ואיל אבו דבעאת נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ואיל אבו דבעאת נ. מדינת ישראל

ע"פ 1717/19
תאריך: 05/08/2019

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

 

ע"פ  1717/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

המערערים:

1. ואיל אבו דבעאת

 

2. חאתם אבו דבעאת

 

3. סאלח אבו דבעאת

 

4. חכים אבו דבעאת

 

5. קאסם אבו דבעאת

 

6. ראמי אבו דבעאת

 

7. חאפז אבו דבעאת

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. מדינת  ישראל

 

2. נג'אתי ג'עברי

 

3. נידאל ג'עברי

 

4. אשרף ג'עברי

 

ערעור על הכרעת הדין שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) בת"פ 26007-04-15 מיום 26.2.2018 

 

תאריך הישיבה:                       כ"ו בתמוז התשע"ט (29.07.19)

בשם המערערים 2-1, 7-4:       עו"ד ראובן טקו

בשם המערער 3:                     עו"ד יהודה שושן

בשם המשיבים:                      עו"ד חיים שוייצר

בשם שירות המבחן:                עו"ס ברכה וייס

 

פסק-דין

בעניין המערער 7

 

 

השופט ד' מינץ:

 

           ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט בדימ' ב' גרינברגר) בת"פ 26007-04-15 מיום 26.2.2018 בעניינו של מערער 7.

 

 

הרקע לערעור

1.            הערעור שלפנינו נסוב על מסכת עובדתית מורכבת של אלימות בה היו שותפים, באופנים שונים, כל המערערים, שבעה במספר. בשל חלקו של מערער 7 באירוע, חאפז אבו דבעאת (להלן: המערער), גזר עליו בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך של 3,000 ש"ח למשיב 2.

 

2.            בפסק דיננו החלקי מיום 29.7.2019 הורנו על תיקון הכרעת הדין, בהתאם להסכמת משיבה 1 (להלן: המשיבה) לזיכויים החלקי של המערערים וביניהם המערער. לפיכך, חלף הרשעתו בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) ו-(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(2) לחוק, הורשע המערער בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק. בהתאמה, עקב הזיכוי החלקי, הסכימה המשיבה כי דינו של המערער יומתק והוא ישוחרר ממאסרו לאלתר. בהתאם לכך הורינו על שחרורו. על אף האמור, עמד המערער על ערעורו על הכרעת הדין ותבע את זיכויו המלא. משכך, כל שנותר במסגרת ערעור זה הוא להכריע בעניין הרשעתו של המערער ועל כן נביא אך את עיקרי הדברים הנוגעים אליו.

 

3.            עניינו של כתב האישום בסכסוך אשר התגלע בין המערערים, בני משפחת אבו דבעאת, ובין משיבים 4-2, בני משפחת ג'עברי (להלן יחדיו: המשיבים). ברקע לסכסוך, מחלוקת על אודות חוב של משפחת ג'עברי למשפחת אבו דבעאת בשל דמי שכירות עבור בית עסק המצוי בסמוך לשער שכם בירושלים ונמצא בשימושה של משפחת ג'עברי. כתב האישום המתוקן מגולל מסכת אלימה של אירועים אשר ניצתה ביום 2.4.2015 עקב ויכוח שפרץ בין מערער 2 ובין משיב 3. בעקבות אותו ויכוח החלה שרשרת של אירועים אלימים, הן מצד בני משפחת ג'עברי כלפי בני משפחת אבו דבעאת, והן מצד בני משפחת אבו דבעאת כלפי בני משפחת ג'עברי.

 

4.            בהמשך לאותם אירועים, הצטיידו המערערים בגרזן, מוט ברזל המחובר ל"ג'אנט" (חישוק עליו מלבישים גלגל רכב), סכין מתקפלת ומקל עץ. כאשר הגיעו המשיבים לחנות שבבעלות בני משפחת אבו דבעאת מצוידים באלות, והחלו לגרום נזק לרכוש בית העסק, יצאו המערערים ותקפו את המשיבים באמצעות הכלים בהם הצטיידו. בסמוך להגעת בני משפחת ג'עברי לחנות זיהו מערערים 1, 2, 5, 6 ו-7 את משיב 2, נג'אתי ג'עברי (להלן: נג'אתי), והחלו להכותו באופן המתואר: מערער 1 היכה אותו עם אגרופו מספר פעמים; מערער 5 הדף והיכה אותו בראשו מספר פעמים באמצעות מוט הברזל המחובר ל"ג'אנט"; מערער 2 תקף אותו בעודו אוחז בגרזן בידו; המערער היכה אותו בפלג גופו העליון מספר פעמים באמצעות מקל מעץ. מערער 6 עודד את התוקפים בנוכחותו. כתוצאה מהמעשים האמורים, גרמו המערערים לנג'אתי חבלות בראשו ובידיו והוא נזקק לקבלת טיפול רפואי. לאור האמור, הואשם המערער בעבירות שפורטו לעיל.

 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.            ביום 26.2.2018 הרשיע בית המשפט המחוזי את מרבית המערערים ובכלל זה את המערער בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום (שניים מהמערערים זוכו מחלק מהעבירות). פסק דינו של בית המשפט המחוזי הושתת במידה רבה על תיעוד של מצלמות אבטחה שהיו במקום, כמו גם על סרטונים אשר צולמו על ידי עוברי אורח, וכן על הודאת המערערים כי הפעילו אלימות כלפי המשיבים. לטענתם, התנהגותם הייתה סבירה והיא חוסה תחת הסייגים לאחריות פלילית מסוג "הגנה עצמית" ו"הגנת בית מגורים ובית עסק".

 

6.            בית המשפט קבע כי המערערים כולם פעלו מתוך תכנון ועצה משותפת במטרה לפגוע במשיבים ובפרט בנג'אתי ועל כן הם "מבצעים בצוותא" כנטען בכתב האישום. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי פעלו תחת "הגנה עצמית" ו"הגנת בית מגורים ובית עסק", בקבעו כי המערערים התנפלו יחדיו על נג'אתי בשל היותו "ראש" משפחת המשיבים, על אף שהוא לא היה חמוש ולא נשקפה להם סכנה ממשית מצדו.

 

7.            ביום 20.1.2019 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם של המערערים. לאחר שעמד בית המשפט על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ביניהם הגנה על ביטחון הציבור ושלמות גופו של אדם, התייחס בית המשפט לחומרת המעשים בהם הורשע המערער, לנסיבות ביצוע העבירות אשר נעשו באמצעות "נשק קר" ובחבורה וכן לעובדה כי יש לו עבר פלילי קודם. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה באישום הרלוונטי לגבי המערער יעמוד על בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ולבסוף, גזר על המערער את העונשים המפורטים לעיל.

 

תמצית טענות הצדדים

8.            לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהרשיע אותו בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, על פיו הכה את נג'אתי במקל עץ. כך, מהסרטונים שתועדו במצלמות האבטחה עולה באופן ברור כי הוא לא פגע כלל בגופו של נג'אתי והם תומכים בטענתו כי הוא נופף במקל עץ של מטאטא במטרה להרתיעו ולהדוף אותו בלבד. בנוסף, חזר על הטענה כי בית המשפט שגה בדחותו את טענת כלל המערערים להגנה עצמית, נוכח העובדה שהמערערים נקלעו שלא מרצונם לסיטואציה אשר בה נאלצו להגן על עצמם, בעוד שכוחות המשטרה אשר נכחו במקום לא עשו מאומה להפריד בין הניצים.

 

9.            בנוסף, טען המערער כי היה על בית המשפט המחוזי לזכותו בשל אכיפה בררנית מצד המשיבה, נוכח העובדה שבמשך שנים מאז ביצוע המעשים לא הוגש כתב אישום כלפי מי מבני משפחת ג'עברי (המערער טען גם נגד גזר הדין ועונש המאסר שהושת עליו, אולם לנוכח הסכמת המשיבה כאמור לעיל להמתיק את דינו ולשחררו ממאסר, הדיון בעניין גזר הדין התייתר).

 

10.         המשיבה כאמור לעיל לא עמדה על הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והבהירה כי אכן חלקו של המערער בתקיפת נג'אתי היה פחות מזה של מערערים מרכזיים אחרים, וקיים ספק אם הנפת מקל העץ שכוונה לעבר נג'אתי פגעה בו. עם זאת, נוכח העובדה שהמערערים ובכלל זה המערער, נערכו למתקפה מצד המשיבים כשהם מצטיידים בכלים, כאשר המערער נצפה כשהוא מנפנף עם מקל העץ לעברו של נג'אתי, לעמדת המשיבה יש להותיר את הרשעתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות על כנה. לטענת המשיבה, אין מקום לקבל את הטענה בדבר "הגנה עצמית" או "הגנת בית עסק" נוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי המערערים צפו מראש את מתקפת הנגד מצד המשיבים ונערכו לקראתה וממילא התקפתם את נג'אתי חרגה באופן משמעותי ובלתי סביר מהתגובה הנחוצה לצורך הגנה.

 

דיון והכרעה

11.         לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עיינתי בכתב הערעור על נספחיו ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, כמו גם צפיתי מספר רב של פעמים בקטעי מצלמות האבטחה וסרטוני הווידאו שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אציע לחברותיי לעשות.

 

12.         ממכלול חומר הראיות עולה המסקנה החד-משמעית כי המערער תקף את נג'אתי בצוותא חדא עם שלושה נוספים אשר פגעו בו קשות. בנוסף, פעולות המערער לא התקיימו בחלל ריק. המערער, לצד יתר שותפיו לתקיפתו של נג'אתי, הצטייד מבעוד מועד בכלים לתקיפת בני משפחת ג'עברי והמתין לבואם. בעשותו כן, היה המערער חלק מ"המעגל הפנימי" של מבצעי העבירה ויש לראותו כמי שנטל חלק בתקיפתו של נג'אתי.

 

13.         אכן, מוכן אני להניח, כטענת המערער, וזאת לאחר צפייה בסרטוני מצלמות האבטחה, כי בהניפו את מקל העץ, לא פגע המערער בנג'אתי. כאמור, גם המשיבה הבהירה כי לא ניתן להוציא אפשרות זו מכלל ספק. אך בכך שהמערער לא ביצע באופן פיזי את אחד מיסודות העבירה אין די על מנת להחריגו מיתר מבצעי העבירה (ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (28.9.2005)). די בכך שכל נאשם נטל חלק מהותי כלשהו בביצוע העבירה, כבמקרה זה כאמור (ע"פ 954/17 אבו עראר נ' מדינת ישראל (10.6.2019)).

 

14.         אמנם, לוּ היה פועל המערער לבדו, נראה כי הוא היה אכן מזוכה מהאישום נשוא ערעור זה. זאת שעה ששבה בה המשיבה מהאשמת המערער בניסיון לבצע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ולא ביקשה להרשיעו בעבירת ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, אלא רק בעבירה המושלמת. אמת נכון הדבר, כי לא נסתם הגולל על האפשרות להרשיע את המערער בעבירת ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, נוכח הוראות סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, על פיהן ניתן להרשיע נאשם בעבירה שונה מזו שהורשע בה בערכאה הקודמת, בוודאי במקרה זה בו נדמה כי נפלה טעות בידי המשיבה שאכן ראתה לנכון להחליף את העבירה המיוחסת למערער, אך התייחסה רק לעבירה המושלמת ולא לעבירת הניסיון כאמור. ברם, נוכח הסכמת המשיבה לתיקון הכרעת הדין בהתייחס לעבירת התקיפה המושלמת ולא לעבירת ניסיון, לא נראה כי זה המקום לעשות שימוש בסמכות זו.

 

           זאת ועוד, ממילא נמצא כאמור כי המערער לא פעל לבדו, ומכאן כי יש להעמיד את הרשעתו כמבצע בצוותא בתקיפה בנסיבות מחמירות, על כנה.

 

15.         כמו כן, אינני רואה מקום להתערב במסקנות בית המשפט המחוזי באשר להתקיימותם של הסייגים "הגנה עצמית" ו"הגנת בית מגורים ובית עסק" בקשר למעשי המערער. חרף העובדה שמשפחת ג'עברי ובכלל זה המשיבים, נטלו חלק באלימות כלפי רכושם של משפחת אבו דבעאת, הרי שתגובתם של המערערים, כמו גם תגובתו של המערער, הייתה בלתי מידתית בעליל ובעלת מאפיינים התקפיים מובהקים השוללים את תחולתם של סייג ההגנה העצמית לפי סעיף 34י וסייג הגנת בית מגורים ובית עסק לפי סעיף 34י1 לחוק העונשין (וראו: ע"פ 1964/14 שימשילשווילי נ' מדינת ישראל (6.7.2014) בעניין הגנת עצמית "כללית"; ע"פ 5184/14 פלוני נ' מדינת ישראל (3.8.2016) בעניין הגנת בית מגורים ובית עסק).

 

16.         גם טענות המערער בדבר תחולתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, בשל קיומה של אכיפה בררנית, אינן יכולות לסייע לו. על כתפיו של הטוען לאכיפה בררנית מוטל נטל כבד, שהמערער לא הצליח להרימו, בנסיבות העניין. לשם ביסוס טענה כאמור, על הטוען להציג תשתית עובדתית מוצקה ולהראות כי ההבחנה בין המעורבים התבססה של שיקולים בלתי ענייניים (ראו למשל: ע"פ 8204/14 זלום נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (15.4.2015)). המערער לא הצליח לבסס טענה זו. מה גם, ביום 16.7.2019, הוגש כתב אישום נגד בני משפחת ג'עברי אשר היו מעורבים באירועי האלימות. אין די בעובדה כי נגד המערער ובני משפחתו הוגש כתב אישום ואילו נגד בני משפחת ג'עברי לא הוגש כתב אישום יחד עימם. הגם כי יש בכך שכתב האישום נגד בני משפחת ג'עברי הוגש אך לאחרונה, כדי לעורר אי נוחות, חרף העובדה שהאירועים תועדו מראשיתם ועד סופם על ידי מצלמות האבטחה באזור, אין בהתנהלות המשיבה כדי לתמוך בטענת המערער כי ננקטה כלפיו אכיפה בררנית.

 

           סוף דבר, אציע לחברותיי כי נדחה את ערעורו של המערער על הרשעתו בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות לפי הכרעת הדין המותקנת כאמור בפסק דיננו החלקי מיום 29.7.2019 – וכי זו תעמוד על מכונה.

 

ש ו פ ט

 

השופטת ע' ברון:

 

           אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

 

השופטת י' וילנר:

 

           אני מסכימה.

 

ש ו פ ט ת

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.

 

           ניתן היום, ‏ד' באב התשע"ט (‏5.8.2019).

 

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים