפסק לטובת המשיב בבית המשפט המחוזי הנכבד.

 

           ניתן היום, ‏כ' בסיון התשע"ט (‏23.6.2019).

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים