הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ נ. ישרכארט בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ נ. ישרכארט בע"מ

רע"א 5138/20
תאריך: 11/08/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א  5138/20

 

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשת:

הלפ פי סי טכנולוגיות בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. ישרכארט בע"מ

 

2. יורופיי (יורוקרד) ישראל בע"מ

 

3. פועלים אקספרס בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 49658-02-20 מיום 6.7.2020, שניתנה על-ידי כב' השופט ג' גונטובניק; בקשה לעיכוב ביצוע; בקשה להוצאת ראיות חדשות מתיק בית המשפט

 

בשם המבקשת:                      עו"ד איתי אנשל; עו"ד איתי פנחס רוט

בשם המשיבות:                      עו"ד בני לרנר

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) בת"א 49658-02-20 מיום 6.7.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להפסיק את שירותי הסליקה הניתנים לה על-ידן. בצד בקשת רשות הערעור הוגשה אף בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

 

רקע

 

2.        המבקשת היא חברה המפעילה מערך של שיווק, מכירה ומתן שירותי מחשוב לבתי עסק ולצרכנים פרטיים. המשיבות הן חברות בתשלובת ישראכרט המהוה סולקת לפי חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 ותאגיד בנקאי לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. בחודש נובמבר 2016 נחתם בין המבקשת לבין המשיבות הסכם למתן שירותי סליקה (להלן: הסכם הסליקה).

 

3.        ביום 4.2.2020 הודיעו המשיבות למבקשת כי בכוונתן להפסיק בתוך 12 יום את שירותי הסליקה הניתנים לה כאמור (להלן: הודעת ההפסקה). המשיבות טענו כי בעקבות עמדה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה במסגרת הליך משפטי נוסף שניהלה המבקשת, הן ערכו בדיקה של פעילותה ומצאו כי בשנת 2019 עמד הגיל הממוצע של לקוחותיה על 71.6 שנים, ומכאן כי זו מכוונת את מאמציה השיווקיים לאוכלוסייה מבוגרת, אשר ניתן להטעותה בקלות יחסית. עוד הוצגו בהודעת ההפסקה דוגמאות של לקוחות קשישים אשר חויבו על-ידי המבקשת בסכומי כסף גבוהים, בגין מוצרים ושירותים אשר לעמדת המשיבות, "לא יעלה על דעת שלקוחות פרטיים בכלל ומבוגרים בפרט, יהיו זקוקים להם". כן נטען כי המשיבות גילו ארבעה ניסיונות לחייב כרטיסי אשראי של אנשים שהלכו לעולמם; וכי ביום 12.12.2018 הודיעה הרשות להגנת הצרכן על כוונתה להטיל על המבקשת עיצום כספי (להלן: הודעת העיצום). המשיבות טענו כי במתואר לעיל יש כדי לבסס חשש ממשי לכך שפעילות המבקשת עולה כדי הונאת לקוחות, הטעייתם או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם, ומשכך נטען כי הן רשאיות לבטל את הסכם הסליקה, וזאת בין היתר נוכח סעיפים 7(ד)(1) ו-7(ה) להוראת המפקח על הבנקים "ניהול בנקאי תקין 472 – סולקים וסליקת עסקאות בכרטיסי חיוב" (להלן: הוראת ניהול בנקאי תקין).

 

4.        למען שלמות התמונה יצוין כי בחודש נובמבר 2017 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד מקס איט פיננסים בע"מ (לשעבר לאומי קארד בע"מ; להלן: מקס) בגין החלטת האחרונה להפסיק הספקת שירותי סליקה למבקשת, וזאת בשל טעמים דומים לאלה המצוינים בהודעת ההפסקה (ת"א 16815-11-17; להלן: תביעת מקס). בהחלטה מיום 29.11.2017 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ל' ביבי) על מתן צו מניעה זמני האוסר על מקס להפסיק את שירותי הסליקה כאמור.

 

           עוד יצוין כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בתביעת מקס, ובעמדה שהוגשה מטעמו נטען כי אכן קיים חשש ממשי לפעילות בלתי תקינה מצד המבקשת, וכי סירובה של מקס להמשיך ולהעניק למבקשת שירותי סליקה עולה כדי סירוב סביר. בתוך כך, עמד היועץ המשפטי לממשלה על התופעה הניכרת בשנים האחרונות של הונאת קשישים והטעייתם על-ידי בתי עסק, המתקשרים עמם בעסקאות ממושכות הכרוכות בעלויות ניכרות. כן התייחס היועץ המשפטי לממשלה להודעת העיצום, ממנה עולה כי נציגי המבקשת פעלו על מנת להתקשר עם צרכנים, אזרחים ותיקים בעיקרם, בעסקאות הנוגעות למוצרי ושירותי מחשב, תוך ביצוע הפרות רבות של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, ובהן הצגת מצגי שווא מטעים, הימנעות ממסירת פרטים מהותיים, והפעלת השפעה בלתי הוגנת. על-פי הודעת העיצום, כך נטען, ביצעה המבקשת 177 הפרות של חוק הגנת הצרכן ביחס ל-16 לקוחות, מרביתם קשישים. נטען, אפוא, כי הודעת העיצום מחזקת את החשש הממשי בדבר התנהלות לא תקינה של המבקשת, ומלמדת אף על סבירות סירובה של מקס להעניק למבקשת שירותי סליקה.

 

           לבסוף, ביום 30.1.2020 הסכימו הצדדים לדחייתה של תביעת מקס, ובו ביום ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם זו.

 

5.        ביום 20.2.2020 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבות לשם אכיפת הסכם הסליקה (להלן: התביעה). בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להפסיק את שירותי הסליקה למבקשת. בבקשתה זו טענה המבקשת, בין היתר, כי סירוב המשיבות להמשיך ולהעניק לה שירותי סליקה איננו סביר, ואף אינו עולה בקנה אחד עם חובתן לפעול בתום לב, כמו גם עם החובות המוטלות עליהן כגוף דו-מהותי. המבקשת טענה, אפוא, כי סיכויי התביעה להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת בקשתה. מנגד, טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, וכי מאחר שהמבקשת מקיימת מסחר שאינו הוגן אל מול לקוחותיה, הן רשאיות ואף מחויבות להפסיק את הסכם הסליקה.

 

           עוד יצוין כי בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 5.3.2020 עדכנו המשיבות כי הרשות להגנת הצרכן דחתה את טענות המבקשת ביחס להודעת העיצום, והחליטה להותיר את העיצום על כנו, תוך הפחתתו במעט לסך של כחמישה מיליון ש"ח. המצהיר מטעם המבקשת ציין בעקבות זאת כי הוגש ערעור על החלטתה האמורה של הרשות להגנת הצרכן.

 

           ביום 8.4.2020 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו, והפנה בעמדה מטעמו לעמדתו שהוגשה במסגרת תביעת מקס. עוד טען היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר, כי קבלת בקשת המבקשת עלולה לפגוע באינטרס הציבורי, שכן זו תאפשר את המשך פעילותה העסקית של המבקשת עד לסיום בירור התביעה. נטען עוד כי יש ליתן לפגיעה האמורה באינטרס הציבורי משקל ניכר, וזאת בייחוד כאשר מדובר באוכלוסייה מוחלשת כאוכלוסיית הקשישים, ונוכח המשבר הנובע מהתפרצות נגיף הקורונה, והימצאותם של קשישים רבים בבתיהם, במצב של חוסר ודאות. יחד עם זאת, טען היועץ המשפטי לממשלה כי אין בכוונתו להתייחס לסוגיות העובדתיות הקונקרטיות הנדונות בתביעה.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

6.        בהחלטה מיום 6.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי, כאמור, את בקשת המבקשת, וזאת, בעיקרו של דבר, בקבעו כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים. בין היתר, נקבע כי בבחינת התנהלותן של המשיבות יש מחד גיסא, ליתן משקל לחובותיהן, כמספקות שירות חיוני, לספק למבקשת שירותי סליקה אלא אם ישנה סיבה סבירה להימנע מכך, וכן לקיים הליך ראוי המשקף הידברות נאותה בינן לבין המבקשת; ומאידך גיסא, להתחשב בחובות המוטלות על המשיבות לפי החוק, הרגולציה המינהלית והרגולציה הוולונטרית (מצד גופי סליקה בינלאומיים) – חובות שבגינן אין הן יכולות לעמוד מנגד לנוכח נתונים בדבר פעילות עסקית שאינה תקינה. 

 

7.        על רקע האמור, נקבע כי בענייננו הודעת הסליקה היתה מנומקת דיה, אך לא ניתנה למבקשת שהות מספקת להשיב לטענות המועלות בגדרה. חרף זאת, צוין כי בחלוף הזמן שבין משלוח הודעת הסליקה לבין הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, היתה למבקשת הזדמנות להשיב לתשתית הראייתית שהציגו המשיבות, אך לא עלה בידה ליתן מענה מספק לתשתית זו. לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם המשיבות לא הצביעו על תלונה שהתקבלה מלקוחות המבקשת או על שיעורי ביטול עסקאות גבוהים, ואולם, צוין כי יש להתחשב בהקשר זה במאפייני האוכלוסייה אשר נפגעה לכאורה מהתנהלות המבקשת – קשישים אשר מתקשים במקרים רבים למצות את זכויותיהם הצרכניות. יחד עם זאת, נקבע כי יש להישמר מפני הכללות ופטרונות ביחס לאוכלוסיית הקשישים כאמור, וכי יש להניח שרבים מביניהם אכן צלולים ויכולים להתקשר בעסקאות שונות מרצון.

 

8.        בנוסף, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נדבכים המבססים, לגישתו, תשתית ראייתית לכאורית לסירוב המשיבות לספק שירותי סליקה למבקשת. נקבע כי אמנם אין די בכל אחד מנדבכים אלה, כשלעצמו, כדי להצדיק את הסירוב האמור, ברם, הצטברותם אכן מצדיקה את הפסקת ההתקשרות. זאת, כך נקבע, ברמה הלכאורית הנדרשת בשלב של דיון בסעד זמני.

 

           ראשית, התייחס בית המשפט המחוזי לדוגמאות שהציגו המשיבות המתייחסות לעשרות לקוחות של המבקשת אשר חויבו בסכומים הנעים בין מאות לאלפי שקלים בחודש, ואשר מצטברים לכדי עשרות אלפי שקלים. צוין כי המבקשת הציגה אמנם הקלטות של שיחות עם לקוחותיה שבחלקן הם נשמעו מסכימים לתשלומים המתוארים ואף מבקשים לרכוש שירותים אלה ואחרים, ואולם, נקבע כי לא הוצגו נתונים עסקיים המצדיקים תשלומים בהיקף כה ניכר עבור לקוחות פרטיים. שנית, צוין כי בחקירתו הנגדית עומת המצהיר מטעם המבקשת עם מקרים בודדים בהם חויבו לקוחות במאות שקלים מידי חודש עבור שירות שעלותו נמוכה משמעותית, אך לא עלה בידו להסביר פער זה, והמבקשת אף לא הבהירה זאת בסיכומיה המשלימים. שלישית, צוין כי הגיל הממוצע של לקוחות המבקשת אשר חויבו על-ידה בשנת 2019 עומד על 71.6 שנים. רביעית, התייחס בית המשפט המחוזי לעיצום הכספי הגבוה שהטילה הרשות להגנת הצרכן על המבקשת בהמשך להודעת העיצום, אשר נותר על כנו ברובו המכריע, ומלמד על חומרתם הלכאורית של מעשי המבקשת. חמישית, צוינה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בהליך דנן, אשר מלמדת אף היא על החומרה הטמונה בהתנהלות המבקשת אל מול לקוחותיה. עוד צוין כי המשיבות לא הסתפקו בהודעת העיצום אלא ערכו בדיקה עצמאית, ממנה עלו ממצאים מטרידים אשר לגביהם, כאמור, נקבע כי המבקשת לא סיפקה מענה מניח את הדעת.

 

9.        נוכח כל האמור, נקבע כי סיכויי תביעתה של המבקשת להתקבל אינם גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשתה למתן צו מניעה זמני.

 

10.      אשר למאזן הנוחות, נקבע כי זה נוטה לכאורה לטובת קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני, נוכח משך הזמן במהלכו סיפקו המשיבות שירותי סליקה למבקשת, וכן לאור חיוניותם של שירותים אלה עבורה. כן צוין כי עסקינן בצו אשר נועד לשימור המצב הקיים, ומשכך אין בזהות שבינו לבין הסעד העיקרי המבוקש בתביעה כדי לעמוד למבקשת לרועץ. יחד עם זאת, נקבע כי מתן צו מניעה זמני אשר ישמר את המצב הקיים כאמור, עלול להביא להמשך חיובם של צרכנים רבים בסכומי כסף גבוהים מידי חודש, ולפגיעה בלתי הפיכה באינטרס הציבורי. משכך, ולאור סיכוייה הנמוכים של התביעה, נקבע כי יש לדחות את בקשת המבקשת.

 

          על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

11.     בבקשתה טוענת המבקשת, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי הציב בהחלטתו רף גבוה יתר על המידה להוכחת עילת התביעה לשם מתן סעד זמני; וכי משנקבע שאין בכל אחד מהנדבכים המפורטים בהחלטת בית המשפט המחוזי כדי להצדיק את סירוב המשיבות להעניק למבקשת שירותי סליקה, אזי היה עליו לקבוע כי המבקשת עמדה ברף הנדרש ממנה להוכחת סיכויי התביעה. עוד נטען כי בתביעת מקס הוצא צו מניעה זמני האוסר על מקס להפסיק את מתן שירותי הסליקה למבקשת.

 

          לגופם של דברים, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ביסס את מסקנותיו בדבר סיכויי התביעה על נתונים סטטיסטיים ונסיבתיים כדוגמת גילם של לקוחות המבקשת וגובה החיובים שבוצעו, בעוד שהמבקשת הציגה ראיות קונקרטיות המפריכות את מסקנותיו מנתונים אלה. עוד נטען בהקשר זה כי הנטל להוכחת סבירות הסירוב ליתן שירותי סליקה מוטל על המשיבות, אשר נדרשות להצביע על מעשים קונקרטיים המעלים חשש ממשי לפעילות בלתי תקינה – נטל אשר לטענת המבקשת, לא הורם. כמו כן, מציינת המבקשת כי המשיבות ביססו את הודעת ההפסקה על סעיף 7(ה) להוראת ניהול בנקאי תקין, בעוד שאף אחד מן התבחינים המתוארים בסעיף זה אינו מתקיים בענייננו. נטען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהודעת ההפסקה היתה מנומקת דיה והתבססה על בדיקה עצמאית שערכו המשיבות; כי השהות שניתנה למבקשת בהודעת ההפסקה היתה קצרה מזו הנדרשת על-פי הסכם הסליקה; כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שניתנה למבקשת הזדמנות נאותה להתמודד עם טענות המשיבות נגדה במשך הזמן שחלף ממועד שליחת הודעת ההפסקה ועד לדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני; וכי היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל אף למשך הזמן בו העניקו המשיבות שירותי סליקה למבקשת, מבלי שהאחרונה קיבלה מהן כל התראה בדבר פעילות בלתי תקינה.

 

          בנוסף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הסתמך על העיצום הכספי שהטילה עליה הרשות להגנת הצרכן. נטען כי המבקשת הגישה ערעור על העיצום הכספי האמור, אשר טרם הוכרע; כי העיצום נוגע אך ל-15 לקוחות מתוך אלפי לקוחות המבקשת; כי עיקרו אינו רלוונטי כלל לנימוקים העומדים ביסוד הודעת ההפסקה; וכי הודעת העיצום נשלחה ביום 12.12.2018, בעוד שבחודש יולי 2019 הציעו המשיבות למבקשת לשפר את תנאי ההתקשרות עמה, ואך ביום 4.2.2020 שלחו את הודעת ההפסקה. מכאן לומדת המבקשת כי אין קשר בין העיצום הכספי שהוטל עליה לבין החלטת המשיבות להפסיק את שירותי הסליקה, ולמצער כי מדובר בקשר מלאכותי או חלש במיוחד. אשר לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, מוסיפה המבקשת וטוענת כי עמדתו בהליך דנן היא העתק של העמדה שהוגשה במסגרת תביעת מקס, ומשכך אינה רלוונטית לתביעה אשר נסיבותיה שונות; וכי לא ניתנה לה הזדמנות להגיב לעמדה זו בטרם הגשת הסיכומים. כן נטען כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה מבוססת על עמדת הרשות להגנת הצרכן בתביעת מקס, בעוד שבית המשפט המחוזי דחה בהליך האמור בקשה לצמצום צו המניעה הזמני, חרף עמדת הרשות. לאור המקובץ, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים.

 

עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקשת, שכן דחיית הבקשה תביא לסגירה מיידית של עסקה, בעוד שהיא פועלת מזה 13 שנים ברציפות ומעסיקה כ-20 עובדים. כן נטען כי דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני תייתר את הדיון בתביעה, ותמנע מהמבקשת את יומה בבית המשפט המחוזי בנוגע לתביעה. לצד זאת, כך נטען, למשיבות לא ייגרם כל נזק ממתן צו מניעה זמני כאמור, וכן נטען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי ניתן משקל יתר לאינטרס הציבור, שעה שהקביעות בנדון מבוססות על עמדת היועץ המשפטי לממשלה במסגרת הליך אחר. עוד טוענת המבקשת כי יש לשקול נקיטה באמצעים פוגעניים פחות אשר לא יביאו לסגירתה ואף ישמרו על אינטרס הציבור והמשיבות.

 

12.     בתשובתן לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע סומכות המשיבות ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי. המשיבות מוסיפות כי הן רשאיות לבטל את הסכם הסליקה נוכח הוראות סעיפים 7(ד)(1) ו-7(ה) להוראת ניהול בנקאי תקין; כי התבחינים שבסעיף 7(ה) האמור אינם מהווים רשימה סגורה לשם הוכחת סבירות סירובן להעניק שירותי סליקה למבקשת; וכי רמת ההוכחה הנדרשת מן המשיבות בנדון נמוכה ממאזן ההסתברויות. על רקע זה, נטען כי המשיבות אכן הציגו תשתית עובדתית המבססת חשש ממשי לכך שהמבקשת מסבה נזק לציבור וללקוחותיה המשלמים באמצעות כרטיסי אשראי; וכי המבקשת לא הציגה ראיות המפריכות תשתית זו, למעט הקלטות של מספר שיחות אשר אין בהן כדי להסביר מדוע חויבו הלקוחות המוקלטים בעשרות אלפי שקלים, ואף שתיים מהן מוכיחות את ההיפך. כן נטען כי יש לדחות את ניסיון המבקשת להיבנות ממתן צו המניעה הזמני במסגרת תביעת מקס, בעוד שבנוגע לעמדת היועץ המשפטי לממשלה טענה היא כי תביעה זו אינה רלוונטית לתביעה דנן. 

 

          המשיבות טוענות עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית בקשתה של המבקשת, ובתוך כך נטען כי חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ וחברת הבת שלה דיינרס קלאב ישראל בע"מ מעניקות שירותי סליקה למבקשת עבור כרטיסי ויזה ודיינרס קלאב, שלטענת המשיבות, נתח השוק שלהן מתקרב ל-50%. משכך, נטען כי דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני לא תביא לסגירת עסקה של המבקשת, אלא יהא באפשרותה להמשיך ולפעול מול כמחצית ממחזיקי כרטיסי האשראי בישראל. המשיבות מוסיפות וטוענות כי יש להתחשב בהקשר זה בנזק המצטבר לציבור מידי יום שבו המבקשת ממשיכה בפעילותה.

 

13.     עוד יצוין כי המשיבות הציגו בתשובתן נתונים חדשים לגביהם נטען, בין היתר, כי הם מעידים על כך שהמבקשת ממשיכה לחייב קשישים בסכומי כסף ניכרים. בעקבות זאת, הגישה המבקשת בקשה להוציא מתיק בית המשפט נתונים וטענות אשר לא עמדו בפני בית המשפט המחוזי. בתשובה טענו המשיבות כי נתונים חדשים אלה רלוונטיים אך לתשובתן לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, וכי הן אינן מבקשות שנתונים אלה יהיו חלק מתשובתן לבקשת רשות הערעור.

 

דיון והכרעה

 

14.     לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

 

          כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 1499/20 מרקעי תקשורת בע"מ נ' בר, פסקה 18 (25.5.2020); רע"א 4175/20 עמותת מעלות התורה נ' רייכמאן, פסקה 13 (30.7.2020)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפניי, ודי בכך כדי לדחותה.

 

15.     למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אף לגופם של דברים. הלכה ידועה היא כי על המבקש סעד זמני להוכיח כי סיכויי תביעתו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. עוד נקבע בפסיקה כי בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ראו: רע"א 3058/19 אילן ביוקלצ'ק בע"מ נ' סוירף, פסקה 19 (16.7.2019); רע"א 6984/19 בן חמו נ' פלקו בע"מ, פסקה 9 (5.12.2019)).

 

16.     אשר לסיכויי תביעתה של המבקשת – סעיף 7(ד)(1) להוראת ניהול בנקאי תקין קובע כדלקמן:

 

"בנסיבות בהן התעורר אצל סולק חשש ממשי כי בפעילותו של בית עסק יש משום הונאת לקוחות, הטעית לקוחות, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם, רשאי הוא לסרב לתת לבית העסק שירותי סליקה או לבצע עבורו פעולה מסוימת, והסירוב ייחשב כסירוב סביר בין השאר לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981" (ההדגשות הוספו, י.ו.).

 

17.      הנה כי כן, בבחינת סבירות סירובן של המשיבות לספק שירותי סליקה למבקשת, יש לבחון האם אכן התעורר אצלן חשש ממשי לכך שהתנהלות המבקשת היתה נגועה בהונאת לקוחות, הטעייתם או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם. בענייננו, בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על כמה וכמה נימוקים אשר הצטברותם מעידה על סבירות סירוב המשיבות להעניק שירותי סליקה למבקשת. בתוך כך, כאמור לעיל, הציגו המשיבות בהודעת ההפסקה נתונים על אודות חיובם של לקוחות קשישים בסכומים מצטברים של עשרות אלפי שקלים. בהקשר זה ראיתי לציין כי אף אם המבקשת הציגה בפני בית המשפט המחוזי הקלטות של שיחות אשר נעשו עם חלק מלקוחות אלה ומלמדות על כך שהללו חפצו בהתקשרות עמה, הרי שאינני סבורה כי יש בכך כדי להבהיר די הצורך חיובים בהיקפים כה נרחבים עבור שירותי מחשוב ותמיכה הניתנים ללקוחות פרטיים. זאת ועוד, מהודעת ההפסקה עולה כי ממוצע הגילאים של לקוחות המבקשת שעסקותיהם נסלקו על-ידי המשיבות בשנת 2019 עמד 71.6 שנים – נתון המעיד על כך שחלק ניכר מן הלקוחות המחויבים על-ידי המבקשת הם קשישים. אני סבורה כי יש בנתון זה, בהצטרפו לנתונים על אודות שיעור החיובים הגבוה כאמור, כדי להקים חשש ממשי מפני ניצול לקוחות קשישים והטעייתם.

 

18.      זאת ועוד, אני סבורה כי יש ליתן משקל ניכר בענייננו לעיצום הכספי שהטילה הרשות להגנת הצרכן על המבקשת, ואשר הועמד עם תום ההליך המינהלי על סך של כחמישה מיליון ש"ח, בגין 117 הפרות של חוק הגנת הצרכן. כפי שבואר בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, עיצום זה הוטל על המבקשת בשל התנהלותה העסקית מול לקוחות, קשישים בעיקרם, העולה כדי הונאת לקוחות, הטעיה והפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם. אציין כי לא נעלם מעיני הערעור אשר הגישה המבקשת על העיצום הכספי שהוטל עליה כאמור, ואולם, יש בעיצום זה כדי להוות לפחות ראיה לכאורה לטענות המועלות על-ידי המשיבות.

 

19.      נוכח כל האמור, אני סבורה כי המשיבות אכן הציגו תשתית לכאורית בדבר קיומו של "חשש ממשי" לכך שיש בפעילות המבקשת "משום הונאת לקוחות, הטעית לקוחות, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליהם", ולכן בשלב זה של ההליך נדמה כי סירוב המשיבות לספק שירותי סליקה למבקשת הוא סירוב סביר. משכך, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים.

 

20.      עוד יצוין בהקשר זה כי המבקשת אינה יכולה להיבנות מן הטענה כי לא התקיימו בה התבחינים המפורטים בסעיף 7(ה) להוראת ניהול בנקאי תקין, שכן בסעיף זה נקבע כי ניתן לראות בתבחינים האמורים, "בין היתר", כמבססים חשש ממשי המבסס סירוב סביר לספק שירותי סליקה, וזאת "מבלי לגרוע מכלליות האמור בס"ק (ד)". לא מדובר, אפוא, ברשימה סגורה של שיקולים המלמדים על סירוב סביר כאמור, ולכן די בהצטברות השיקולים המתוארים לעיל כדי ללמד על סבירות סירובן של המשיבות להעניק למבקשת שירותי סליקה.

 

21.      אשר למאזן הנוחות – אמנם אין לכחד כי דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני תסב נזק כלכלי למבקשת, ואולם, אני סבורה כי האינטרס הציבורי הטמון בהגנה על צרכנים קשישים מפני הונאה והטעיה – מכריע בענייננו את הכף. הלכה למעשה, קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני משמעה המשך פעילותה העסקית של המבקשת אל מול לקוחות קשישים, תוך חיובם בסכומי כסף גבוהים (לכאורה יתר על המידה) מידי חודש בחודשו. אם כן, בבואנו לבחון בקשה מעין זו שומה עלינו לשוות את החשיבות הרבה הטמונה בהגנה על אוכלוסיות מוחלשות, ובהן קשישים. בתוך כך, על בית המשפט להישמר מפני מתן "הכשר" (אף אם לתקופת זמן מוגדרת) לפעילות אשר יש בה לכאורה משום פגיעה צרכנית בקשישים – תופעה אשר נראה כי פושה בתקופה האחרונה בקרבנו, כפי שעולה מעמדת היועץ המשפטי לממשלה, ויש לעשות כל מאמץ למגרה. קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני עלולה לפגוע, אפוא, הן בקשישים רבים והן בחברה כולה. פגיעה זו מטה את מאזן הנוחות לצד דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני.

 

22.      למעלה מן הצורך, ומבלי לתת לכך משקל ממשי, יצוין כי מתשובת המשיבות עולה כי חרף דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני, יש באפשרותה של המבקשת להמשיך בפעילותה העסקית אל מול צרכנים המשתמשים בכרטיסי אשראי מסוג ויזה ודיינרס קלאב. ככל שיש ממש בטענה זו, הרי שיש בה כדי להקהות את הפגיעה שתגרם למבקשת בשל דחיית בקשתה למתן צו מניעה זמני.

 

23.     לבסוף, אציין כי נוכח מסקנתי שלעיל, לא ראיתי להכריע בבקשת המבקשת להוציא את הנתונים החדשים המפורטים בתשובת המשיבות מתיק בית המשפט, שכן איננו נדרשים לנתונים נוספים לשם הכרעה בבקשה דנן.

 

24.      סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.          

 

           המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך של 4,000 ש"ח.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"א באב התש"ף (‏11.8.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים