התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הוועדה למתן היתרים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. הוועדה למתן היתרים

בג"ץ 3831/19
תאריך: 31/07/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  3831/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

העותרת:

התנועה למען איכות השלטון בישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. הוועדה למתן היתרים

 

2. ראש הממשלה

 

3. מבקר המדינה, השופט בדימ' יוסף שפירא

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרת:

עו"ד אליעד שרגא, עו"ד תומר נאור

ועו"ד רפאל אלטמן

 

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד נורית ישראלי

בשם המשיב 2:

עו"ד יוסי כהן

בשם המשיב 3:

עו"ד פרופ' יורם רבין ועו"ד ענבל עפרון-וינשטיין

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

1.        ביום 5.6.2019 הגישה העותרת "עתירה למתן צווים על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף". העותרת טענה, בין היתר, כי על הוועדה למתן היתרים (היא המשיבה 1, להלן: הוועדה) לנקוט הליכי בזיון בית המשפט נגד ראש הממשלה (הוא המשיב 2, להלן: המשיב). לחלופין, העותרת טענה כי על הוועדה לדחות לאלתר את בקשתו של המשיב לקבל היתר למימון חיצוני של הוצאותיו המשפטיות. בעתירה, שחלקים ניכרים ממנה התבססו על פרסומים באמצעי התקשורת, נטען כי למרות הסכמות שהושגו בין המשיב לוועדה (במסגרת ההליך שהתנהל בבג"ץ 1820/19 ראש הממשלה נ' הוועדה למתן היתרים (18.3.2019)), ולפיהן הוא יגיש לוועדה מסמכים שונים הקשורים לבקשתו, הוא לא עשה כן.

 

2.        בו ביום בו הוגשה העתירה, הוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה. בד בבד, ציינתי בהחלטתי כי לפי האמור בכתב העתירה גופו, ביום 23.5.2019 העניקה הוועדה ארכה בת 30 יום לבאי כוחו של המשיב להגיש את המסמכים, מה שמעורר את השאלה אם בשלה העת להידרש לעתירה.

 

3.        ביום 1.7.2019 הגישה העותרת "בקשה דחופה לתיקון העתירה, להוספת משיב, ולהוספת צווים על תנאי וצו ביניים" (יצויין כי הבקשה הוגשה ללא קבלת תגובת המשיבים). בבקשה נטען כי לנוכח החלטתי מיום 5.6.2019 ולנוכח "התפתחויות שחלו בתשתית העובדתית", העותרת מבקשת לתקן את העתירה ולהוסיף את מבקר המדינה כמשיב לה (להלן: המבקר). 

 

           בבקשה, הנסמכת גם היא על פרסומים באמצעי התקשורת, נטען כי המשיב החליט לטול הלוואה מאחד הגורמים המממנים, וכי בכוונתו לפנות לצורך כך לקבלת אישור מהמבקר, בבחינת "מסלול עוקף ועדת ההיתרים". לדברי העותרת, "על פי הפרסומים, וככל שהשיגה ידה של העותרת לברר, צפוי [המבקר] לאשר למשיב את קבלת ההלוואה" (הדגשה הוספה – י"ע), ובלבד שההלוואה תינתן בתנאי שוק ובכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה כי המשיב אינו מצוי בניגוד עניינים. העותרת עתרה לשורה של סעדים, ביניהם צו המורה למשיב להעביר את בקשת המשיב להכרעתה של הוועדה; להורות למבקר להסביר מהו מקור סמכותו להתיר למשיב לטול ההלוואה; להורות למבקר לדרוש להעביר לעיונו את כל המסמכים שנדרשו על ידי הוועדה; ולהורות למבקר לקבוע מנגנון להחזר ההלוואה על ידי המשיב. כן נתבקש צו ביניים המורה למבקר להימנע מקבלת החלטה בעניינו של המשיב. לצד זאת, שבה העותרת וביקשה כי נקיים דיון דחוף בעתירה.

 

4.        בתגובתה המקדמית של הוועדה נטען כי לנוכח הארכה שניתנה לבאי כוח המשיב להגיש את המסמכים, לא היה מקום להגיש את העתירה בטרם חלף המועד להגשתם. מכל מקום, הוועדה הבהירה כי ביום 24.6.2019 נתקבלה על ידה החלטה הדוחה את בקשת המשיב להתיר לו לקבל את המימון המבוקש, ולפיכך העתירה התייתרה. באשר לבקשה לתיקון העתירה, הוועדה טענה כי אין בעתירה המתוקנת כל טענה נגד הוועדה, ואף לא נתבקש כלפיה כל סעד אופרטיבי, וממילא אין היא רואה להתייחס לבקשה.

 

5.        המשיב טען, בין היתר, כי העתירה במתכונתה המקורית הפכה ללא רלוונטית; כי העתירה, המבוססת על פרסומים בתקשורת ולא על עובדות, נועדה להכפישו; כי העתירה המתוקנת אינה אלא עתירה חדשה; כי לא ברור היחס בין הסעדים המבוקשים בעתירה המקורית לאלו המבוקשים בעתירה המתוקנת; כי אין בסיס משפטי לטענת העותרת כי יש לכפות על הוועדה לנקוט הליכי בזיון בית משפט; וכי המשיב בוחן את החלטות הוועדה ושומר על זכותו להשיג עליהן. המשיב מציין בתגובתו כי מבקר המדינה שסיים זה לא מכבר את תפקידו, אמנם אישר לו לקבל הלוואה בתנאי שוק. ואולם, לטענת המשיב, העותרת לא מיצתה הליכים בעניין זה, וחלק מהסעדים שנתבקשו על ידה אינם ישימים.

 

6.        מבקר המדינה טוען גם הוא כי הלכה למעשה, העותרת מבקשת להגיש עתירה חדשה חלף העתירה הקודמת שנתייתרה; כי העתירה החדשה מבוססת כולה על כתבות שפורסמו באמצעי התקשורת, שהאחרונה שבהן פורסמה ביום 30.6.2019, יום לפני הגשת הבקשה לתיקון העתירה; וכי העותרת פנתה למבקר המדינה בנושא ביום 26.6.2019 מבלי שהמתינה לתשובתו, ובכך היא לוקה באי מיצוי הליכים.

 

7.        דין הבקשה לתיקון העתירה להידחות.

 

           אכן, צודקים המשיבים כי אין לפנינו "תיקון עתירה", כי אם ניסיון להגיש עתירה חדשה לחלוטין, המבוססת על תשתית עובדתית ומשפטית שונה. אם לא די בכך, הרי שגם המשיבים לעתירה אינם זהים, ואף הסעדים המבוקשים בגדר העתירה הם שונים מיסודם. בנסיבות אלו, משנתקבלה החלטת הוועדה בעניינו של המשיב הדוחה את בקשתו לקבל מימון חיצוני – מה שמעיד כמאה עדים על כך שהעתירה הייתה מוקדמת והתבררה בדיעבד כמיותרת – ובהינתן שהעותרת מכוונת כעת את חיציה נגד החלטה (צפויה ולכאורית) של מבקר המדינה, המתווה המתאים עבורה לעשות כן הוא באמצעות הגשת עתירה חדשה, ולא במתכונת של "תיקון" העתירה הנוכחית. אף יש לתמוה על העותרת, שהיא שחקנית חוזרת בהליכים מסוג זה, שראתה לפעול כפי שפעלה (ראו והשוו: בג"ץ 2268/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.11.2016); בג"ץ 959/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (17.11.2016); בג"ץ 7074/10 ג'בארין נ' משרד הפנים (30.3.2011)).

          

8.        זאת ועוד. יש טעם בטענת מבקר המדינה כי העותרת לא מיצתה הליכים בכל הנוגע לבקשתה לתיקון העתירה, אלא נחפזה להגיש את בקשתה חמישה ימים בלבד לאחר שפנתה בנושא למבקר, ואף זאת מבלי לבקש את תגובת המשיבים. גם בכך יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה לתיקון העתירה.

 

9.        הנה כי כן, בהתנהלותה לקתה העותרת בשלושה אלה: פעם ראשונה - בכך שנחפזה להגיש עתירה שדינה היה להידחות על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת (כפי שאכן נתברר בדיעבד); פעם שניה - בכך שניסתה לתקן את הפגם הראשון באמצעות הגשת עתירה חדשה בכסות של בקשה לתיקון עתירה; פעם שלישית - שגם העתירה החדשה-למעשה, אף היא מוקדמת עקב אי מיצוי הליכים. בפרפראזה על דבריו של השופט ברנזון כי "אין מתקנים עוול בעוול" (בג"ץ 292/61 ‏בית אריזה רחובות בע״מ נ' שר החקלאות, פ"ד טז 20, 31 (1962)), אין מרפאים ליקוי בליקוי. תרופתה של העותרת אינה מצויה אפוא בתיקון עתירתה, כי אם בהגשת עתירה חדשה.

 

9.        בנסיבות אלו, אנו מורים על מחיקת העתירה. זכויותיה של העותרת לנקוט הליכים עתידיים - שמורות לה. אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏כ"ח בתמוז התשע"ט (‏31.7.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים