הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלוני

ע"א 6975/19
תאריך: 26/01/2020

בבית המשפט העליון

 

ע"א  6975/19 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט י' אלרון

 

המבקשת:

הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. פלוני

 

2. פלוני

 

3. פלונית

 

4. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

                                                                                              

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.7.2019 ב-ת"א 7404/05 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא מ' דרורי

                                          

בשם המבקשת:

עו"ד מוחמד אבו קטיש

 

בשם המשיבים 1–3:

עו"ד אנור בשיר

 

 

בשם המשיבה 4:

עו"ד אלון בלגה

 

החלטה

 

1.            לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי) בת"א 7404/05 מיום 28.7.2019, אשר בו חויבה המבקשת לפצות את משיב 1 בסך של 4,515,000 ש"ח בניכוי סכומים שונים ובצירוף שכר טרחת עורך דין.

 

2.            המשיב 1 והוריו, המשיבים 2 ו-3, תבעו את המבקשת והמשיבה 4, הקרנות הפלסטינית והישראלית (בהתאמה) לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בתביעת פיצויים על נזקים למשיב 1 בתאונה שאירעה בחברון.

 

           בהחלטה מיום 19.5.2015 נקבע כי המבקשת אחראית לפיצוי עד לגובה הסכומים המנויים בצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), התשל"ו–1976 (להלן: צו 677), וכי המשיבה 4 אחראית, מכוח סעיף 12(ה) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975, לפיצוי שעולה על סכום זה (להלן: קביעת האחריות). בהחלטה מיום 1.7.2015 נדחתה התביעה נגד המשיבה 4.

 

           בפסק הדין העמיד בית המשפט המחוזי את גובה הפיצוי על 4,515,000 ש"ח, בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 1,096,056 ש"ח ותשלומים תכופים שבוצעו, וכל זאת בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%.

 

3.            המבקשת ערערה לבית משפט זה על קביעת האחריות.

 

           לטענתה, צו 677 אינו חל בענייננו; לא נבחנה חובתו של המשיב 1 כלפי המבקשת מכוח הצו; אין ליתן אמון בגרסת המשיבים 1–3; המשיבים 2 ו-3 התנהלו בחוסר תום לב וכך ביטלו את זכות התביעה של המשיב 1 כלפי המבקשת; ולא הוכח כי הרכב הפוגע לא היה מבוטח בעת התאונה.

 

4.            בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים עד להכרעה בערעור.

 

           לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, ו"מאזן הנוחות" נוטה לטובתה במובן זה שקיים חשש כי אם תזכה בערעור, לא תוכל לגבות בחזרה את הסכומים שחויבה בהם, משום שלמשיב 1 אין מקור עבודה או פרנסה.

 

           מנגד, המשיבים 1–3 מתנגדים לבקשה. לגישתם, סיכויי הערעור נמוכים והמבקשת לא הצביעה על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לה, ולא תמכה בתצהיר את טענותיה בעניין. עוד צוין כי המבקשת, שאינה מאוגדת בישראל, לא שילמה את חיובה לפי פסק הדין גם בחלוף חמישה חודשים מהינתנו, בלי שעוכב ביצועו.

 

           לצד זאת, הוסכם לעכב את העברת סכום הפיצוי לידי המשיבים 1–3, בתנאי שיופקד בקופת בית המשפט עד לתום הדיון בערעור.

 

           המשיבה 4 השאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

 

5.            לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

 

           כידוע, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין מושא הערעור, אלא אם כן הוכח כי התקיימו שני תנאים מצטברים: האחד, כי יש סיכויים גבוהים לקבלת הערעור; השני, כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, כך שאם יתקבל הערעור, לא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו.

 

           בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", ולפיו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר, מוטל על המבקש נטל כבד יותר להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, ולהפך. עם זאת, נקבע זה כבר כי מעמד הבכורה נתון לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" (ראו למשל ע"א 7790/19 טפירו נ' בירמן, פסקה 7 (5.1.2020)).

 

6.            מקום שמבוקש לעכב ביצוע של פסק דין המורה על תשלום כסף, הנטייה היא לא להיענות לבקשה. אולם ככלל אם מדובר בסכום גבוה, קיים חשש כי המשיב ישתמש בחלק ממנו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על השבת הסכום. החשש מתעצם במקרה שהמשיב הוא אדם פרטי מן היישוב (ע"א 619/19 עמותת שלומית נ' עיזבון פלונית, פסקה 13 (15.4.2019) (להלן: עניין עמותת שלומית)).

 

7.            בנסיבות המקרה דנן, בלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור, מצאתי כי שיקולי "מאזן הנוחות" אינם נוטים לטובת המבקשת.

 

           אומנם מדובר בבקשה לעיכוב העברת סכום כסף רב לאדם פרטי, ועל כן קיים חשש כי המבקשת תתקשה לגבות את התשלום אם תזכה בערעורה.

 

           עם זאת, המבקשת אינה מאוגדת בישראל, ולכן עלול להיווצר קושי באכיפת פסק הדין נגדה אם ערעורה יידחה. אומנם צוין בתגובתה כי הרשות הפלסטינית ערבה להתחייבויותיה, וכי שר האוצר רשאי לקזז מכספי הרשות סכומי כסף שנקבעו בפסק דין חלוט נגד המבקשת, אולם הידרשות לכך תחייב את המשיבים 1–3 לנקוט הליכים נוספים אשר סיכויי הצלחתם אינם ברורים.

 

           באיזון בין השיקולים מצאתי לקבל את הצעת המשיבים 1–3 להפקיד את סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, אשר יש בה כדי להפיג את החשש מפני העדר יכולתם להשיב את סכום החיוב, מחד גיסא, ואת החשש מפני חוסר יכולת לגבות את סכום החיוב מהמבקשת, מאידך גיסא (השוו להחלטתי בעניין עמותת שלומית ולע"א 6273/19 אלטר נ' בן אבו, פסקה 14 (2.12.2019)).

 

8.            לאור כל זאת אני מורה כי סכום הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי יופקד בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.

 

           בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט בטבת התש"ף (‏26.1.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים