הורוביץ אורן ו 114 אח' נ. קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת ואח' | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

הורוביץ אורן ו 114 אח' נ. קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת ואח'

ע"א 1894/19
תאריך: 22/01/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  1894/19 - ב'

 

לפני:  

כבוד הרשם רון גולדשטיין

 

המערערים:

הורוביץ אורן ו 114 אח'

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. קרן אינטגרל-שותפות מוגבלת ואח'

 

2. ג'ירוטק השקעות בע"מ

 

3. אדריאן דוידסקו

 

4. Integral Trade Fund L.P

 

5. פור או ואי בע"מ

 

6. אינטגרל שירותים פיננסים (ישראל) בע"מ

 

7. החברה לנאמנות של בנק המזרחי המאוחד בע"מ

 

8. TS Trust GMBH

 

בשם המערערים:                    עו"ד יצחק אבירם

בשם המשיבים 6-1:                עו"ד איל דן

בשם המשיבה 7:                    עו"ד שרון בן-חיים; עו"ד שרון אבניאלי

 

 

בקשת המערערים לתיקון כתב הערעור ולחלופין להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; תשובות המשיבים לבקשה; תגובת המערערים לתשובות

 

 

החלטה

 

1.        הערעור דנן מופנה כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת מאיר) בת"א 2382/06 (להלן: פסק-הדין). פסק-הדין ניתן ביום 30.1.2019 והערעור הוגש לבית משפט זה ביום 13.3.2019. לאחר מתן פסק-הדין הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשה לפיצול סעדים. בבקשה שלפניי מבקשים המערערים לתקן את הודעת הערעור כך שתופנה גם כנגד ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים. לחלופין עותרים המערערים למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים.

 

2.        הרקע העובדתי הדרוש לענייננו הינו כדלקמן: המערערים, אשר השקיעו את כספם בקרן נאמנות (המשיבה 1 והמשיבים 6-2 שיכונו יחד להלן: הקרן), הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה כנגד הקרן וכנגד המשיבה 7 (להלן: נאמנות מזרחי). זאת, בטענה כי נפלו קורבן למעשי נוכלות ומרמה במסגרת השקעתם בקרן, וכי כפועל יוצא מכך הפסידו חלק ניכר מכספם. הסעד המרכזי שהתבקש בכתב התביעה היה פיצוי בגין הנזק שנגרם למערערים בשל "ההפרש בין שווי השקעתם [של התובעים – ר' ג'] בחודש אפריל 2006 לבין שווי השקעתם בחודש אוגוסט 2006" (סעיף 272(א) לכתב התביעה). לצד זאת צוין בכתב התביעה כי "חלק מן התובעים ספגו נזקים נוספים, ישירים ועקיפים. לצעירים שבהם [...] סוכלה רכישת דירה. לגמלאים שבהם סוכלה ההכנסה החודשית וכן הלאה [...] לפיכך מתבקש בית המשפט ליתן היתר לפיצול התובענה לסעדים הנוספים לכל תובע בנפרד" (סעיפים 272(ג) ו-272(ה) לכתב התביעה). יוער, כי בכתב התביעה לא הוסבר מעבר לכך מהם הסעדים הנוספים הנוגעים כאמור "לכל תובע בנפרד".

 

3.        בפסק-דינו מיום 30.1.2019 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) את התביעה בקבעו כי האחריות לנזקי המערערים מוטלת על כתפי הקרן ונאמנות מזרחי. על כן חייב בית המשפט המחוזי את הקרן ואת נאמנות מזרחי לשאת בנזקי המערערים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. ואולם, בית המשפט החריג מן הזכאות לפיצוי 39 תובעים (מתוך 115) אשר תביעתם נדחתה מטעמים דיוניים. יוער כי בית המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו כי התובעים ביקשו להתיר להם לפצל את סעדיהם (עמוד 10 לפסק הדין). הערעור דנן הוגש על ידי כלל התובעים והוא מופנה, בין היתר, כנגד הקביעה כי יש להחריג 39 תובעים מן הזכאות לפיצוי כאמור. למען שלמות התמונה יצוין כי כנגד פסק הדין הוגשו שני ערעורים נוספים לבית משפט זה, האחד מטעם הקרן (ע"א 2003/19) והשני מטעם נאמנות מזרחי (ע"א 2118/19). 

 

4.        ביום 22.2.2019, לאחר מתן פסק-הדין אך בטרם הגשת הערעור לבית משפט זה, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשה לפיצול סעדים. בקשתם-זו של המערערים התייחסה לסעד שעניינו השבה של יתרת כספי השקעתם בקרן (כספים אשר כונו על ידי המערערים – "כספי הפדיון הסופי"). המערערים ביקשו למעשה כי זכותם תישמר להגיש תביעה נוספת כנגד הקרן להשבת "כספי הפדיון הסופי". בהחלטתו מיום 20.3.2019, אשר ניתנה לאחר הגשת הערעור לבית משפט זה, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' אלטוביה) את הבקשה לפיצול סעדים (יצוין כי בקשת המערערים לפיצול סעדים נדונה בפני מותב שונה מזה שנתן את פסק-הדין עקב פרישת כבוד השופטת קרת מאיר). בית המשפט קבע, בין היתר, כי הסעד הנוסף שאליו מתייחסת הבקשה מבוסס על עילות שעובדותיהן היו ידועות למערערים כבר בעת הגשת התביעה, וכי "בחלק התביעה הנוגע לבקשה לפיצול סעדים כללו [המערערים – ר' ג'] סעדים שונים אולם לא כללו את הסעד של חיוב המשיבים בהשבת יתרת כספי ההשקעה" (להלן: ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים). יוער כי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים ניתנה תחילה ביום 20.3.2019 כאמור, וזאת במתכונת של "החלטה בפתקית". ואולם, ביום 7.5.2019 ניתנה ההחלטה בשנית, ביוזמת בית המשפט, הפעם במתכונת רגילה. בפתיח של ההחלטה המתוקנת הבהיר לעניין זה בית המשפט כי "ההחלטה מיום 20.3.2019 נראית מקוטעת ולא שלמה. לפיכך, מובאת ההחלטה בשנית, ככל הניתן בלא שינויים".

 

5.        ביום 18.4.2019 הוגשה הבקשה דנן – לתיקון כתב הערעור באופן שתתווסף לו השגה גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לפיצול סעדים. לטענת המערערים, בית המשפט התייחס בפסק-דינו לבקשתם לפיצול סעדים אך לא הכריע בה. לטענתם, מדובר בתוספת ותיקון לפסק הדין "שהעלה את הסוגיה של פיצול הסעדים אך לא הכריע בה, מתוך השמטה" ועל כן ניתן לשיטתם להשקיף על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים כאילו הייתה החלטה בבקשה לתיקון טעות בפסק-דין אשר מהווה חלק ממנו. לחלופין סבורים המערערים כי ניתן לראות בבקשתם משום בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים. לחילופי חילופין עותרים המערערים להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור נפרדת על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים. הקרן ונאמנות מזרחי מתנגדות לבקשה על כלל חלקיה.

 

6.        כפי שצוין לעיל, עסקינן במקרה שבו הוציא בית המשפט המחוזי תחת ידיו לאחר מתן פסק-הדין החלטה נוספת שבה הכריע בבקשת המערערים לפיצול סעדים. המערערים הגישו ערעור בזכות על פסק-הדין ועתה הם מבקשים לאפשר להם לתקן את הודעת הערעור כך שזו תופנה גם כנגד ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים.

 

           כידוע, כאשר בעל-דין מגיש ערעור בזכות על פסק-דין שניתן בעניינו, רשאי הוא לכלול בגדר ערעורו השגה על החלטות ביניים שניתנו במהלך ניהולו של ההליך ובטרם מתן פסק-הדין הסופי (תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין); רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פיסקה 7 (4.6.2012); רע"א 7053/16 טורקאן נ' יהודאי, פיסקה 7 (22.6.2017)). שונים הם פני הדברים מקום בו עסקינן בהחלטות שיפוטיות אשר ניתנו לאחר מתן פסק-הדין. המבחן שנקבע בפסיקה לצורך סיווגן של החלטות מעין אלה הוא מבחן מהותי, שעיקרו בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת – שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו ואשר יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף – שאז היא נתונה לערעור בזכות (ראו, ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 157 (1993); בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד, פ"ד מט(1) 299, 307 (1995); בש"א 7697/95 אבנר – איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 78, 82-81 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 768-766 (מהדורה שביעית, 1995); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 106-103, 136-135 (מהדורה שלישית, 2012)).

 

7.        מן האמור לעיל עולה כי מקום בו הוגש ערעור בזכות על פסק-דין ויוזמו מעוניין להשיג בפני ערכאת הערעור גם על החלטה נוספת שניתנה באותו הליך לאחר מתן פסק-הדין, יש לבחון תחילה מהו סיווגה הנכון של אותה החלטה בהתאם לדין ולפסיקה הנוהגת.

 

           ככל שמדובר בהחלטה מאוחרת לפסק-הדין, אשר נתונה לערעור בזכות, רשאי יוזם ההליך להגיש כנגדה הודעת ערעור (בזכות) נוספת או לחלופין לעתור לתיקון הודעת הערעור שכבר הוגשה מטעמו כלפי פסק הדין כך שתופנה גם כלפי אותה החלטה (ראו והשוו, רע"א 7952/19 קוגיטו קפיטל אס.אם.אי נ' ויצמן (16.1.2020) שם הודגש כי "דרך המלך לתקוף החלטות שיפוטיות אשר ניתנו לאחר הגשת הליך ערעורי מסוים, היא בהגשת הליך ערעורי חדש, או בהגשת בקשה לתיקון ההליך הערעורי שכבר הוגש [ההדגשות במקור – ר' ג']"). בהקשר זה יצוין כי בית המשפט רשאי להורות על תיקון כתב ערעור "בכל עת" (תקנה 417 לתקנות סדר הדין) וכפי שנקבע לא פעם, בקשה לתיקון כתב הערעור המוגשת בשלב מקדמי של ההליך נבחנת, ככלל, על-פי גישה "ליברלית" (ראו מבין רבים, ע"א 7143/99 רשות הפיתוח נ' יורשי עלי עאצי, פיסקה 3 (3.7.2000)).

 

           ואולם ככל שמדובר בהחלטה מאוחרת לפסק-הדין, הטעונה רשות ערעור, על בעל הדין להגיש בקשת רשות ערעור עצמאית המופנית כלפי אותה החלטה ואין הוא רשאי בהתאם להוראות הדין לעתור לתיקון הודעת הערעור בזכות (על פסק-הדין) כך שזו תופנה גם כנגד ההחלטה המאוחרת לפסק-הדין, הטעונה רשות ערעור. בהקשר זה חשוב לציין כי בקשה לתיקון הודעת ערעור בזכות אינה יכולה להוות אמצעי לעקיפת סדרי הדין. ואכן כבר נפסק בעבר כי כאשר במסגרת התיקון המבוקש כלולות השגות נוספות על החלטה שניתנה לאחר פסק-הדין, יש לבחון אם משמעותה של ההיענות לבקשת התיקון תוביל לפריצת המועדים הקבועים בדין להגשת הליך ערעורי או מתן זכות ערעור דה-פקטו על "החלטה אחרת" (ראו למשל, בש"א 1301/09 ביטון נ' פרושינובסקי (1.4.2010); ע"א 408/13 ‏ו.כ. נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (24.3.2013)).

 

8.        האמור עד כה מובילנוּ לשאלה המרכזית הטעונה הכרעה בענייננו – מהו אופן ההשגה על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים? האם בזכות (שאז יהיה ניתן להיעתר לבקשה לתיקון כתב הערעור) או שמא ברשות בלבד (שאז לא יהיה ניתן להיעתר לה)? לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים היא "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור. על כן אין מקום להתיר את תיקון הודעת הערעור בזכות. אסביר להלן את טעמיי לכך.

 

9.        בענייננו, כאמור, בית המשפט מיאן להיעתר לבקשת המערערים לפיצול סעדים לאחר מתן פסק הדין סופי בהליך. מבחינה מהותית החלטתו-זו של בית המשפט, שאינה מכריעה בגוף המחלוקת, היא למעשה החלטה הטפלה למחלוקת בין הצדדים ומהווה לפיכך "החלטה אחרת" (השוו, ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פיסקה 46 (3.2.2011)). לכך יש להוסיף כי אין בהחלטה בבקשה לפיצול סעדים משום שינוי מפסק הדין. בהקשר זה נקבע כי "החלטה שניתנת אחרי פסק הדין, ואינה משנה, מוסיפה או גורעת ממנו דבר, אלא דוחה בקשה בעניין שבית המשפט הכריעו בפסק דינו, אינה יכולה להיחשב כהחלטה 'מהותית', העומדת על רגליה שלה ומהווה פסק דין לכל דבר ועניין. החלטה כזו אינה משנה דבר במהות ההכרעה. במצב כזה, איזו סיבה יש לראות בה פסק דין העומד לעצמו?" (בש"א 8139/01 ויסמן נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (3.1.2002)). ודוקו, כאשר החלטה בבקשה לפיצול סעדים ניתנת בטרם מתן פסק-הדין הסופי בהליך נהוג ככלל לסווגה כ"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 309 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ואכן כך סווגו בעבר הליכים ערעוריים כנגד החלטות בבקשה לפיצול סעדים, ראו למשל: רע"א 877/99 עזבון המנוח אלכסנדר ימיליאנוב ז"ל נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (25.8.2000)). שיקולים פרקטיים של אחידות, נוחות ו"ידידותיות למשתמש" תומכים אפוא אף הם במסקנה לפיה החלטה בבקשה לפיצול סעדים הניתנת לאחר פסק הדין תהא ככלל טעונה רשות ערעור (השוו למשל, רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה, פיסקה 29 (7.10.2009)).

 

10.      המערערים טוענים כי יש לראות בהחלטה בבקשה לפיצול סעדים כאילו הייתה החלטה בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין. הטעם לכך, לשיטתם, הוא שכבר בכתב התביעה עתרו הם למתן היתר לפיצול סעדים ובית המשפט אף התייחס לבקשתם זו בגדר פסק-הדין, אך לא הכריע בה. על כן, המערערים סבורים כי יש לראות בבקשתם לפיצול סעדים, אשר הוגשה לאחר מתן פסק-הדין, כאילו הייתה בקשה לתיקון הטעות (או ההשמטה) שנפלה לטענתם בפסק-הדין. טענה זו של המערערים מעוררת קושי שכן עיון בכתב התביעה מעלה כי הבקשה לפיצול סעדים שנכללה בגדר כתב התביעה, כלל לא התייחסה לסעד שהתבקש בבקשה לפיצול סעדים שהוגשה לאחר מתן פסק-הדין. מכל מקום, אפילו אניח לטובת המערערים כי אכן יש לראות בהחלטה בבקשה לפיצול סעדים כהחלטה המכריעה בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין, הרי שאין בכך כדי להועיל להם. זאת, שכן בית המשפט דחה את בקשתם של המערערים ובהתאם להלכה הפסוקה החלטה הדוחה בקשה לתיקון טעות בפסק דין מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו למשל, ע"א 7479/09 סגל נ' עמותת ישיבת השרון, פיסקה 5 (21.11.2010)).

 

11.      לא נעלמה מעיניי טענתם של המערערים בדבר היעילות הטמונה בהפניית הערעור גם כלפי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים (באופן שאינו מחייב הגשת הליך ערעורי נוסף). ואולם, אין בידי להיעתר לבקשת התיקון אך בהסתמך על טעם זה וכבר נקבע בהקשר זה על-ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) ל' בנמלך כי "ככל שלא נתונה למערערים זכות ערעור [...] הרי שאין בכוחם של שיקולי יעילות 'להתגבר' על כך, שכן לא ניתן להתיר תיקון אשר פועל יוצא שלו הוא השגה בזכות על החלטה עליה ניתן להשיג ברשות בלבד" (ע"א 679/17‏‏ מרכז לוגיסטי בי רבוע נדל"ן בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פיסקה 3 (19.11.2017); השוו גם, ע"א 6990/12 י.כ. טריפל איי השקעות בע"מ נ' במברגר רוזנהיים בע"מ, פיסקה 2 (21.7.2013)). כן יוזכר, כי בשים לב לסדרי העבודה הנהוגים בבית משפט זה, על מנת שבקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" תובא לפני הרכב תלתא, נדרשת החלטה שיפוטית המורה על כך. גם על רקע זה אין לאפשר כאמור מצב שבו בקשה לתיקון כתב הערעור תשמש אמצעי לעקיפת סדרי הדין (השוו למשל, ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף, פיסקה 4 (26.4.2011)).

 

הנה כי כן, למערערים לא עומדת זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים. הבקשה לתיקון הודעת הערעור נדחית, אפוא.

 

12.      חרף האמור, לאחר בחינת העניין איני סבור שיש מקום לחסום את דרכם של המערערים מלהציג בפני ערכאה זו את השגותיהם על ההחלטה בבקשה לפיצול הסעדים. זאת, על רקע העובדה שבקשת המערערים לתיקון כתב הערעור הוגשה בתוך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים, כך שאין לומר כי התגבש מבחינתם של המשיבים אינטרס הסתמכות לגיטימי באשר לסופיותה של החלטה זו. יובהר כי אין לראות במסקנתי זו משום הבעת עמדה כלשהי באשר לסיכוייה של בקשת רשות הערעור, ככל שתוגש.

 

13.      סיכומם של דברים: בקשת המערערים לתיקון הודעת הערעור נדחית. המערערים יהיו רשאים להגיש, עד ליום 2.2.2020, בקשת רשות ערעור אשר תופנה כנגד ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים. ככל שתוגש בקשת רשות ערעור כאמור, המערערים יציינו בפתחה את דבר הארכה ואת קיומו של ע"א 1894/19 (והערעורים הקשורים לו) ויצרפו את החלטתי-זו כנספח לה.

 

           נוכח הדרך הדיונית שבה בחרו המערערים לילך – הגשת בקשה לתיקון כתב הערעור חלף הגשת בקשת רשות ערעור – ראיתי לחייבם בהוצאות המשיבים 6-1 בסך של 1,500 ש"ח ובאותו סכום לטובת המשיבה 7 (ובסך הכל – 3,000 ש"ח).

           המזכירות תתייק החלטתי זו בתיקי השופטים בע"א 2003/19 ובע"א 2118/19.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בטבת התש"פ (‏22.1.2020).

 

 

 

רון גולדשטיין, שופט

 

 

ר ש ם

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים