המוסד לביטוח לאומי נ. מועצה אזורית מגילות ים המלח | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

המוסד לביטוח לאומי נ. מועצה אזורית מגילות ים המלח

ע"א 4025/19
תאריך: 12/01/2020

בבית המשפט העליון

 

ע"א  4025/19 - ב'

ושני ערעורים שכנגד

 

 

לפני:  

כבוד הרשם רון גולדשטיין

 

המערער:

המוסד לביטוח לאומי

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. המועצה האזורית מגילות ים המלח

 

2. מדינת ישראל

 

3. פלוני

                                                                                                         

ערעור וערעורים שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) בת"א 53057-10-12 מיום 30.4.2019

 

בקשת המשיבה 2 מיום 15.8.2019 למחיקת הערעור שכנגד מטעם המשיבה 1; תשובת המשיבה 1 מיום 4.9.2019; תגובה לתשובה מטעם המשיבה 2 מיום 22.9.2019; בקשת המשיבה 1 מיום 2.10.2019 למחיקת הערעור שכנגד מטעם המשיב 3; בקשת המערער מיום 31.10.2019 למחיקת הערעור שכנגד מטעם המשיב 3; תשובת המשיב 3 מיום 17.11.2019 לבקשות המשיבה 1 והמערער; תגובה לתשובה מטעם המשיבה 1 מיום 4.12.2019; תגובה לתשובה מטעם המערער מיום 11.12.2019

                                          

בשם המערער:                       עו"ד עפר בן-צבי

בשם המשיבה 1:                    עו"ד יוסף הוד

בשם המשיבה 2:                    עו"ד מלי אומיד-ברגר

בשם המשיב 3:                      עו"ד אפרים גלסברג; עו"ד הילה יד-שלום

 

 

פסק-דין והחלטה

 

 

 

1.        לפניי שלוש בקשות שונות למחיקתן על הסף של שתי הודעות הערעור שכנגד שהוגשו בהליך דנן.

 

רקע הדברים

 

2.        בתאונה מחרידה שהתרחשה באזור ים המלח לפני כעשור נפערה האדמה תחת רגליו של המשיב 3 (להלן: המשיב) והוא נפל לבולען בעומק של כ-15 מטרים. בעקבות התאונה הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נזיקית כנגד המשיבה 2 (להלן: המדינה) וכנגד המשיבה 1, המועצה האזורית מגילות ים המלח (להלן: המועצה האזורית; ת"א 53057-10-12). בשלב מסוים התקבלה בקשת המערער, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), להצטרף להליך על מנת שיתאפשר לו לחזור בתביעת שיבוב אל הנתבעים, ככל שתביעת המשיב תתקבל, וזאת בגין גמלאות ששולמו וישולמו על ידי המל"ל למשיב. יצוין כבר עתה כי תביעת השיבוב הופנתה למעשה רק כלפי המועצה האזורית, בשים לב לסעיף 328(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), המונע הגשת תביעת שיבוב של המל"ל כנגד המדינה למעט תובענה בשל נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים.

 

3.        בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.4.2019 (כבוד השופט כ' סעב) התקבלה תביעת המשיב במובן זה שהמדינה והמועצה האזורית נמצאו אחראיות כלפיו בנזיקין. נזקיו של המשיב הוערכו בכ-3 מיליון ש"ח, כשמסכום זה הורה בית המשפט לנכות 20% בגין אשם תורם, וכן הורה לנכות את התשלומים שהעביר המל"ל למשיב בסך של כ-875,000 ש"ח. מבחינה אופרטיבית הורה אפוא בית המשפט למדינה ולמועצה האזורית לשלם למשיב סכום כולל של כ-1.5 מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. יצוין כי המועצה האזורית חויבה לשלם למשיב שני שלישים מסכום הפיצוי (כמיליון ש"ח), ואילו המדינה חויבה לשלם למשיב את השליש הנותר (כחצי מיליון ש"ח).

 

4.        בנוסף, בפסק-הדין חויבה המועצה האזורית, במסגרת תביעת השיבוב של המל"ל, לשלם למל"ל סך של כ-583,000 ש"ח המהווה שני שלישים מסכום הגמלאות ששולמו וישולמו על ידו למשיב (בסך כולל של כ-875,000 ש"ח). ואולם, בהמשך לקביעה זו הוסיף בית המשפט וקבע כי מהסכום שהמועצה האזורית חויבה לשלם למל"ל (כ-583,000 ש"ח, כאמור), יקוזז הסכום שהמדינה חויבה לשלם למשיב (בסך של כחצי מיליון ש"ח).

 

           כך קבע בהקשר זה בית המשפט המחוזי בפיסקה 273 לפסק-דינו: 

 

"273. באשר לבקשת המל"ל כעולה מסיכומיה, ש:'היה וייקבע בית המשפט...., כי קיימת אחריות לנתבעת 1 [המדינה – כ. ס.], הרי שאת שיעור אחריותה יש לנכות משווי תביעת המל"ל'. ועל כך אני מורה. כפועל יוצא מהאמור לעיל ובהתאם לבקשת המל"ל [...] מהסכום שאמורה המועצה לשלם לו – למל"ל, בסך של 583,275 ש"ח, יועבר על ידי המועצה הסך של 498,820 ש"ח (חלקה של המדינה ביתרת הפיצויים שמגיעים לתובע כאמור בסעיף 268 לעיל – 1/3 מהסך של 1,499,461 ש"ח), החלק שתשלומו מוטל על המדינה בפיצויי התובע בגין נזקיו כמפורט לעיל, אולם היתרה בסך 83,455 ש"ח תשלם המועצה למל"ל במועד שנקבע לעיל".

 

הבקשה לתיקון טעות סופר בפסק-הדין

 

5.        פסק-הדין ניתן, כאמור, ביום 30.4.2019. ביום 15.5.2019 הגיש המל"ל בקשה לתיקון טעות סופר בפיסקה 273 לפסק-הדין (להלן: הבקשה לתיקון טעות). בבקשתו זו טען המל"ל כי "פסקה זו נראה כי הוספה לפסק-הדין באקראי ומתוך שגגה". בהקשר זה הדגיש המל"ל כי בטיעוניו בהליך גרס שיש להטיל על המועצה האזורית אחריות מלאה לנזקיו של המשיב וכי אין לייחס למדינה כל אחריות. על כן ציין המל"ל כי האמור בסיכומיו – כפי שצוטט בפיסקה 273 לפסק-הדין – אינו משקף כל בקשה מטעמו לקיזוז הסכומים המגיעים לו במסגרת תביעת השיבוב, אלא אך טענה חלופית שלפיה ככל שלא תוטל אחריות מלאה על המועצה האזורית, אזי יש לחייב את המועצה האזורית בתשלום חלקה היחסי בלבד מתוך כלל הגמלאות אותן תבע המל"ל. על רקע זה טען המל"ל כי הקביעה שלפיה על המועצה האזורית לשלם לו סכום של 83,455 ש"ח בלבד אינה מתיישבת עם מהות תביעת השיבוב ועם הקביעה כי המל"ל זכאי לקבל מהמועצה האזורית שני שלישים מתשלומי הגמלאות למשיב. המדינה הודיעה כי היא מסכימה לבקשה לתיקון טעות. בא-כוח המועצה האזורית ובא-כוח המשיב הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

6.        ביום 2.6.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לתיקון טעות סופר (להלן: ההחלטה בבקשת התיקון) וכך קבע בהחלטתו:

 

"לאחר שעיינתי בבקשת המל"ל ותגובות הצדדים האחרים, והגם שהשאירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט, אני מחליט לדחות את הבקשה.

 

סעיף זה – 273 לפסק הדין בא בעקבות האמור בסיכומי המל"ל ואף הציטוט הובא מסיכומי המל"ל לעניין אופן תשלום חלקה של המדינה בפיצויים שנפסקו לתובע. עפ"י בקשת המל"ל החלק בו חויבה המדינה לשלם לתובע, יקוזז מהסכום שבו חויבה המועצה האזורית להחזיר למל"ל בגין תשלומי המל"ל לתובע (2/3 מתוך 874,913 ש"ח שהם תשלומי המל"ל לתובע, המהווים הסך של 583,275 ש"ח).

 

משמע, שעל המועצה להעביר לתובע מעבר לחלק המוטל עליה לפי החלוקה, גם את חלקה של המדינה בפיצוי שנקבע הסך של 499,820 ש"ח מתוך 1,499,461 ש"ח וכי רק היתרה מתשלומי המל"ל הסך של 83,455 ש"ח תעביר המועצה למל"ל.

 

עוד יאמר כי סעיף זה בא לקבוע את חלקה של המועצה האזורית בהשבת החלק היחסי מתשלומי המל"ל לתובע בהתאם לחלוקה שנקבעה בין הנתבעים לבין עצמם.

 

סוף דבר, הבקשה נדחית. המזכירות תודיע".

 

הערעור העיקרי מטעם המל"ל

 

7.        הערעור שבכותרת המופנה כנגד פסק-הדין הוגש על ידי המל"ל. יובהר, כי הצדדים האחרים להליך – המועצה האזורית, המדינה והמשיב – בחרו שלא להגיש ערעור עצמאי עיקרי מטעמם על פסק-הדין.

 

           בפי המל"ל שתי טענות כנגד פסק-הדין: ראשית, כי היה על בית המשפט המחוזי לפסוק שכר טרחת עורך-דין גם לטובתו; שנית, המל"ל מלין על קביעתו של בית המשפט המחוזי בפיסקה 273 לפסק-הדין המצוטטת לעיל, שבמסגרתה הורה לקזז מתוך הסכום שהמועצה חויבה לשלם למל"ל, את הסכום שהמדינה חויבה לשלם כפיצוי למשיב. בהקשר זה חוזר המל"ל על הטענות שהציג בפני בית המשפט המחוזי בגדר הבקשה לתיקון טעות. לטענתו, מפסק-הדין עולה כי בית המשפט הורה על קיזוז זה אך ורק בעקבות בקשה שהוגשה על-ידי המל"ל. ואולם, לטענת המל"ל הדבר לא הוצע ולא התבקש על ידו ואף אינו מתיישב עם מהות תביעת השיבוב שהגיש כמו גם עם האינטרסים הדיוניים והמהותיים שלו כתובע.

 


 

הערעורים שכנגד

 

8.        ערעור המל"ל – הוא הערעור העיקרי –  הוגש ביום 13.6.2019. לאחר מכן הוגשו כאמור שתי הודעות ערעור שכנגד, האחת מטעם המועצה האזורית והשנייה מטעם המשיב.

 

           הודעת הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית הוגשה ביום 17.7.2019 ובמסגרתה מלינה המועצה האזורית על הקביעה כי היא אחראית בנזיקין כלפי המשיב (להלן: הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית).

 

           הודעת הערעור שכנגד מטעם המשיב הוגשה ביום 8.9.2019. בערעור שכנגד העלה המשיב שתי טענות מרכזיות. הטענה הראשונה היא כי לא היה מקום לייחס לו אשם תורם. הטענה השנייה נוגעת לגובה ריבית ההיוון אשר לפיה חושבו גמלאות המל"ל. ריבית זו עומדת על 2% ולטענת המשיב היה מקום להשוותה לריבית ההיוון שעל בסיסה חושבו לטובתו הפיצויים לעתיד בגין הפסדי שכר (3%). יוער, כי המשיב התייחס בהודעת הערעור שכנגד, בכל הנוגע לטענה השנייה, לפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (8.8.2019) (להלן: עניין הפול), אשר ניתן כחודש לפני הגשת הערעור שכנגד, שבגדרו קבע כבוד השופט י' עמית, בין היתר, כי ראוי להנהיג שיעור היוון אחיד בין צלעות המשולש מזיק-ניזוק-מל"ל וכי לצורך כך יש לתקן את התקנות הרלוונטיות. בהקשר זה הדגיש בית המשפט בפסק-הדין בעניין הפול, כי "אף שאנו מצויים כיום בתקופת בחירות (מתמשכת), אנו מניחים ומצפים כי השינוי ייעשה בהקדם, כדי למנוע את העיוות המתואר" (שם, פיסקה 67). בשים לב לקביעות אלו סבור המשיב כי יש להשוות בין הריביות השונות (להלן: הערעור שכנגד מטעם המשיב).

 

הבקשות למחיקת הערעורים שכנגד על הסף

 

9.        מונחות עתה לפניי שלוש בקשות למחיקת הערעורים שכנגד על הסף:

 

           הבקשה הראשונה: בקשת המדינה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית – ביום 15.8.2019 הגישה המדינה בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית. זאת, בטענה שהמועצה האזורית אינה רשאית להגיש ערעור שכנגד המופנה כנגד בעלי דין שבחרו שלא להגיש ערעור על פסק-הדין. כזכור, בערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית מלינה היא על הקביעה כי היא אחראית בנזיקין ולטענת המדינה ככל שטענה זו תתקבל יפעל הדבר לחובתה. המועצה האזורית מתנגדת לבקשה ומדגישה כי אפילו יש ממש בטענת המדינה הרי שבמסגרת הודעת הערעור שכנגד ביקשה המועצה האזורית לראות בערעור שכנגד גם כ"ערעור עיקרי שהוגש במועד". לטענת המועצה האזורית היא הייתה רשאית להגיש ערעור "עיקרי" על פסק-הדין עד לחלוף 45 ימים מעת מתן ההחלטה בבקשת התיקון. המועצה האזורית גורסת בהקשר זה כי אף שבהחלטה בבקשת התיקון הבהיר בית המשפט כי הבקשה נדחתה, הרי שמבחינה מהותית הובילה ההחלטה לשינוי של פסק הדין. משכך ונוכח העובדה שההחלטה בבקשת התיקון ניתנה ביום 2.6.2019, סבורה המועצה האזורית כי עמדו לרשותה 45 ימים להגשת ערעור בזכות על פסק-הדין מעת מועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון. מכאן, לשיטתה, שאין מניעה לראות בערעור שכנגד, אשר הוגש ביום 17.7.2019, משום "ערעור עיקרי שהוגש במועד".

 

             הבקשה השנייה: בקשת המועצה האזורית למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המשיב ביום 2.10.2019 הגישה המועצה האזורית בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המשיב. המועצה האזורית טוענת כי המשיב אינו יכול להגיש ערעור שכנגד, מקום בו הערעור העיקרי אשר הוגש מטעם המל"ל הופנה כנגד המועצה האזורית והמדינה בלבד.

 

             הבקשה השלישית: בקשת המל"ל למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המשיב ביום 31.10.2019 הגיש המל"ל אף הוא בקשה למחיקה על הסף של הערעור שכנגד מטעם המשיב. זאת, בטענה כי לא מתקיימת זיקה מספקת בין הטענות שהועלו בערעור שכנגד לבין הטענות שהועלו בערעור העיקרי מטעם המל"ל.

 

הסוגיות הטעונות הכרעה

 

10.      ההכרעה בשלוש הבקשות שלפניי מחייבת אפוא התייחסות לשתי סוגיות דיוניות מרכזיות: הסוגיה הראשונה הינה, האם עמדה למשיב ולמועצה האזורית זכות דיונית להגשת הערעורים שכנגד; הסוגיה השנייה, המתמקדת בערעור שכנגד שהגישה המועצה האזורית, הינה האם ניתן להיעתר לבקשתה החלופית ולראות בערעור שכנגד מטעמה כאילו היה "ערעור עיקרי שהוגש במועד".

 

           אפנה לדון בסוגיות אלו כסדרן.

 


 

דיון והכרעה

 

א) הבקשות למחיקת הערעורים שכנגד

 

11.      לצורך הכרעה בבקשות למחיקת הערעורים שכנגד יש להידרש בפתח הדברים להוראות הדין הנוגעות למהותו של ה"ערעור שכנגד" ולתנאים השונים שנקבעו להגשתו. הוראת הדין המרכזית המסדירה את האפשרות להגיש ערעור שכנגד היא תקנה 434 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין), הקובעת כך:

 

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור לפי תקנה 420 או ניתנה החלטת הפטור לפי תקנה 432(א) אם ניתנה במעמד המשיב, או נמסרה ההודעה לפי תקנה 432(ב) אם ניתנה שלא במעמד המשיב, אולם לא יאוחר משבעה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק מההודעה יומצא לכל בעל דין העלול להיפגע מטענה זו".

 

12.      הליך הערעור שכנגד המעוגן בתקנה זו, מושתת על הרעיון שלפיו במצבים מסוימים יש לאפשר לבעל-דין "לשבת על הגדר". זאת, משום שלעתים עשוי בעל-דין להחזיק באמתחתו השגות על פסק-הדין של הערכאה הקודמת, אך מוכן להשלים עמו ולהימנע מהתדיינות נוספת בערכאת הערעור ובלבד שגם הצד השני לא יערער (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 842 (מהדורה שביעית, 1995)). מנגנון דיוני זה מגשים שתי מטרות מרכזיות: ראשית, מבחינתו של בעל-הדין המוכן להשלים עם ההחלטה, הדין מעודד אותו לעשות כן ולהימנע מהגשת ערעור, תוך מתן ערובה כי אם יוגש ערעור מטעם היריב, תעמוד לו האפשרות להגיש ערעור שכנגד. שנית, מבחינתו של בעל-הדין האחֵר, חשֹיפתו ל"איום" הדיוני של הגשת ערעור שכנגד מהווה "מעין שוט" (ראו גם ע"א 807/08 שקמים בינוי ופיתוח בע"מ נ' שמאי, פיסקה 9 (23.4.2009)). בשים לב לכך נפסק פעם אחר פעם כי הערעור שכנגד אינו הליך עצמאי העומד על רגליו שלו, ומדובר למעשה ב"תגובה לערעור" (ראו דברי כבוד השופט נ' הנדל בע"א 1490/08 קו מוצרי דלק בע"מ נ' צינורות המזרח התיכון בע"מ, פיסקה 6 (5.9.2010)).

 

13.      בהתחשב במטרותיו של הליך ה"ערעור שכנגד" נקבעו בדין ובפסיקה תנאים שונים – משני סוגים – שרק בהתקיימם רשאי בעל-דין להגיש ערעור שכנגד.

 

           הסוג האחד של התנאים להגשת ערעור שכנגד, מתמקד בהיבטים דיוניים. כך, תקנה 434 לתקנות סדר הדין המצוטטת לעיל מפרטת את המועדים השונים שבמסגרתם רשאי בעל-דין להגיש ערעור שכנגד. בהתאם לתקנה זו, המועד להגשת ערעור שכנגד נמנה מעת שהומצאה למשיב הודעה על הפקדת עירבון או החלטה בדבר פטור מהפקדתו. תכליתו של הסדר זה היא להביא לכך שמרוץ המועדים להגשת ערעור שכנגד יתחיל רק כאשר קיימת ודאות כי המערער נקט את כל הפעולות הדיוניות ההכרחיות לצורך בירור הערעור לגופו (ראו, למשל: ע"א 6054/07 אביזדה נ' אשורי, פיסקה 2 (1.9.2008); ע"א 746/15 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 2 (5.5.2015); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 413-416 (מהדורה שלישית, 2012), והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: בן נון וחבקין)). יצוין כי מאחר שהמועד להגשת ערעור שכנגד קבוע בחיקוק, הארכת מועד להגשתו טעונה טעם מיוחד (ראו, בש"א 8128/14 רוזנברג נ' אליהו הר ציון לוינסקי בע"מ (4.1.2015)). כמו כן, לנוכח תכליתו של הערעור שכנגד חזרה הפסיקה והדגישה כי "ערעור שכנגד יכול שיוגש רק כנגד אותו בעל דין שהגיש את הערעור העיקרי, ולא כלפי בעל דין אחר שאינו מערער" (ב"ש 797/84 שוורץ לבית קלצ'קין נ' קופת תגמולים לעצמאים 'עצמה' פ"ד לח(4) 80, 83 (1984); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 246 (1990); בש"א 8076/04 מרדכי בנימין ובניו בע"מ נ' דנין, פיסקה 3 (2.2.2005) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 4835/07 קן טק ונצ'רס בע"מ נ' אברבנאל, פיסקה 7 (1.1.2008); ע"א 7054/13 מריניאנסקי נ' מומנטום שוקי הון בע"מ (13.11.2014); ע"א 4933/17 איבגי נ' פרידמן, פיסקה 5 (19.11.2017); בן נון וחבקין, בעמ' 411).

 

           הסוג השני של התנאים להגשת ערעור שכנגד, מתמקד בהיבטים מהותיים הנוגעים לטיב הטענות הערעוריות המועלות בגדר הערעור שכנגד. הכלל הוא, בהקשר זה, כי נדרשת זיקה עניינית בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי. זאת, במובן זה שהמערער שכנגד אינו רשאי להעלות כל טענה, גם אם היא צודקת, נגד המערער, מקום בו אין לה לאותה טענה כל זיקה עניינית לערעור העיקרי. ככל שהמערער שכנגד מבקש אפוא להסתייג מפסק הדין בנושא שאין לו זיקה לערעור העיקרי הרי שעליו להגיש ערעור עיקרי מטעמו (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות ובצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א., פ"ד מה(1) 256, 263 (1990)). יוער, כי בעוד שהבחינה הנוגעת להיבטים הדיוניים, ובפרט זו הבוחנת את השאלה האם הערעור שכנגד הוגש כנגד בעל דין שלא ערער, הינה בחינה הנערכת ככלל באופן דווקני, הרי שהבחינה הנוגעת להיבטים המהותיים, ובפרט באשר לטיב ולעוצמת הזיקה שבין הערעור העיקרי לערעור שכנגד, הינה בחינה הנערכת, דרך כלל, על דרך ההרחבה. עמד על כך כבוד השופט ד' מינץ, בציינו כי "בבואו לבחון האם הערעור שכנגד שזור וקשור לערעור העיקרי, על בית המשפט לבדוק האם קיימת זיקה עניינית כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור לבין הערעור שכנגד [...] דרישת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד מתפרשת אפוא על דרך ההרחבה, וזאת על יסוד התפישה כי מדובר בזכות דיונית שלא מומשה על ידי מי שיכול היה לערער על פסק הדין ולא עשה כן [...]" (בש"א 7182/18 שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פיסקה 9 (18.10.2018) [ההדגשות הוספו – ר' ג']).

 

14.      כיצד יש ליישם כללים ואמות מידה אלה ביחס לערעורים שכנגד שהוגשו על ידי המועצה האזורית ועל ידי המשיב?

 

           אשר לערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית: סבורני כי הליך זה אינו צולח את המשוכות הדיוניות להגשתו של ערעור שכנגד. דומני כי עסקינן במקרה מובהק בו הוגש ערעור שכנגד המופנה כלפי בעלי דין שלא הגישו ערעור עיקרי מטעמם. בענייננו, כזכור, הערעור העיקרי היחיד שהוגש על פסק-הדין הינו ערעורו של המל"ל, המתייחס לקביעותיו של בית המשפט קמא בתביעת השיבוב שהגיש. בערעור שכנגד העלתה המועצה האזורית טענות באשר לעצם חבותה בנזיקין, טענות שהוכרעו בתביעה העיקרית (ולא בתביעת השיבוב). טענות אלה הן טענות ערעוריות המופנות למעשה כלפי שני בעלי דין: כלפי המשיב אשר טען במסגרת התביעה שהגיש כי המועצה האזורית אחראית כלפיו בנזיקין; וכנגד המדינה, אשר נמצאה אף היא כאחראית בנזיקין ביחד עם המועצה האזורית (שהרי קבלת טענות המועצה האזורית בערעור שכנגד תשליך, מטבע הדברים, על היקף החבות של המדינה). השאלה אם המועצה האזורית חבה בנזיקין כלפי המשיב, אם לאו, מתמקדת אפוא במישור היחסים שבין המועצה האזורית ובין המשיב והמדינה. אין למועצה האיזורית כל יריבות ישירה עם המל"ל בסוגיה זו. אכן, ככל שטענות המועצה האזורית בערעור שכנגד היו מתקבלות, היה הדבר משליך באופן עקיף על המל"ל, שהרי קביעה כי המועצה האזורית אינה חבה בנזיקין כלפי המשיב הייתה מובילה לכך שלא הייתה עומדת בפני המל"ל מבחינה מעשית כל זכות שיבוב (שכן כפי שצוין לעיל, המל"ל אינו יכול להגיש תביעת שיבוב כנגד המדינה, בהתאם לסעיף 328(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי). ואולם, אין די בכך לצורך בחינת התנאים של הגשת ערעור שכנגד שכן מדובר לכל היותר בהשלכה עקיפה (הנובעת מכך שהנתבעת השנייה בהליך היא, במקרה זה, המדינה). השלכה עקיפה זו על המל"ל אינה מלמדת על קיומה של יריבות ישירה בינו ובין המועצה האזורית בכל הנוגע להיקף החבות. על רקע זה ובהתחשב באופן הדווקני שבו יש לבחון את התנאים הדיוניים להגשת ערעור שכנגד, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן בערעור שכנגד אשר הוגש כנגד בעל דין שבחר שלא להגיש ערעור עיקרי מטעמו. מטעם זה בלבד דינו של הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית – להימחק.

 

           למעלה מן הדרוש אוסיף כי הערעור שכנגד שהגישה המועצה האזורית אף אינו מקיים לשיטתי, על פני הדברים, את התנאים המהותיים להגשתו של ערעור שכנגד. הערעור העיקרי של המל"ל עוסק כל כולו בתביעת השיבוב, והוא מתמקד כזכור בשתי סוגיות מצומצמות ונקודתיות: אי-פסיקת שכר טרחת עורך דין לטובת המל"ל, וקיזוז סכומים שהמועצה האזורית חבה להשיב למל"ל במסגרת תביעת השיבוב. השאלה הרחבה יותר שאותה מבקשת המועצה האזורית להעלות בערעור שכנגד מטעמה, בדבר עצם חבותה בנזיקין, אינה מקיימת את הזיקה המהותית הנדרשת לסוגיה הנקודתית והממוקדת שהעלה המל"ל בערעורו העיקרי, וזאת אף בשים לב לאופן הרחב שבו נבחנת דרישת הזיקה העניינית. מכל מקום נוכח המסקנה כי הערעור שכנגד אינו צולח את התנאים הדיוניים להגשתו של הליך זה, איני רואה צורך לטעת מסמרות באשר לשאלת קיומה של זיקה מהותית מספקת בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד.

 

           תוצאת הדברים היא שבמקרה דנן לא עמדה למועצה האזורית הזכות הדיונית להגיש את הערעור שכנגד.

 

15.      אשר לערעור שכנגד מטעם המשיב: ערעור שכנגד זה כולל שני רכיבים: ברכיב הראשון טוען המשיב כי לא היה מקום לייחס לו אשם תורם; וברכיב השני טוען הוא כי היה על בית המשפט להשוות בין ריבית ההיוון אשר לפיה חושבו גמלאות המל"ל לבין ריבית ההיוון שעל בסיסה חושבו לטובתו הפיצויים לעתיד. אשר לרכיב הראשון בערעור שכנגד, הרי שהמסקנה שאליה הגעתי באשר לערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית יפה גם לעניין הרכיב הראשון בערעור שכנגד מטעם המשיב. הטעם לכך הוא שטענת המשיב כי לא היה מקום לייחס לו אשם תורם מתמקדת אף היא במישור היחסים שבין המשיב לבין המועצה האזורית והמדינה, אשר נמצאו אחראיות כלפיו בנזיקין, ומשכך אין למשיב כל יריבות ישירה עם המל"ל בהקשר זה. מאחר שהמל"ל הוא בעל הדין היחיד שהגיש ערעור עיקרי מטעמו, המסקנה המתבקשת היא כי הרכיב הראשון של הערעור שכנגד מופנה למעשה כנגד בעלי דין שבחרו שלא להגיש ערעור עיקרי. רכיב זה אינו צולח, אפוא, אף הוא, את התנאים הדיוניים להגשתו של ערעור שכנגד (יוער במאמר מוסגר כי המשיב ממילא הודיע כי ככל שהערעור שכנגד שהוגש מטעם המועצה האזורית יסולק על הסף, מסכים הוא כי גם הערעור שכנגד שהוגש מטעמו, ביחס לסוגיית האשם התורם, יסולק על הסף). זאת ועוד, נראה על פני הדברים כי גם לרכיב זה אין כל זיקה מהותית לערעור העיקרי שהגיש המל"ל.

 

           בכל הנוגע לרכיב השני בערעור שכנגד, שעניינו השוואת ריביות ההיוון, סבורני כי ערעור שכנגד זה צולח את המשוכה הדיונית. לעניין זה יודגש כי ככל שטענות המשיב בעניין השוואת ריביות ההיוון תתקבלנה, יוביל הדבר להפחתת הסכום שינוכה מהפיצוי שהמועצה האזורית והמדינה חויבו לשלם לו, כך שהמשיב יקבל מהמועצה האזורית ומהמדינה סכום כספי גבוה יותר. כפועל יוצא מכך, יופחת היקפה הכספי של תביעת השיבוב מטעם המל"ל, כך שהסכום שהמועצה האזורית תשלם למל"ל במסגרת תביעת השיבוב יהיה נמוך יותר. משמע, המשיב יקבל בתביעה העיקרית סכום גבוה יותר, והמל"ל יקבל בתביעת השיבוב סכום נמוך יותר (ולהסבר מפורט בסוגייה העקרונית ראו גם פסק-דינו של כבוד השופט י' עמית בעניין הפול, פיסקה 65). על רקע זה, בסוגיית השוואת ריביות ההיוון קיימת יריבות ישירה בין המשיב למל"ל. כמו כן, בשים לב לכך שדרישת הזיקה המהותית שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד נבחנת, כאמור, על דרך ההרחבה, ובהתחשב בכך שאחת הטענות המרכזיות בערעור העיקרי נוגעת אף היא לסכומים המגיעים למל"ל במסגרת תביעת השיבוב, מתקיימת גם הזיקה המהותית הנדרשת בין הערעור העיקרי לבין רכיב זה שבערעור שכנגד.

 

           המסקנה העולה מן האמור לעיל הינה שבמקרה דנן עמדה למשיב הזכות הדיונית לכלול את הרכיב השני בערעור שכנגד (המתייחס לגובה ריביות ההיוון), אך לא עמדה לו הזכות הדיונית לכלול את הרכיב הראשון (המתייחס לסוגיית האשם התורם). בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שאין מחלוקת כי הערעור שכנגד הוגש במועד, ולאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת הודעת הערעור שכנגד שהגיש המשיב, אך לאפשר לו להגיש הודעת ערעור שכנגד מתוקנת הכוללת רק את הרכיב השני הנזכר לעיל.

 

ב) בקשת המועצה האזורית לראות בערעור שכנגד כ"ערעור עיקרי שהוגש במועד"

 

16.      משנמצא כאמור כי המועצה האזורית לא הייתה רשאית להגיש את הערעור שכנגד נותר לדון בבקשתה החלופית לראות בערעור שכנגד כאילו היה "ערעור עיקרי שהוגש במועד". בקשה חלופית זו נסמכת על העובדה כי ביום 2.6.2019 (כחודש לאחר מתן פסק-הדין) ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשת התיקון. לטענת המועצה האזורית, יש למנות את המועד להגשת הערעור העיקרי החל ממועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון. יצוין כי הערעור שכנגד אשר אותו מבקשת המועצה האזורית לראות כ"ערעור עיקרי" הוגש ביום 17.7.2019, בחלוף 45 ימים בדיוק מעת מתן ההחלטה בבקשה לתיקון טעות.

 

17.      אין בידי להיעתר לבקשתה החלופית של המועצה האזורית. זאת, משום שבעת הגשת הערעור שכנגד כבר חלף המועד להגשת ערעור עיקרי. אכן, בהתאם להוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), מקום בו תוקנו פסק-דין או החלטה מכוח סעיף 81(א) לחוק האמור, אזי "יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת". הוראת ארכה סטטוטורית זו הוחלה גם מקום בו התיקון בהחלטה "טכני" ביותר (ראו ע"א 5897/14  חיון נ' דסברג, מנהל מיוחד על נכסי יהודה ניב, פיסקה 3 (7.6.2015)). עם זאת הובהר והודגש בפסיקה כי רק מקום בו מתקבלת בקשה לתיקון החלטה או פסק דין מוקנית הארכת מועד סטטוטורית להגשת הליך ערעורי על אותה החלטה או פסק דין. עצם הגשתה של בקשת הבהרה או תיקון על ידי בעל דין אין בה אפוא כדי להקנות הארכת מועד אוטומטית, ועל בעל הדין להגיש את ההליך הערעורי במועדו (ראו, מבין רבים: בש"א 7016/13 שטיגליץ נ' וכטל (3.11.2013); בע"מ 5381/19 פלוני נ' פלונית, פיסקה 6 (28.11.2019)).

 

18.      משמעות הדברים היא שכאשר הבקשה לתיקון טעות נדחית אין בכך כדי להאריך את המועד להגשת ההליך (ראו, בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ  נ' וענונו (4.4.2000); בש"א 5431/13 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן, פיסקה 4 (20.1.2014); בש"א 3506/19 רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ, הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') שהנפיקה חברת אורבנקורפ אינק נ' גיסין, פיסקה 4 (3.6.2019)). בענייננו קבע בית המשפט המחוזי מפורשות בהחלטה בבקשת התיקון כי הוא דוחה את הבקשה. הדברים נאמרו ברחל בתך הקטנה הן בפתח ההחלטה בבקשת התיקון, הן בסיומה. על כן ובהתאם להוראותיו הברורות של סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט (בדבר הארכת מועד סטטוטורית רק כאשר פסק-הדין תוקן), אין לקבל את טענת המועצה האזורית כי המועד להגשת ערעור עיקרי נמנה במקרה זה מעת מתן ההחלטה בבקשת התיקון.

 

           יוער, כי המועצה האזורית טוענת בהקשר זה כי אף שבית המשפט המחוזי קבע כי בקשת התיקון נדחית, הרי שמבחינה מהותית, החלטתו בבקשת התיקון הובילה לשינוי של פסק-הדין. איני סבור כי טענה זו יכולה להועיל למועצה האזורית. ראשית, על פני הדברים נראה כי בשים לב לאופן שבו נוסחה בקשת התיקון, הפרשנות שמייחסת לה המועצה האזורית אינה ברורה מאליה (השוו, בש"א 2338/17 ‏לוי נ' יוסף, פיסקה 4 (1.11.2017)). שנית, וכאן עיקר – סבורני כי יצירת תת-הבחנה, לעניין המועד להגשת ערעור, בין החלטות הדוחות בקשה לתיקון פסק-דין אך בפועל משנות אותו, לבין החלטות הדוחות בקשה לתיקון פסק-דין ואשר אינן משנות אותו, יש בה כדי ליצור חוסר ודאות באשר למועד להגשת הליך ערעורי. זאת, בעוד שראוי הוא כי סדרי הדין יהיו ברורים, פשוטים ו"ידידותיים למשתמש" (ראו, רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה, פיסקה 29 (7.10.2009), וההפניות שם). מטעמים אלה, אפילו אניח כי ניתן לראות בהודעת ערעור שכנגד כאילו הייתה הודעת ערעור עיקרית, הרי שבענייננו המועד להגשת הערעור העיקרי כבר חלף בעת הגשת הערעור שכנגד, וגם מטעם זה אין מקום להותיר הליך זה תלוי ועומד, בין כערעור שכנגד, בין כערעור עיקרי.

 

19.      לנוכח כל הטעמים המפורטים לעיל, הנני קובע כדלקמן:

 

           א.      בקשת המדינה למחיקת הודעת הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית – מתקבלת. הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית נמחק אפוא. המועצה האזורית תישא בהוצאות המדינה בסך של 2,000 ש"ח. המזכירות תוציא את הודעת הערעור שכנגד מטעם המועצה האזורית מתיקי השופטים.

 

           ב.      בקשת המל"ל והמועצה האזורית למחיקת הערעור שכנגד מטעם המשיב מתקבלת באופן חלקי. המשיב יישא בהוצאות המועצה האזורית בסך של 750 ש"ח. המזכירות תוציא את הודעת הערעור שכנגד מטעם המשיב מתיקי השופטים. המשיב רשאי להגיש הודעת ערעור שכנגד מתוקנת, הכוללת אך ורק את הרכיב השני (שעניינו השוואת ריביות ההיוון), וזאת עד ליום 23.1.2020.

 

           החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.

 

           ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התש"ף (‏12.1.2020).

 

 

 

 

רון גולדשטיין, שופט

 

 

ר ש ם

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים