הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) נ. ישראל נוימן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) נ. ישראל נוימן

עע"מ 2279/19
תאריך: 24/07/2019

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים

 

עע"מ  2279/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופט א' שטיין

 

 

המערערים:

1. הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל)

 

2. יו"ר הוועדה למתמחים מועדפים לדיור (ותמ"ל)

 

3. רשות מקרקעי ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ישראל נוימן

 

2. חנה מרים נוימן

 

3. גבריאליה הגיתי

 

4. דן ג'ורג' הגיתי

 

5. גדעון לוטן

 

6. חניתאי אליגון

 

7. ישראל ידלין

 

8. רמי שמאי

 

9. ליאור לנדו

 

10. נדב לנדו

 

11. אסף לנדו

 

12. אבי קובלסקי

 

13. חיים לנדו

 

14. דב רונן

 

15. רונן עתליה

 

16. נורית ברק ליפובצקי

 

17. גדי ליפובצקי

 

18. דפנה אלסטר

 

19. חגי אלסטר

 

20. כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

 

21. יוסף שעשוע

 

22. סמי שעשוע

 

23. זאב זאבי

 

24. "תושבי כפר אז"ר"

 

25. עיריית קריית אונו

 

26. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן

 

27. נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ

 

28. קרן קיימת לישראל

 

30. שירלי דגן

 

31. עליזה אבני

 

32. ברכה אסא

 

33. ציפורה בלכר

 

34. יהודה בלכר

 

35. יעקב יניב

 

36. חבצלת יניב

 

37. קרסו נדל"ן בע"מ

 

38. יעקב סבן

 

39. שאול אשרת

 

40. ניר עופר

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ח' ברנר, סג"נ) מיום 9.2.2019 בעת"מ 68644-10-18

 

תאריך הישיבה:

י"ז בסיון התשע"ט

(20.6.2019)

 

בשם המערערים:

עו"ד ליאורה וייס-בנסקי

 

בשם משיבים 2-1:

עו"ד אמיר שפיצר

 

בשם משיבה 26:

עו"ד חן עמידרור

 

 

פסק-דין

 

השופט ד' מינץ:

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ח' ברנר, סג"נ) בעת"מ 68644-10-18 מיום 9.2.2019, במסגרתו התקבלה עתירת משיבים 1 ו-2 לכלול מגרש, אשר נמצא בשטח תכנית מפורטת לשינוי ייעודי קרקע, בתוך מתחם האיחוד וחלוקה שבתכנית.

 

הרקע העובדתי

1.            במוקד הערעור עומדת תמ"ל/1038, תכנית בניין עיר מפורטת בתחום רמת גן, בסמוך למושב כפר אז"ר (להלן: המושב), ממזרח לכביש מס' 4 ומצפון למחלף "אלוף שדה" (להלן: התכנית). התכנית, המשתרעת על שטח של כ-340 דונם, יוצרת מסגרת תכנונית להקמת שכונת מגורים הכוללת כ-1920 יחידות דיור למגורים וכ-250 יחידות דיור לדיור מוגן, שטחים לצרכי הציבור ושטחי תעסוקה ומסחר. התכנית הוכנה בהתאם לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014 (להלן: החוק לקידום הבנייה), וכוללת גם הוראות לעניין איחוד וחלוקה שלא בהסכמה וכן טבלאות הקצאה ואיזון בהתייחס למתחם האיחוד והחלוקה המסומן בתכנית (להלן: המתחם או מתחם האיחוד וחלוקה).

 

2.            המגרש מושא הערעור מורכב מחלקת מגורים ומחלקה חקלאית, מצוי באזור הצפון-מזרחי של התכנית ומנותק ממנה כיום מבחינה גיאוגרפית זולת חיבור באמצעות דרך גישה צרה המצויה בגבולות התכנית (להלן: מגרש 607 או המגרש). על פי התכנית, שונה ייעוד המגרש משטח חקלאי לייעוד של "מאגר בריכת מים ומתקנים הנדסיים", לצורך הקמה של בריכת מים, אשר מיועדת לאיגום ולאספקת מים עבור השכונה המוצעת בתכנית ועבור חלקה המזרחי של העיר רמת גן.

          

           יצוין כי שאלת הבעלות על המגרש מצויה במחלוקת, ומתבררת בהליכים משפטיים שונים בין משיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים), קרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל), רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) והמושב. הליכים אלו טרם הסתיימו, והם אינם מענייננו. על כן, לא אאריך בקשר אליהם.

 

3.            ביום 26.10.2015 הכריזה ועדת השרים לענייני תכנון, בניה מקרקעין ודיור על מתחם התכנית כמתחם מועדף לדיור. ביום 10.5.2017 החליטה מערערת 1, הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: הותמ"ל), על הפקדתה של התכנית, ובמהלך חודש אוקטובר 2017 התכנית פורסמה להתנגדויות הציבור.

 

4.            טרם הפקדת התכנית, נכלל מגרש 607, יחד עם מגרשים נוספים בחלק הצפון-מזרחי של שטח התכנית, בתוך מתחם האיחוד וחלוקה. אך במסגרת ההחלטה על הפקדת התכנית נקבעו שורה של תנאים להפקדה, וביניהם גריעת השטח הצפון-מזרחי שרובו נמצא בבעלות המדינה וכולל שטחי ציבור, ממתחם האיחוד וחלוקה. בהמשך הוחלט להוציא את כל השטח הצפון-מזרחי משטח התכנית, למעט מגרש 607 ולמעט דרך הגישה אליו. כך נוצר מצב שבו מגרש 607, אשר נותק "גיאוגרפית" מהשטח העיקרי של התכנית, נותר חלק ממנה (בתחום "הקו הכחול" שלה) אך הוצא ממתחם האיחוד וחלוקה וטבלאות ההקצאה.

 

5.            לטענת המשיבים, בשלב ההתנגדויות הם "הורידו" מאתר האינטרנט של מינהל התכנון והבניה גרסה של התכנית בה כל השטח הצפון-מזרחי, לרבות מגרש 607, נותר חלק ממתחם האיחוד וחלוקה. בעקבות ההפקדה, המשיבים הגישו ביום 12.12.2017  התנגדות לתכנית המופקדת שנגעה לנושאים שונים, במסגרתה לא הלינו על אי הכללת מגרש 607 במתחם האיחוד וחלוקה. זאת משום שעל פי הבנתם באותה שעה כאמור, כל השטח הצפון-מזרחי עדיין היה חלק מהתכנית. חוקרת שמונתה מטעם הותמ"ל (להלן: החוקרת) שמעה את התנגדותם יחד עם שאר ההתנגדויות לתכנית, ובדו"ח שהגישה לוועדת המשנה להתנגדויות של הותמ"ל (להלן: ועדת המשנה) המליצה על דחייתה.

 

6.            ביום 28.2.2018 ועדת המשנה דנה בדו"ח החוקרת והמלצותיה, הורתה על אימוץ חלק מהמלצותיה וביניהן דחיית התנגדות המשיבים, ופרסמה את התכנית לאחר השינויים לצורך הגשת התנגדויות בסבב נוסף עבור מי שעלול להיפגע מהם, בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). המשיבים, שלטענתם נחשפו רק אז בפעם הראשונה לעובדה שהמגרש נגרע ממתחם האיחוד וחלוקה, הגישו התנגדות להוצאתם מתכנית האיחוד וחלוקה. לאחר שהחוקרת שמעה את התנגדותם והמליצה על דחייתה, ביום 8.8.2018 דנו ועדת המשנה והותמ"ל בהמלצות החוקרת, ושתיהן החליטו לאמץ את המלצתה לעניין המגרש ולדחות את התנגדות המשיבים.

 

7.            ביום 9.10.2018 פורסמה התכנית ברשומות למתן תוקף, כאשר מגרש 607 נמצא אכן בתחום "הקו הכחול" שלה (כלומר בתחום התכנית), אך אינו חלק מהמתחם שחלה עליו תכנית האיחוד וחלוקה, על כל המשתמע מכך.

 

ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים

8.            המשיבים הגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה נגד הותמ"ל, יו"ר הותמ"ל ורמ"י (להלן יחדיו: המדינה) ומשיבים נוספים, בה נתבקש בית המשפט להורות לותמ"ל לתקן את התכנית כך שמגרש 607 ייכלל גם במתחם האיחוד וחלוקה שבה. המשיבים טענו שגריעת המגרש ממתחם האיחוד וחלוקה מהווה פגיעה בשוויון, וכי לא ניתנה לה הצדקה תכנונית רלוונטית בשים לב לזיקה הברורה בין שינוי ייעוד המגרש לתכנית.

 

9.            בתגובתה לעתירה טענה המדינה כי המשיבים החמיצו את המועד להגשת התנגדות לגריעת המגרש, משום שהגריעה נעשתה עוד בטרם ההפקדה, והמשיבים התנגדו לה רק בעקבות פרסום השינויים לצורך התנגדויות, אך לא בעניין גריעת המגרש מהתכנית. טענת סף נוספת שהעלתה המדינה הייתה כי לעותרים אין כלל זכויות קנייניות במגרש 607. לגופו של עניין, טענה המדינה כי ההחלטה האם לכלול מגרש מסוים במתחם איחוד וחלוקה בתכנית או לא, היא החלטה תכנונית המצויה בליבת שיקול הדעת המקצועי של גורמי התכנון ועל בית משפט להימנע מלשים שיקול דעתו במקומם. ההחלטה גם מוצדקת לגופה מכיוון שהייעוד של מגרש 607 נועד לשמש ברמה אזורית, ואין לו קשר בלעדי עם השטח שבמתחם האיחוד וחלוקה שבתכנית. לכן, אין מקום להטיל את העלויות של שינוי הייעוד על בעלי הזכויות במקרקעין שבתחום התכנית בלבד. יצוין כי שאר המשיבים לעתירה (שהינם גם משיבים בערעור שלפנינו), ובהם בעלי הזכויות שעלולים להיפגע כלכלית מצירוף המגרש למתחם האיחוד וחלוקה, לא התנגדו לעתירה, ועיריית רמת גן אף תמכה בקבלתה.

 

10.         בפסק דינו מיום 9.2.2019 קיבל בית המשפט את העתירה. תחילה דחה בית המשפט את טענות הסף של המדינה למחיקת העתירה בקבעו כי אין מקום להידרש לשאלת הבעלות וכי אין לחסום את בירור התביעה לגופה בשל מחדל גורמי התכנון אשר נושאים באחריות הפרסום של עותק לא מעודכן של התכנית באתר האינטרנט.

 

11.         לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי מגרש 607 עתיד לתרום לתכנית להגשמת מטרותיה, ועל כן אין סיבה שלא ייהנה מהשבחתם של המקרקעין האחרים שבתחומי התכנית, השבחה שלא הייתה מתאפשרת בלעדיו. הזיקה בין התכנית לבין המגרש מובהקת, שכן היא זו אשר שינתה לראשונה את הייעוד שלו מייעוד פרטי לציבורי על מנת לשרת את השכונה שתיבנה בתחומה ובסביבתה הקרובה. לפיכך נקבע כי אין הצדקה תכנונית ברורה לגריעת המגרש מהמתחם. בית המשפט ציין בנוסף כי גריעת המגרש מהווה פגיעה בעקרון הצדק – הן במובן של צדק חלוקתי והן במובנו הבסיסי. לאור כל האמור, הורה בית המשפט למדינה לתקן את הוראות התכנית כך שמגרש 607 ייכלל במתחם האיחוד וחלוקה, ולתקן בהתאם את טבלאות האיזון וההקצאה שבתכנית.

 

טענות הצדדים

12.         המדינה הגישה ערעור זה, בו ביקשה להורות על ביטול פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים והותרת החלטת הותמ"ל לעניין מגרש 607 במקומה. לטענתה, לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטה, אשר לה הצדקות תכנוניות מובהקות. הכוונה להקמת בריכת המים שעתידה לקום במגרש 607 הופיעה עוד לפני קידום התכנית במסמכים של גורמי מקצוע ברשות המים בעיר, והקמתה דרושה לצורך עירוני רחב ולא רק לצורך השכונה שבתכנית (כשליש ממנה בלבד ישרת את השכונה). לאור העובדה שישנה זיקה חלקית אך לא בלעדית ומובהקת בין ייעוד המגרש לבין השכונה שבתכנית, לא הייתה הצדקה תכנונית להכללת המגרש במתחם האיחוד וחלוקה. עוד טענה המדינה, כי בית המשפט שגה בכך שביסס את החלטתו בעיקר על "התכלית הפיצויית" של האיחוד וחלוקה עבור בעל מגרש פלוני, ולא נתן מספיק משקל לשיקולים התכנוניים הענייניים שהובילו את הותמ"ל בהחלטתה. לבסוף, טענה המדינה כי שגה בית המשפט בדחותו את טענות הסף שהעלתה.

 

13.         מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור. לשיטתם, החלטת הותמ"ל אשר החריגה מהמתחם מגרש יחיד, ששינה את ייעודו במסגרת התכנית וצפוי לשמש את כלל בעלי הזכויות שבתחום התכנית, אינה צודקת, אינה נתמכת בטיעון תכנוני ענייני ובלתי סבירה. לשיטתם, אין ממש בטענת המדינה לפיה יש להחריג את מגרש 607 משום שייעודו אינו בלעדי לתכנית וכי בריכת המים המתוכננת בו צפויה לשמש גם אזורים אחרים. זאת משום שאף חלק גדול מהמגרשים האחרים שבתכנית מיועדים להקמת מבני ציבור, אשר ישמשו גם הם תושבים נוספים שמחוץ לתחום השכונה החדשה שבתכנית, ומגרש 607 אינו שונה מהם במובן זה.

 

14.         יתר המשיבים בערעור לא הגישו תגובות, מלבד משיבה 26, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן (להלן: הוועדה המקומית), מטעמה הוגשו סיכומים ובא-כוחה הופיע בדיון לפנינו. לשיטת הוועדה המקומית, ההחלטה מושא העתירה היא החלטה תכנונית באופייה, אך אין בכך כדי למנוע התערבות של בית המשפט בשל חוסר סבירותה. לעמדתה, טענתה היחידה של המדינה, כי בריכת המים שתוקם במגרש עתידה לשרת שכונות שמחוץ לתכנית, אינה שוללת ואף מוכיחה את הזיקה והנחיצות של שינוי ייעוד מגרש 607 לתכנית, בעוד שטענת המדינה כי נדרשת זיקה בלעדית – מוטעית.

 

דיון והכרעה

15.         בסופו של יום, עניינו של הערעור אחד הוא: האם בחירתם של מוסדות התכנון שלא להכניס את המגרש למתחם האיחוד וחלוקה חרף היותו בתחום התכנית, מצדיקה את התערבותו של בית המשפט? בית המשפט לעניינים מנהליים אחז בדעה שכן, וקיבל את עתירתם של המשיבים. אני, לעומת זאת, אוחז בדעה שונה וסבור כי דין ערעורה של המדינה להתקבל. אעמוד על טעמיי בקצרה.

 

16.         מנגנון איחוד וחלוקה הוא "אמצעי תכנוני שנועד לאפשר ולהקל על ביצוע תכנון של חטיבת קרקע נתונה לייעודים שהוגדרו" (בג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, פסקה 19 (20.11.2016) (להלן: עניין בן משה)). באמצעות "הוראות בדבר איחוד וחלוקה" יכולים מוסדות התכנון המוסמכים, לשנות את הזכויות הקנייניות של בעלי מקרקעין בתחומה של תכנית, לאחד בין מגרשים, להורות על חלוקתם מחדש באופן שונה ולהקצות את הזכויות בהם באופן שונה בין בעליהם, כל זאת בין אם בהסכמה ובין שלא בהסכמת הבעלים (סעיף 121 לחוק התכנון והבניה). כלי זה, שהינו יוצא דופן בארגז הכלים של גורמי התכנון בשל אופיו הקנייני, נועד לאפשר למוסדות התכנון להגיע לתוצאה התכנונית הרצויה בעיניהם באופן שמפחית בין השאר את הקושי שבריבוי בעלים בקרקע, ואת ההתנגדויות של בעלי קרקע שעשויים להקשות על הליך התכנון ומימושו. כלומר, מטרתו לעזור לגורמי התכנון לפעול כך שהבעלות בקרקע לא תהווה אילוץ שיפגע באיכות התכנון ומימוש התכנית באופן מיטבי (שרית דנה ושלום זינגר דיני תכנון ובנייה 1117-1114 (2015) (להלן: דנה וזינגר)).

 

17.         באופן כללי, הפסיקה הכירה בשיקול דעת רחב הניתן לגורמי התכנון בדבר ההחלטה על הדרך התכנונית שבה יקודמו היעדים הציבוריים של קרקע, אם בדרך הפקעתה או בדרך של צירופה למתחם איחוד וחלוקה (ע"א 9569/04 עבידאת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-ירושלים, פסקה 26 (14.2.2008); בג"ץ 483/88 פריימן נ' שר הפנים, מד(2) 463, 468 (1990); דנה וזינגר, בעמ' 1136). החלטה זו צריכה להתבסס על שיקולים תכנוניים מובהקים, כמו כל החלטה של מוסדות התכנון (ראו: ע"א 8626/06 פורמה נ' הוועדה לבניה למגורים ותעשיה, פסקה 4 (3.4.2008)). בהתאם לכך, הגישה העקרונית של מוסדות התכנון שוללת שימוש במכשיר של איחוד וחלוקה רק לצרכי פיצוי בעלי הזכויות בקרקע (עניין בן משה, פסקה 20), ואין לו לאדם זכות קנויה שהתכנון המחודש של מקרקעיו ייעשה דווקא באמצעות הכלי התכנוני של איחוד וחלוקה.

 

18.         ומן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו, גורמי התכנון דנו בטענותיהם של המשיבים כי יש לכלול את מגרש 607 במתחם האיחוד וחלוקה (תחת שימוש במכשיר של שינוי ייעוד והפקעה), והחליטו לדחות טענות אלה. בניגוד לעמדת בית המשפט לעניינים מנהליים, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטות רשויות התכנון המצדיק את התערבות בית המשפט. אכן, בריכת המים שעתידה לקום בשטחו של מגרש 607, נועדה לשרת גם את תושבי השכונה העתידית במתחם התכנית. המדינה אף הכירה בכך שהקמת הבריכה חיונית לאישורה של התכנית. אולם, כפי שכתבה החוקרת בעניין ההתנגדות שהגישו המשיבים:

 

"... בעת הפקדת התכנית הועלו התנגדויות (לדוג' ע"י עיריית רמת גן) המבקשות להכניס את החלק הצפוני לתחום האיחוד והחלוקה. המלצתי היתה לדחות את ההתנגדות והותמ"ל אימצה את ההמלצה. אציין בנוסף כי באופן נקודתי, לעניין בריכת המים, לפי עורכי התכנית, המסתמכים על תכנית האב למים של עיריית רמתן גן, מדובר בבריכה אשר אמורה לספק שירותים כלל עירוניים, ולא רק לתושבי השכונה החדשה" (ההדגשה הוספה – ד.מ.).

 

19.         מערעורה של המדינה גם עולה כי רק כשליש מהמים שעתידה לספק בריכת המים ישמשו את השכונה המתוכננת בתכנית, ויתר ההספק מיועד לחלקים אחרים בעיר רמת גן. אם כן, בריכת המים דרושה לצורך עירוני ומרחבי, ולא נועדה לשרת באופן מובהק את מתחם המגורים המתוכנן בתכנית. יפים לענייננו, בשינויים המחוייבים, דבריו, מהעת האחרונה (לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בענייננו), של חברי השופט עמית בעע"ם 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' כרמלי (26.6.2019):

 

"אם כן, בשורה התחתונה, מדובר בהוספת מחלף לכביש ארצי, ואף שהקמתו נדרשת לצורך ביצוע התכנית, זיקתו התכנונית חורגת מגבולותיה של התכנית. במילים אחרות, אין מדובר בתמונת ראי: העובדה שהזיקה בין השכונה החדשה למחלף היא זיקה של 'תנאי שבלעדיו אין' (קרי, שהקמת השכונה החדשה תלויה בהקמתו של המחלף), אין פירושה כי זיקתו התכנונית של המחלף מוגבלת כל כולה להקמת השכונה. ואכן, כפי שפורט לעיל, זיקה זו אכן חורגת מדל"ת אמותיו של הפרויקט המתוכנן" (פסקה 56 לחוות דעתו; ההדגשות במקור).

          

           גם בענייננו, החלטת גורמי התכנון להעדיף את השימוש בכלי של שינוי ייעוד והפקעה ולא להכניס את מגרש 607 לתחום תכנית האיחוד וחלוקה אינה מצדיקה את התערבותנו. שכן, כידוע, בית המשפט אינו בגדר "מתכנן-על", ואינו מחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו (ראו, למשל: בג"ץ 8077/14 עיריית יוקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 42 (22.12.2015); עע"ם 317/10 שפר נ' יניב, פסקה 17 (23.8.2012)). לא היה אפוא מקום לחרוג מהלכה זו גם במקרה זה.

 

20.         מעבר לכך אינני סבור כי החלטת גורמי התכנון הביאה לתוצאה שאינה צודקת. לא במובן של אי צדק חלוקתי ולא "במובן הבסיסי" של המונח צדק (פסקאות 34-33 לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים). כפי שהובהר לעיל, התפיסה הבסיסית שוללת שימוש בכלי של איחוד וחלוקה רק לשם פיצוי בעלי הזכויות בקרקע, והוא איננו מנגנון לחלוקת העושר בין בעלי הקרקעות בתחומה ובין מי שקרקעותיהם אינן נדרשות באופן מובהק למהלך התכנוני (דנה וזינגר, עמ' 1132). למעשה, בנסיבות מסויימות, דווקא הכנסתו של שטח לתחומי תכנית איחוד וחלוקה, כאשר אין הצדקה תכנונית לכלול אותו בה, עשויה להביא לפגיעה בצדק החלוקתי. על כן, דומה כי שיקולי הצדק אף הם אינם מובילים אל עבר התוצאה אליה הגיע בית המשפט לעניינים מנהליים. אדרבה, מתאימים במקרה זה הדברים שנאמרו בפסק הדין בעניין בג"ץ 9402/03 בוכניק נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (18.3.2007), וכל המוסיף גורע:

 

"נקודת המוצא לבחינת טענותיהם של העותרים צריכה להיות כי אין לו לאדם זכות קנויה להיכלל בתכנית משביחה ולא תישמע טענה מפי אדם שהוא זכאי לסעד אך ורק בשל העובדה שמקרקעי שכניו פותחו ומקרקעיו שלו לא זכו לפיתוח. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר שדן בסוגיית היקף הזכאות לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה:

 

'הפגיעה בה מדבר סעיף 197 לחוק, אשר בגינה מוקנית הזכות לפיצוי, היא פגיעה בערכם של המקרקעין בהשוואה לערך שהיה להם עובר לתוכנית הפוגעת. קרי, הנתונים המושווים הם ערכם של המקרקעין לפי התוכנית הפוגעת ולאחריה. בהשוואה זו אין להביא בחשבון את עובדה שהמקרקעין לא נועדו להשבחה בתוכנית החדשה לעומת מקרקעין אחרים אשר ערכם עלה בגין אותה תוכנית, שכן אין זכות מוקנית להיכלל בתוכנית בכלל ובתוכנית משביחה בפרט.' (ע"א 483/86 בירנבך נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ת"א-יפו, פ"ד מב(3) 228, 234 (1988)).

 

זוהי נקודת המוצא לדיון וזוהי גם נקודת הסיום. על מנת שתקום חובה לרשויות התכנון לשנות החלטתם באופן שקרקעות העותרים הן שיפותחו היה על העותרים הנטל להראות כי ההחלטות התכנוניות מקורן בשיקולים זרים או בהפליה אסורה כלפי העותרים. בסופו של יום לא מצאתי כי יש בטענות העותרים כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות התכנון." (פסקה 10, ההדגשות במקור).

 

           במקרה זה החלטות המדינה נתקבלו לגופו של עניין, ללא שיקולים זרים וללא הפלייה. כפועל יוצא מכך, אין המדובר בתוצאה בלתי צודקת שהצדיקה התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים.

 

           לכן אם תשמע דעתי, הערעור יתקבל ומשיבים 1 ו-2 יישאו בהוצאות המערערים בסך של 20,000 ש"ח.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט י' עמית:

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

 

השופט א' שטיין:

           אני מסכים.

 

ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ.

 

 

             ניתן היום, ‏כ"א בתמוז התשע"ט (‏24.7.2019).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
9
בע"מ 852/21
החלטה
08/03/2021
טען מסמכים נוספים