המנהל המיוחד – עו"ד יגאל מזרחי נ. כונס הנכסים הרשמי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

המנהל המיוחד - עו"ד יגאל מזרחי נ. כונס הנכסים הרשמי

רע"א 37/19
תאריך: 26/06/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  37/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקש:

המנהל המיוחד - עו"ד יגאל מזרחי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. כונס הנכסים הרשמי

 

2. עו"ד יוסי דרור - כונס הנכסים למימוש החייב

 

3. שהנז דשתי

 

4. אילן דשתי

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.12.2018 בפש"ר 36864-04-18, שניתנה על ידי כב' השופטת א' לושי-עבודי

 

בשם המבקש:                        בעצמו

בשם המשיב 1:                      עו"ד אסף ברקוביץ'

בשם המשיב 2:                      בעצמו

 

פסק-דין

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) בפש"ר 36864-04-18 שניתנה ביום 10.12.2018, בגדרה נדחתה בקשת המנהל המיוחד, הוא המבקש (להלן: הנאמן), לעיכוב הליכי מכירת זכויותיו של המשיב 4 (להלן: החייב) בדירה.

 

רקע והליכים קודמים

 

2.        החייב והמשיבה 3 (להלן: דשתי) היו בני זוג ובעלי הזכויות בדירה המצויה בגוש 7174 חלקה 199/24 בפתח-תקווה (להלן: הדירה). ביום 2.6.2009 נטלו החייב ומי שנחזתה להיות דשתי, הלוואות בסך של 470,000 ש"ח ו-177,000 ש"ח מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן בהתאמה: ההלוואות; הבנק), כנגד רישום שעבודים לטובת הבנק על זכויותיהם בדירה (להלן: המשכנתא). לאחר מכן, הגישה דשתי תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב למתן סעדים הצהרתיים שעניינם ביטול המשכנתא שנרשמה על זכויותיה בדירה, וזאת בטענה שהחתימות על מסמכי ההלוואות ושטרי המשכנתא אינן שלה והן זויפו (ת"א 43955-06-13). בפסק-דינו מיום 13.3.2017 קיבל בית משפט השלום (כב' השופט י' דלוגין) את התביעה והורה על מתן סעד הצהרתי שלפיו המשכנתא שנרשמה על זכויותיה בדירה של דשתי בדירה בטלה. לפיכך, נותר הבנק עם שעבוד הרובץ על זכויותיו של החייב בדירה בלבד.

 

3.        לאחר שהחייב לא עמד בתשלומים להחזר ההלוואות, החל הבנק באמצעות כונס הנכסים מטעמו לנקוט בהליכים למימוש הדירה בהוצאה לפועל. בחוות דעתו מיום 29.10.2017 העריך שמאי מטעם הבנק את שווי הדירה כפנויה בסך של 1,570,000 ש"ח, וכתפוסה בסך של 800,000 ש"ח, ובמימוש מהיר בהפחתה של 15% מהסכומים האמורים (להלן: הערכת השמאי).

 

4.        ביום 4.12.2017, ובמטרה לממש את הדירה, הגיש הבנק לבית משפט השלום תביעה כנגד החייב ודשתי לפירוק השיתוף בדירה (ת"א 5455-12-17). בהמשך לכך, ביום 21.2.2018 הגיש הבנק בקשה בהסכמת הצדדים לתביעה, לרבות החייב, למתן פסק דין המורה על מכירת חלקו של החייב בדירה לדשתי, וזאת בתמורה לסך של 400,000 ₪ – מחצית משווי הדירה כתפוסה לפי הערכת השמאי. בפסק-דינו מיום 22.2.2018 נתן בית משפט השלום (כב' השופט מ' פירר) תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, והורה על מימוש הדירה בהתאם להסכמות המפורטות לעיל (להלן: הליכי המכר; פסק הדין). עוד יצוין כי דשתי שילמה את מלוא התמורה בגין הדירה וזו הופקדה בתיק ההוצל"פ.

 

5.        ביום 24.1.2018, עובר למתן ההחלטה על מימוש המכר, ניתן צו התראת פשיטת רגל כנגד החייב, וביום 19.6.2018 ניתן צו לכינוס נכסיו. בהמשך לכך, ביום 21.8.2018 הגיש הנאמן בקשה לעיכוב הליכי המכר. במסגרת הבקשה טען הנאמן, בעיקרו של דבר, כי פסק הדין המאשר את הליכי המכר ניתן לאחר שהחייב נקלע להליכי פשיטת רגל, ומשכך לא ניתן היה לאשר את מכירת זכויות החייב בדירה. לגופם של דברים, נטען כי יש למכור את הדירה כפנויה ולא כתפוסה, וזאת משום שההלכה שנקבעה ברע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207 (2010) (להלן: הלכת כובשי), שלפיה בפירוק שיתוף בין בני זוג במקרקעין על-ידי כונס נכסים תימכר הדירה כתפוסה, אינה חלה על הליכי פשיטת רגל, כבענייננו.

 

6.        הבנק טען בתגובתו, בעיקרו של דבר, כי משעה שדשתי התגוררה בדירה ובוטלה המשכנתא על זכויותיה בדירה, היא הפכה לדיירת מוגנת. לפיכך, ובהתאם להלכת כובשי – יש למכור את הדירה כתפוסה. בהקשר לכך צוין כי אף אם הדירה הייתה נמכרת כפנויה, ממילא לא היה בכך כדי לסלק את חובותיו של החייב לבנק ולא הייתה נותרת תמורה לחלוקה לנושי החייב. עוד טען הבנק כי מכירת הדירה היא מעשה עשוי, שכן דשתי שילמה את מלוא התמורה על הדירה.

 

           דשתי הצטרפה לעמדת הבנק, והוסיפה כי הנאמן לא העלה טעמים המצדיקים לבטל את הליכי המכר; וכן כי היא רכשה את חלקו של החייב בדירה בתום לב.

 

7.        כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1 (להלן: הכנ"ר), טען בתגובתו כי דשתי מוכרת כדיירת מוגנת ויש לממש את הדירה כתפוסה. בהקשר זה נטען כי ספק אם הנאמן יכול היה להשיא את התמורה ולהיטיב עם יתר נושיו של החייב. עוד נטען, כי על-אף שהיה על הבנק לדווח על הליכי המכר לבית המשפט של פשיטת רגל, שווי חלקו של החייב בדירה נמוך מגובה המשכנתא, ובנסיבות אלה ממילא ניתן היה לאפשר לבנק להמשיך ולפעול למימוש הנכס תחת פיקוח המנהל המיוחד.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

8.        בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי על-אף שהיה מקום לעדכן מלכתחילה את הנאמן בדבר קיומם של הליכי המכר, לנוכח שווי חלקו של החייב בדירה הנמוך מגובה חובותיו לבנק – יש לאפשר לבנק להמשיך בהליכי המכר.

 

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

9.        בבקשתו שב הנאמן על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף, בין היתר, כי פסק הדין אינו מחייב אותו שכן הוא לא היה צד לו. עוד טוען הנאמן, כי בית המשפט המחוזי לא דן בשאלה האם הלכת כובשי חלה בענייננו, ואף משכך יש לקבל את הבקשה. כן נטען, כי אף אם יתקבלו טענותיו של הנאמן והדירה תימכר כפנויה, הרי שלנוכח הסכמת הבנק לקבלת 400,000 ש"ח בלבד עבור הדירה – היתרה שתיוותר ממכירת הדירה כפנויה תועבר לקופת הנשייה.

 

10.      בתשובתו שב הבנק על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי חובותיו של החייב לבנק עומדים כיום על 885,303 ש"ח בצירוף שכר טרחת עו"ד, ומשכך אף אם הדירה הייתה נמכרת כפנויה, לא היה במחצית מהסכום כדי לסלק את חובותיו של החייב לבנק.

 

11.      דשתי שבה אף היא על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי פעלה לאורך הדרך בתום לב ותוך הסתמכות על החלטות בתי המשפט, ובראשן פסק הדין אשר אישר את הליכי המכר. עוד מוסיפה דשתי כי מזה שנים שהיא מתגוררת בדירה עם ילדיה, וכי היא לקחה הלוואה על-מנת לרכוש את חלקו של החייב בדירה, ומשכך ביטול המכר יסב לה נזקים קשים.

 

12.      הכנ"ר טוען כי יש לדחות את הבקשה, וזאת משום שהחלטת בית המשפט המחוזי הולמת את הדין ואת התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית המשפט. בהקשר לכך טוען הכנ"ר, כי הלכת כובשי חלה גם בהליכי פשיטת רגל אשר נקט נושה כנגד חייב, כבענייננו.

 

דיון והכרעה

 

13.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

 

14.      שתי סוגיות מרכזיות עמדו לדיון בפני בית המשפט המחוזי; האם יש מקום לבטל את פסק הדין אשר אישר את הסכם המכר, ובתוך כך, האם היה ראוי למכור את הדירה כפנויה ולא כתפוסה. עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה כי בית המשפט לא התייחס לסוגיות אלה. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח שווי חלקו של החייב בנכס – הנמוך מגובה המשכנתא – יש לאפשר לבנק את המשך מימוש הנכס. אפשר שבית המשפט המחוזי מנע עצמו מלהתייחס לסוגיות האמורות נוכח מסקנתו כי אין טעם בביטול הסכם המכר שכן גם אם הדירה תימכר כפנויה, לא תיוותר יתרה לחלוקה לנושים, וזאת בשים לב לגובה החוב של החייב לבנק - שהוא נושה מובטח. ואולם, כאמור, בית המשפט לא נימק את החלטתו. אציין כי ככל שזהו הנימוק העומד בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי, הרי שאין מקום להתערב בהחלטה, שכן במצב דברים זה נדמה כי אין תוחלת לביטול הסכם המכר, והדברים ברורים.

 

           יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, אני מורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שיבהיר את החלטתו וינמקה. אעיר כי ככל שבית המשפט המחוזי יבהיר כי הוא דחה את הבקשה מטעמים אחרים, עליו לנמקם תוך התייחסות לטענות הצדדים בנוגע לביטול פסק הדין והסכם המכר, ובכלל זה לטענת הנאמן כי ראוי היה למכור את הדירה כפנויה ולא כתפוסה.

 

           מובהר כי עם קבלת ההחלטה המשלימה, שמורות לצדדים כל הזכויות בנוגע להשגה על ההחלטה.

 

15.      סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כמפורט בפסקה 14 לעיל.

 

           בנסיבות, אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ט (‏26.6.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים