ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א נ. גורי בנייה והנדסה בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א נ. גורי בנייה והנדסה בע"מ

עע"מ 5339/18
תאריך: 06/10/2019

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים

 

 

עע"מ  5339/18

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

כבוד השופט א' שטיין

 

המערערת:

ועדת הערר לתכנון ובנייה-מחוז ת"א

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. גורי בנייה והנדסה בע"מ

 

2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים

 

3. בעלי הדירות ברח בראשית 11-9

 

4. עו"ד דניאל מקליס

 

5. מירב ודניאל חביב

 

6. פנינה קרן

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (השופט ש' שוחט) בעת"מ 28844-12-17 מיום 3.6.2018

 

תאריך הישיבה:

ד' בתשרי התש"ף      

(3.10.2019)

 

בשם המערערת:

עו"ד יונתן ברמן

בשם המשיבה 1:                         עו"ד תמר לרנר

בשם המשיבה 2:                         עו"ד שלי לב שרמן

בשם המשיבים 3:                       עו"ד  צפורה בליצר

 

פסק-דין

 

השופט מ' מזוז:

 

1.            ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ש' שוחט) מיום 3.6.2018 בתיק עת"מ 28844-12-17, בו קיבל בית המשפט את עתירתה של המשיבה 1 והורה כי הבקשות להיתר שהגישה תחזורנה לדיון בפני המערערת, ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר).

 

2.            לאחר עיון בחומר ושמיעת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי ערעור זה בדין יסודו. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובעקבות הערותינו, הודיעה המשיבה 1 - היא העותרת בהליך קמא - על הסכמתה לקבלת הערעור, ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכותה לערור על החלטת הוועדה המחוזית בדבר הארכת התנאים לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק התכנון והבניה), ככל שכך יוחלט. בטרם נפרט בקצרה את נימוקינו לקבלת הערעור, נעמוד תחילה בתמצית על הרקע העובדתי וההליכים שקדמו לערעור.

 

3.            המשיבה 1, חברה יזמית בתחום הנדל"ן, הגישה שתי בקשות להיתר בניה לפי תמ"א 38 בנוגע לשתי חלקות מקרקעין ברח' בראשית 9 ו-11 בגבעתיים. במסגרת הבקשות התבקשה הקמת 40 יחידות דיור, במקום 12 יחידות הדיור הקיימות כיום בשני מבנים (להלן: הבקשות להיתר). לבקשות הוגשו התנגדויות על ידי דיירי הסביבה. ביום 16.5.2017 דנה המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (להלן: הוועדה המקומית) בבקשות והחליטה לדחותן, מטעמים תכנוניים שונים שפורטו בהחלטה.

 

המשיבה 1 הגישה עררים על החלטת הוועדה המקומית לדחות את הבקשות להיתר (להלן: העררים). ביום 9.11.2017 דחתה ועדת הערר את העררים בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב, תוך שנקבע בין היתר כי השיקולים התכנוניים בגינם נדחו הבקשות להיתר מהווים טעם מספיק לדחיית הבקשות, אף ללא קשר עם מגמות התכנון העתידיות.

 

4.            בסמוך לאחר מכן, ביום 18.1.2018, פורסמה הודעה לפי סעיפים 77 ו- 78 לחוק התכנון והבניה בדבר הכנת תכנית כוללת של ציר בן גוריון בעיר (להלן: התכנית החדשה), אשר בעקבותיה הוטלו מגבלות על הוצאת היתרי בנייה בתחום התכנית, בו נכללים המקרקעין הנדונים. בהמשך לכך, ביום 30.4.2018, החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן: הוועדה המחוזית) על הוראת מעבר לענין תחולת המגבלות לפי סעיף 78 לחוק, לפיה, בין היתר, המגבלות שהוטלו לא יחולו על בקשה להיתר שאושרה עד ליום 18.12.2017 - המועד בו החליטה הוועדה המחוזית על פרסום המגבלות לפי סעיף 78 לחוק (להלן: הוראת המעבר).

          

           ביני לביני הוגשה על ידי המשיבה 1 לבית משפט קמא עתירה מינהלית המכוונת נגד החלטתה האמורה של  ועדת הערר, שפסק הדין שניתן בה הוא מושא ערעור זה.

 

5.            בפסק דינו מיום 3.6.2018 קיבל כאמור בית משפט קמא את עתירת המשיבה 1 והורה על החזרת הבקשות להיתר לדיון בפני ועדת הערר. בית משפט קמא אמנם לא מצא להתערב בשיקולים התכנוניים שעמדו ביסוד דחיית הבקשות להיתר, אך סבר כי היה מקום לאפשר למשיבה 1 לתקן את בקשותיה ולהתאימן לתכניות הקיימות ולמדיניות הוועדה המקומית, במקום לדחותן על אתר. בית המשפט סבר כי בנסיבות אלה המגבלות שהוטלו לפי סעיף 78 לחוק והוראת המעבר לא יעמדו למכשול בפני המשיבה 1 לאישור בקשותיה.

 

6.             בערעורה לפנינו על פסק דינו של בית משפט קמא טענה ועדת הערר, בתמצית, כי בפסק הדין נפלו שגיאות משפטיות המצדיקות את קבלת הערעור. בראש ובראשונה, נטען, כי בית המשפט שגה בפרשנות שנתן להוראת המעבר, החורגת מלשונה ומתכליתה של הוראת המעבר, ומתכלית סעיף 78 לחוק. במקרה הנדון, הוראת המעבר קבעה כי המגבלות לא יחולו על בקשה להיתר שאושרה עד ליום 18.12.2017, אך לא על בקשה שהוגשה או נדונה עד למועד זה. תכליתה של הוראה זו היא להגן על אינטרס ההסתמכות של מגיש בקשה להיתר מקום בו הועדה המקומית כבר אישרה את הבקשה בטרם הוחלט על המגבלות, אף אם טרם הנפיקה את ההיתר. לעומת זאת, מי שבקשתו הוגשה אך טרם נדונה במועד קבלת ההחלטה על המגבלות, ובוודאי מי שבקשתו נדונה ונדחתה לגופה, לא יכול לטעון טענת הסתמכות מהסוג האמור. כן נטען כי פרשנותו המרחיבה של בית משפט קמא טומנת בחובה השלכות רוחב בלתי רצויות, שכן תלויים ועומדים עררים רבים אחרים בנוגע לבקשות שהוגשו לפני ה-18.12.2017. לטענת ועדת הערר, מפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי על כל אותם מקרים חלה לכאורה הוראת המעבר, למרות שהבקשות לא אושרו בטרם כניסת המגבלות לתוקף.

 

7.            ביום 24.10.2018 ניתן על ידי בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף), לבקשת ועדת הערר, צו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

 

 

8.            הוועדה המקומית תמכה בטיעוניה שבכתב ובעל-פה בעמדת ועדת הערר.

 

המשיבה 1 וכן המשיבים 3 סמכו ידיהם על פסק הדין, כאשר עיקר טענתם הינה שיש מקום לפרשנות מרחיבה של הוראת המעבר נוכח אינטרס ההסתמכות והציפייה שלהם, וכדי למנוע אפליה בין מגישי הבקשות השונים. כן הועלו טענות נגד העיכוב בו נקטה לדבריהם הוועדה המקומית בטיפול בבקשות להיתר. עם זאת, כמצוין לעיל, לאחר הדיון לפנינו, ובעקבות הערותינו, ניתנה הסכמה לקבלת הערעור.

 

9.            כאמור, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל.

 

10.         ראשית, החלטת הוועדה המקומית, שאושרה בהחלטת ועדת הערר, לדחות את הבקשות להיתר, ניתנה משיקולים תכנוניים מובהקים, ולא הייתה כל עילה להתערבותו של בית משפט קמא בהחלטות אלה.

 

"בית משפט זה חזר ושנה פעמים-אין-ספור, מימיה הראשונים של המדינה, כי לא יתערב בהחלטות רשויות התכנון המבוססות של שיקולים תכנוניים מובהקים, כל עוד לא נפל בהן פגם חוקי. הרכבם ההטרוגני והמקצועי של מוסדות התכנון וההליכים הדיוניים לפיהם הם פועלים מבטיחים בירור מקצועי מקיף וראיה רחבה של ההיבטים והשיקולים התכנוניים השונים.

'כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות' ..."

(בג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות, פסקה 24 (20.11.2016) והאסמכתאות הרבות הנזכרות שם).

 

           במקרה דנן לא הצביע כאמור בית משפט קמא על כל פגם בהחלטות הוועדה המקומית או ועדת הערר, או בשיקולים התכנוניים שעמדו ביסודן, שהצדיק את התערבותו בהחלטות אלה. כל שנקבע הוא כי היה ראוי לאפשר למשיבה 1 לתקן את בקשותיה חלף דחייתן. אלא שגם ההחלטה אם ניתן וראוי לאפשר תיקון בקשה פגומה או שמא יש לדחותה, היא החלטה תכנונית מובהקת, ובית המשפט לא הסביר מה פגם נפל בהחלטות במקרה זה. אוסיף, כי מהחומר שבפנינו, לרבות החלטתה המפורטת של ועדת הערר, עולה כי הליקויים שגינם נדחו הבקשות לא היו ליקויים קטנים ושוליים שראוי היה לאפשר את תיקונם, אלא מדובר היה בחריגות מהותיות שהצדיקו הגשת בקשות חדשות.

 

11.         שנית, וזה עיקר. הוראת המעבר קובעת במפורש כי היא חלה על בקשה להיתר אשר אושרה עד ליום 18.12.2017, אך לא על בקשה שהוגשה או נדונה עד למועד זה. לשון הוראת המעבר, כמו גם תכליתה, הם ברורים. סעיף 78 לחוק התכנון והבניה מסמיך את מוסד התכנון המוסמך להפקיד את התכנית לגביה פורסמה הודעה לפי סעיף 77 לחוק (במקרה דנן - הוועדה המחוזית), "לקבוע תנאים שלפיהם יינתנו היתרי בניה", וזאת לשם מניעת סיכול התכנית שבהכנה בתקופת הביניים עד להפקדתה ואישורה על ידי מתן היתרים שאינם תואמים את התכנון החדש. בענייננו, הוועדה המחוזית קבעה תנאים (הגבלות) למתן היתרי בניה לשם מניעת סיכול התכנית החדשה. לצד זאת, נקבעה הוראת מעבר, שיש בה משום הקלה מהמגבלות, שכן מצד הדין המועד הקובע הוא מועד מתן ההיתר ולא מועד אישור הבקשה להיתר, וממילא בהעדר הוראת המעבר, ההגבלות לפי סעיף 78 לחוק היו חלות גם על מי שבקשתו להיתר אושרה אך טרם ניתן בידו היתר הבניה (ראו: סעיף 145(ב) לחוק; בג"ץ 429/71 ידיד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנין עיר ירושלים, פ"ד כה(2) 667 (1971); בג"ץ 529/80 גרצברג נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "המרכז", פ"ד לה(2) 491, 495 (1981); שרית דנה ושלום זינגר דיני תכנון ובניה כרך א 387-386 (2015)).

 

הוראת המעבר בענייננו נועדה להקל כאמור על ידי הגנה על אינטרס ההסתמכות של מגיש בקשה להיתר שבקשתו אושרה על ידי הועדה המקומית בטרם התקבלה החלטה על המגבלות לפי סעיף 78 לחוק, אף אם טרם ניתן בידו היתר בהתאם להחלטה. ראוי לציין לענין זה כי לעתים קרובות קיים פער זמנים משמעותי בין מועד אישור הבקשה לבין מועד הוצאת ההיתר, בשל תנאים שונים הכרוכים במתן ההיתר. לעומת זאת, מי שבקשתו הוגשה אך טרם נדונה, או נדונה ונדחתה לגופה בטרם התקבלה ההחלטה על המגבלות, אין בידו לטעון לאינטרס הסתמכות דומה.

 

           במקרה דנן, כמפורט לעיל, הבקשות להיתר מטעם המשיבה 1 נדונו ונדחו לגופן לפני המועד הקובע של הוראת המעבר וללא קשר למגבלות שנקבעו. בנסיבות אלה, החזרת הבקשות לדיון לוועדת הערר, כפי שהוחלט על ידי בית משפט קמא - אף אם היה צידוק לכך - אין בה כדי להועיל, שכן אף אם הבקשות תתוקנה לא ניתן יהיה לאשרן נוכח המגבלות שנקבעו לפי סעיף 78 לחוק, מהטעם שהוראת המעבר לא חלה בנסיבות כאלה.

 

12.         אציין לבסוף, כי כפי שנמסר, תוקף המגבלות שנקבעו אמור לפוג בקרוב, וכי בימים הקרובים צפוי דיון בהארכת תוקף התנאים.

 

בנסיבות אלה, כפי שהובהר גם בדיון, ככל שיוחלט על הארכת תוקף התנאים, הרי שבהתאם לסעיף 78(ב) לחוק "הרואה עצמו נפגע" מההחלטה רשאי לערור עליה; במקרה דנן - לפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה.

 

13.         אשר על כן הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט קמא בטל.

 

בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.

 

 

 

           ניתן היום, ‏ז' בתשרי התש"ף (‏6.10.2019).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
5
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
7
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
8
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
טען מסמכים נוספים