המוסד לביטוח לאומי נ. עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה, הנאמ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

המוסד לביטוח לאומי נ. עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה, הנאמ

ע"א 4190/19
תאריך: 21/07/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א 4190/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקש:

המוסד לביטוח לאומי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה, הנאמנים להסדר הנושים

 

2. אורתם סהר הנדסה בע"מ

 

3. אורתם סהר תשתיות ובניה בע"מ

 

4. מליבו בניה בע"מ

 

5. עובדי החברה

 

6. כונס הנכסים הרשמי

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.5.2019 בפר"ק 22647-10-16 שניתן על-ידי הנשיא א' אורנשטיין

 

בשם המבקש:                        עו"ד יוסף פולסקי

בשם המשיבים 1:                   עו"ד קרן ברגרזון-רם

בשם המשיבים 5:                   עו"ד חיות גרינברג

בשם המשיב 6:                      עו"ד אסף ברקוביץ'

                                          

החלטה

 

 

1.        בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 5.5.2019 (פר"ק 22647-10-16, הנשיא א' אורנשטיין) עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש, הוא המוסד לביטוח לאומי.

 

רקע והליכים קודמים

 

2.        מקורה של הבקשה שבפני בהליכים הנובעים מכך שחברת אורתם סהר הנדסה בע"מ, וכן שתי חברות קשורות – מליבו בניה בע"מ ואורתם סהר תשתיות ובניה בע"מ (להלן ביחד: החברות), הן כעת חדלות פירעון. חברות אלה עסקו בעבודות בניה ותשתיות בארץ ובחו"ל והעסיקו מאות עובדים בפרויקטים שונים.

 

3.        מבלי לפרט, די בכך שאציין כי עורך הדין שאול ברגזון ורואה החשבון יזהר קנה מונו כנאמנים להסדר הנושים של החברות (להלן, בהתאמה: הנאמנים ו-הסדר הנושים או ההסדר), וכי ביום 6.12.2016 אושר הסדר זה על-ידי בית המשפט המחוזי.

 

4.        בעיקרו של דבר, הסכסוך בין הצדדים נוגע ליישומו של פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), ובפרט לסעיף 182 לחוק זה המקנה לעובדים זכויות לקבל גמלה במצבים של פשיטת רגל או פירוק של המעביד, לפי העניין. בהקשרן של חברות, כבענייננו, קובע הסעיף כי זכות זו עומדת לעובד כאשר ניתן צו לפירוק החברה. הצדדים חלוקים ביחס ליישומו של סעיף זה במצב שבו מתנהל הליך בעל מאפיינים של פירוק, אלא שמבחינה פורמלית לא ניתן בו צו פירוק, כמפורט להלן. להשלמת התמונה יצוין כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) – שעתיד להיכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019 – כולל תיקון לחוק הביטוח הלאומי וכן הוראת שעה בהקשר זה, אשר מורים על הענקת זכויות לעובדים גם בהליכי שיקום והבראה של חברות בתנאים ובסייגים מסוימים. 

 

5.        לענייננו חשובה הקביעה שנעשתה בהסדר הנושים ולפיה ישולמו לעובדי החברות בתוך 18 חודשים הכספים המגיעים להם בדין קדימה עד התקרה הקבועה בסעיף 354(א)(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ובסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ואילו המוסד לביטוח לאומי יפרע את יתרת החוב לעובדים עד לתקרת הגמלה הקבועה בפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. כן נקבע כי המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לחזור לקופת ההסדר לגביית כספים ששולמו על-ידו לעובדים, וכי אם ייקבע בעתיד בפסק דין חלוט כי הוא פטור מתשלומים אלו, תישא קופת ההסדר במלוא התשלום לעובדי החברות עד לתקרת הגמלה.

 

6.        במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי שקדם לאישורו של הסדר הנושים הביעה באת-כוח המוסד לביטוח לאומי התנגדות לחיובו בתשלומים קודם למתן צו פירוק,  ולבסוף נקבע כי במידת הצורך מחלוקת זו תובא להכרעתו של בית המשפט.

 

7.        בית המשפט המחוזי דן בשתי בקשות שנסבו על היבטים אלה בהסדר: אחת – הוגשה על-ידי כ-150 מעובדי החברות שתביעות החוב שלהם הוכרעו על-ידי הנאמנים, ובמסגרתה ביקשו להורות לנאמנים לשלם להם את מלוא הסכומים המגיעים להם בהתאם להסדר הנושים, לרבות אלו שהיו אמורים להגיע מן המוסד לביטוח לאומי; השנייה – הוגשה על-ידי הנאמנים, ובה ביקשו להורות למוסד לביטוח לאומי להעביר את התשלומים לעובדים אלו בהתאם להוראות הסדר הנושים.

 

8.        עמדתו העקרונית של המוסד לביטוח לאומי כאמור הייתה שחבותו לשלם גמלה תקום רק אם יינתן צו פירוק לחברה (בהפנייה לסעיף 182(2) לחוק הביטוח הלאומי), ושהוא לא נועד לשמש מקור מימון חיצוני לחברות המצויות בהסדר כבענייננו. הנאמנים טענו מנגד כי החברות מצויות הלכה למעשה במצב של פירוק.

 

9.        בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמנים, והורה על תשלום הכספים המגיעים לעובדים בהתאם לאמור בהסדר הנושים. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי עמד על כך שהסדר הנושים לא נועד להבראת החברות, וכי עסקינן בהליך פירוק שנעשה בנסיבות העניין ללא מתן צו פירוק על מנת להשיא לנושים תשואה טובה יותר. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי הלכה למעשה החברות אינן ממשיכות להתקיים, ופיטרו את רובם המוחלט של עובדיהן. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להחיל בענייננו את הוראות חוק הביטוח הלאומי הנוגעות לזכאות לגמלה לאחר מתן צו פירוק. בית המשפט המחוזי התייחס להלכה שנפסקה בע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס (28.1.2014) (להלן: עניין קלאבמרקט) שלפיה אין להרחיב את הזכאות לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי לעובדי חברות שלא ניתן בעניינן צו פירוק, אך הוסיף וקבע כי יש לראות בענייננו חריג לה בהתחשב במאפייניו של המקרה. בית המשפט המחוזי התייחס, בין השאר, לכך שסדרי הנשייה שנקבעו בהסדר הנושים תואמים מצב של פירוק ושאין חשש כי מתן הגמלה ייטיב עם נושים שאינם העובדים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי חיזוק נוסף למסקנתו הפרשנית ניתן למצוא בחקיקתו של חוק חדלות פירעון, שהוראת השעה שבו צפויה להסדיר בעתיד הקרוב את זכותו של עובד לגמלה גם במצב שבו לא ניתן צו פירוק לחברה (כפי שצוין בפסקה 4 לעיל). בית המשפט המחוזי אף ציין כי ברוח הוראות חוק חדלות פירעון – המשנות מן המצב הנהוג וקובעות כי המוסד לביטוח לאומי הוא שיכריע באופן ישיר בתביעות שמגישים עובדים לקבלת גמלה – אין מניעה שהמוסד לביטוח לאומי יבחן במקרה זה את תביעות החוב שאושרו על-ידי הנאמנים וישיג על תוצאותיהן ככל שיחפוץ בכך.

 

הבקשה לעיכוב ביצוע

 

10.      המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו את הבקשה דנן לעיכוב ביצועו או למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. המוסד לביטוח לאומי טוען כי קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, שכן לשיטתו סיכויי הערעור גבוהים ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בעיקרו של דבר, נטען כי בית המשפט המחוזי סטה מן ההלכה שנקבעה בעניין קלאבמרקט, וכי אין לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום בהתאם להסדר הנושים בהתחשב בתכליות העומדות ביסוד הענקת הגמלה, במצב החוקי הקיים בעת הזו ובשיקולים תקציביים. בהמשך לכך, המוסד לביטוח לאומי מצביע על מספר טעמים המטים לטענתו את מאזן הנוחות לטובתו: ראשית, הוא מדגיש את הקצאת המשאבים הדרושה לבירור הזכאות לגמלה בעניינו של כל עובד ועובד. שנית, הוא טוען כי צפוי קושי בהשבת הכספים שיועברו לעובדים ככל שהערעור יתקבל. שלישית, הוא מוסיף וטוען כי ממילא חל כבר עיכוב בתשלום לעובדים ביחס למועד שנקבע לכך בהסדר הנושים. רביעית ולבסוף, נטען כי יש ליתן משקל ל"השלכות רוחב" פוטנציאליות על הסדרים אחרים שבהם יבקשו הצדדים להחיל את הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

11.      בבקשה צוין עוד כי טרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי – ועל מנת שלא להוסיף ולעכב את התשלום לעובדי החברות – בחנו הצדדים מתווה שלפיו קופת ההסדר תשלם לעובדים את מלוא הכספים המגיעים להם, ואלו יסבו בתמורה לנאמנים את זכאותם לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי ככל שייקבע בהמשך כי הם אכן זכאים לה (להלן: המתווה הזמני). מבלי לגרוע מיתר טענותיו, המוסד לביטוח לאומי מטעים כי יש מקום לאמץ בשלב עיכוב הביצוע את המתווה הזמני, שכן כך יימנע עיכוב נוסף בתשלום החובות לעובדים.

 

12.      לחלופי חלופין, המוסד לביטוח לאומי מבקש שיינתן סעד זמני מוגבל יותר, כך שעד להכרעה בערעור יעוכבו בקופת ההסדר כספים בהיקף מתאים לסכומים שהוא נדרש לשלם בינתיים לפי הסדר הנושים ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

13.      ביום 23.6.2019 הוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם לבקשה. בהמשך לכך, הודיע הכונס הרשמי כי אף הוא סבור שדין הבקשה להתקבל, בשים לב לכלל הנימוקים שפורטו בה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

 

14.      הנאמנים מצדם מביעים התנגדותם לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בין השאר בשים לב לכך שעסקינן בחיוב כספי. הנאמנים טוענים עוד כי אין יסוד ממשי לחשש שהמוסד לביטוח לאומי יתקשה לגבות את הכספים בחזרה מהעובדים אם יתקבל ערעורו. מכל מקום, הנאמנים ציינו כי הם מתחייבים לשפות את המוסד לביטוח לאומי בסכומים האמורים – שייוותרו בינתיים בקופת ההסדר – כך שניתן יהיה להבטיח את השבת המצב לקדמותו בכל מקרה. הנאמנים מתנגדים בשלב זה ליישומו של המתווה הזמני, שכרוך לשיטתם במורכבות רבה ומשנה מפסיקתו של בית המשפט המחוזי.

 

15.      עובדי החברות מדגישים כי חלפה למעלה משנה מהמועד שבו היו אמורים לקבל את מלוא התשלומים המגיעים להם לפי הסדר הנושים, במהלכה נקלעו שלא מרצונם לוויכוח המתנהל בין הנאמנים למוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלו, עומדים העובדים על כך שההחלטה שתתקבל תבטיח את קבלת הכספים ותותיר אותם "מחוץ למשוואה" – בין אם על דרך של דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע ובין אם על דרך של יישום המתווה הזמני.

 

16.      ביום 21.7.2019 הגיש המוסד לביטוח לאומי תשובה לתגובה מטעם הנאמנים, בהתאם להחלטתי מיום 16.7.2019. בתגובתו הדגיש המוסד לביטוח לאומי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי רק סולל את הדרך לבירור זכאותם של העובדים לגמלה ולפיכך אין לראות בו פסק דין כספי. בהמשך לכך, הוסיף וטען המוסד לביטוח לאומי כי יישום המתווה הזמני הוא הפתרון היעיל והראוי ביותר בנסיבות העניין, בפרט מבחינתם של עובדי החברות.

 

דיון והכרעה

 

17.      לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כולם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדברים נכונים ביתר שאת בהתייחס לפסקי דין כספיים, שהנטייה היא להימנע מעיכוב ביצועם, מאחר שמימושם ככלל אינו בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 7252/15 מדינת ישראל נ' התזמורת הקאמרית הישראלית, פסקה 18 (30.10.2015) (להלן: עניין התזמורת הקאמרית); ע"א 668/19 עיריית פתח תקווה נ' עו"ד יצחק יונגר (מנהל מיוחד), פסקה 14 (4.2.2019)). עקרונות אלו יפים בשינויים המחויבים אף לענייננו, שבו לכאורה אין עסקינן בפסק דין כספי "טהור", שכן יישומו כרוך בהליכי בירור נוספים.

 

18.      כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע או למתן סעד זמני בערעור יש להכריע על יסוד שני שיקולים – מאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל. בין שני השיקולים הללו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות", אולם מאזן הנוחות הוא העיקרי שבהם (ראו למשל: ע"א 939/14 אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט, פסקה 15 (23.3.2014); עניין התזמורת הקאמרית, בפסקה 18). בענייננו, המוסד לביטוח לאומי לא הרים את הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לעבר עיכוב הביצוע. לפחות בשלב זה נראה כי הנזק שייגרם לעובדיהן של חברות שהפכו חדלות פירעון וממתינים זמן רב לקבלת הכספים המגיעים להם – גדול יותר מזה שטוען לו המוסד לביטוח לאומי. כמו כן, לא התרשמתי כי עלול להיגרם למוסד לביטוח לאומי נזק בלתי הפיך, וזאת במיוחד בשים לב להתחייבות הנאמנים לשפותו במידת הצורך בסכומים הרלוונטיים, שייוותרו בינתיים בקופת ההסדר. בנסיבות אלה אין צורך להידרש לסיכויי הערעור.

 

19.      בשולי הדברים אוסיף, כי ניתן אך להצטער על כך שהמוסד לביטוח לאומי ביקש להשליך יהבו, בין השאר, על כך שהתשלום לעובדים ממילא התעכב עד כה. כל מילה נוספת בעניין זה היא מיותרת.

 

20.      האמת ניתנת להיאמר, המתווה הזמני יכול גם הוא לספק מענה למצוקתם של עובדי החברות. יחד עם זאת, עסקינן בסעד זמני אשר יש בו כדי לשנות ממצב הדברים הקיים והוא אף חופף בחלקו לסעד הסופי המתבקש בערעור – ועל כן בית משפט זה יסתייג ככלל מלתתו (ראו למשל: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ''ד נ(1) 668, 671 (1996); ע"א 361/11 ‏עזאם נ' המועצה המקומית  גוש חלב‏, פסקה 11 (30.12.2012)). לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין מוצדק לעשות כן, וזאת אף במנותק מטענות הנאמנים בנוגע לקשיים המעשיים שמעורר יישומו של המתווה הזמני.

 

21.      סוף דבר: דין הבקשה להידחות, בשים לב להתחייבותם של הנאמנים כמפורט בפסקאות 14 ו-18 לעיל. המוסד לביטוח לאומי יישא בהוצאות משפט בסך כולל של 6,000 שקל – מחצית מן הסכום לנאמנים ומחצית לעובדי החברות. 

 

           ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשע"ט (‏21.7.2019).

 

 

 

                ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים