הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים נ. מחמד קיימרי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים נ. מחמד קיימרי

עע"מ 1645/20
תאריך: 17/03/2020

 

בבית המשפט העליון

עע"מ  1645/20

 

 

לפני:  

כבוד השופט ג' קרא

 

המבקשים:

1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים

 

2. יועמ"ש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז ירושלים

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

מחמד קיימרי

 

בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק עת"מ 20997-03-19 שניתן ביום 14.1.2020 על ידי כבוד השופט מ' כדורי

 

בשם המבקשים:

עו"ד עמרי אפשטיין ועו"ד סיגל אבנון

בשם המשיב:

עו"ד עמאד שוקרי

 

 

החלטה

 

 

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט מ' כדורי) מיום 14.1.2020 בעת"ם 20997-03-19 (להלן: פסק הדין) בגדרו התקבלה עתירת המשיב נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (להלן: המבקשת או הוועדה) שלא לקדם תכניות מתאר מקומיות הכוללות הוראות מפורטות שהגיש המשיב והמציעות בינוי חדש או תוספת בינוי, משלא כללו נספחי בינוי ערוכים וחתומים על ידי אדריכל רשוי.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים

 

1.            המשיב הוא מהנדס ומתכנן ערים (ואיננו אדריכל רשוי). המשיב הגיש תכניות  למבקשת שכללו תוספות בינוי (להלן: התכניות) אשר הוועדה דרשה לגביהן כי הוא יגיש נספחי בינוי. המשיב ערך תכניות אלו וחתם עליהן בעצמו וזאת לאור הסכמה זמנית שניתנה לו מהוועדה עד לבירור עקרוני של הסוגיה על ידי מוסד התכנון. ביום 29.1.2019, מסרה לו המבקשת 2, היועצת המשפטית לוועדה, כי על פי תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967 (להלן: התקנות), כאשר מדובר בתכנית הכוללת בינוי ועיצוב אדריכלי, עליו להגיש נספח בינוי ערוך וחתום על ידי אדריכל רשוי בלבד וכי לא ניתן יהיה לטפל בתכניות שהגיש מסיבה זו. לאחר תכתובות בנושא בין הצדדים במסגרתן המבקשת 2 חזרה על עמדתה כאמור ביום 27.2.2019 (להלן: ההחלטה), הגיש המשיב ביום 10.3.2019, עתירה מינהלית בה התבקשה ביטולה של החלטת המבקשת 2 וכי התכניות שהגיש יקודמו בוועדה גם מבלי שנספחי הבינוי המצורפים להן ייערכו וייחתמו על ידי אדריכל רשוי. העותר טען כי תכניות המתאר המקומית שהגיש אינן תכניות בינוי ועיצוב אדריכלי. המבקשת טענה כי התכניות שהגיש המשיב הן תכניות שעניינן בינוי ועיצוב ארכיטקטוני ולכן נדרש לצרף להן נספח בינוי שערך וחתם עליהן אדריכל רשוי.

 

           התקנות קובעות פעולות אשר יוחדו לאדריכל רשוי (אדריכל רשום בפנקס האדריכלים שהוא בעל רישיון), בין היתר ולענייננו, הגשת תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני (תקנה 3 לתקנות ופרט 3(1) לתוספת הראשונה לתקנות). עם זאת, התקנות לא מגדירות מהי תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני. יצוין, כי לפי הנחיית הלשכה המשפטית במנהל התכנון מחודש יוני 2019, הונחו כלל המחוזות לוודא עמידה בדרישה לעניין הפעולות שיוחדו לאדריכל רשוי, כקבוע בתקנות.

 

2.            בית משפט קמא קיבל את העתירה. נקבע בפסק הדין, כי תכנית מתאר מקומית לפי מהותה אינה תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני ולפיכך ניתן להגישה באמצעות מי שאינו אדריכל רשוי. לפיכך, נקבע כי המבקשת חרגה מסמכותה בכך שמנעה מהמשיב להגיש תכניות מתאר מקומיות שערך והורה על בטלות החלטת המבקשת למנוע מהמשיב להגיש לה תכניות מתאר מקומיות.

 

3.            המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק הדין וצירפה לו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. ביום 1.3.2020, קבעתי כי יינתן עיכוב ביצוע ארעי על פסק דינו של בית משפט קמא ונתבקשה תגובתו של המשיב לבקשה. תגובת המשיב ניתנה ביום 12.3.2020, בה הוא התנגד לבקשה.

 

טענות הצדדים

 

4.            לעמדת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים, מהנימוקים הבאים: לא הייתה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות הוועדה המחוזית שלא לאשר או לקדם תכניות שהגיש המשיב, שלעמדת מוסד התכנון המוסמך הן תכניות עיצוב ובינוי ארכיטקטוני, הכוללות נספחי בינוי שיש להגישם בעריכת אדריכל רשוי ובחתימתו; בית משפט קמא שגה בקבעו קטגורית, כי תכנית מתאר מקומית אינה תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני; בית משפט קמא טעה משלא בחן את מהות התכניות שהגיש המשיב למוסד התכנון ובין היתר האם התכניות כוללות עיצוב ובינוי ארכיטקטוני והורה על מתן סעד גורף המאפשר הגשת תכניות מתאר הכוללות נספחי בינוי מבלי שנערכו ונחתמו על ידי אדריכל רשוי – שהוא הגורם המוסמך בתקנות. לעניין מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי הסעד שניתן בפסק הדין כולל קביעה רחבה שחלה על כל התכניות שהגיש המשיב ללא נספח בינוי חתום על ידי אדריכל רשוי, אף מעבר לתכניות שעמדו במוקד ההליך (ששתיים מהן כבר אושרו וטרם פורסמו) ואף על תכניות עתידיות שהמשיב עשוי להגיש. אישור תכניות המשיב התלויות ועומדות עשוי להקשות על השבת ה"גלגל" לאחור ולייתר את ההכרעה בערעור שכן תכנית תקפה היא בגדר דין התקף כלפי כולי עלמא ועשוי לגרור הסתמכות של צדדים שלישיים ושינוי מצב קיים באופן בלתי הפיך. לכן, עיכוב אישור תכניות תלויות ועומדות (ובוודאי עיכוב פרסומן של שתי תכניות ברשומות) מהווה הקפאת מצב קיים. ביחס לתכניות שהגיש המשיב, עיכוב הביצוע מבוקש עד שלב האישור, כך שניתן יהיה לטפל בתכניות התלויות ועומדות עד שלב זה. לגבי תכניות עתידיות של המשיב שטרם הוגשו וככל שיוגשו תכניות ללא נספח בינוי החתום על ידי אדריכל רשוי, מבוקש לטפל רק עד שלב הבדיקה המקדמית.

 

5.            המשיב טוען בתגובתו כי דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המשיב מופנה לסיכוייו הנמוכים של הערעור. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המשיב, החלטת המבקשת שנתקפה בעתירה שהגיש משקפת שינוי מדיניות שרירותי ומתעלמת משיקול מהותי בדמות הניסיון הרב שצבר המשיב במשך השנים משהגיש עשרות תכניות למבקשת. ההחלטה היא שרירותית ובלתי סבירה מכיוון שהיא חלה למפרע ופוגעת בהסתמכותו על חוות דעת קודמות של המבקשת 2. ההחלטה פוגעת בעיסוקו וניתנה ללא שימוע. לעניין מאזן הנוחות, המשיב טוען כי עצם עיכוב התכניות שהגיש למשך זמן רב עד שיינתן פסק דין גורם לו נזק כספי רב. המשיב טוען כי טענות המבקשת מתמקדות בסוגיית מיהות הגורם שיחתום על נספח הבינוי ואין למבקשת טענה על ליקויים מהותיים לגופם של נספחי הבינוי ומשכך לא ייגרם נזק למבקשת או לציבור אם יקבלו את נספחי הבינוי כפי שהגישם.

 

דיון והכרעה

 

6.            לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ככלל, עצם הגשת ערעור על פסק דין – לא תעכב את ביצועו (ראו: תקנות 42 ו-43(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין להוכיח התקיימות התנאים המצטברים של סיכויים טובים לקבלת הערעור וכן ש"מאזן הנוחות" נוטה לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל: עע"ם 2398/08 משרד המשפטים נ' סגל (31.3.2008)). מדובר במקבילית כוחות, כאשר לשיקול "מאזן הנוחות" מקובל ליתן מעמד בכורה (ראו, למשל: עע"ם 7685/18 ועדת המשנה להתנגדויות נ' גמ"ח קהל חסידים, בפס' 8 (‏2.12.2018)). כמו כן, בהליך מינהלי נדרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו, למשל: עע"ם 122/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, בפס' 13 (13.2.2019); עע"ם 9352/16 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה נ' אלבר ציי רכב בע"מ, בפס' 12 (22.12.2016) ("כאשר מי שמבקש עיכוב ביצוע פסק דין הוא גוף ציבורי המופקד על שמירת האינטרס הציבורי – בגדר 'מאזן הנוחות' בית המשפט רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים")).

 

7.            ראשית, ייבחן השיקול של סיכויי הערעור. הסוגיה המרכזית העולה בהליך זה היא האם התכניות שהגיש המשיב הן בגדר "תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני" כמשמעותה בתקנות, כך שהגורם המקצועי המוסמך לערוך ולחתום עליהן הוא אדריכל רשוי. המבקשת מציינת בבקשתה כי הסוגיה עלתה בהליכים קודמים (אליהם הפנה בית משפט קמא בפסק דינו): הראשון, ערר (מחוז דרום) 6081/08 אבו ג'אמע נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (15.1.2009) (להלן: ערר אבו ג'אמע). באותו עניין, ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה קבעה ביישום הפרשנות הראויה למקרה הקונקרטי, כי בתכניות שהוגשו, ההיבט האדריכלי או העיצובי הוא נלווה ואינו מעיקרה של התכנית ולכן אין לדרוש שהתכניות ייערכו וייחתמו רק על ידי אדריכל רשוי. השני, עת"ם (מחוזי חיפה) 8762-08-09 מ.ע. בדראן מהנדסים בע"מ נ' מועצה מקומית כאבול (28.12.2009) (להלן: עניין כאבול), בו נאמר כי הוא מאמץ את פרשנות ועדת הערר אשר נקבעה בערר אבו ג'אמע. לעמדת המבקשת, לא כל תכנית לפי פרק ג' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון) היא תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני אשר דורשת חתימתו של אדריכל רשוי. תכנית דורשת בחינה מהותית של היבטי התכנית המוגשת, כפי שבחינה זו משתקפת בקביעה המקצועית של מוסד התכנון לגבי צירוף נספח בינוי לתכנית. נספח בינוי מגלם את היבט הבינוי והעיצוב האדריכלי בתכנית ולכן עליו להיערך ולהיחתם על ידי אדריכל רשוי. כלומר, אם מוסד התכנון סבור שהתכנית המוגשת כוללת היבט ממשי של בינוי ועיצוב, יידרש צירופו של נספח בינוי לתכנית, וזה יוגש בעריכתו ובחתימתו של אדריכל רשוי (לעניין מסמכים נלווים לתכנית, ראו: סעיף 83א לחוק התכנון; "נוהל תנאי סף להגשת תכנית בסמכות מחוזית ותכנית בסמכות מקומית", אשר דורש שכל תכנית תכלול מסמכים מסוימים אשר נבחנים במסגרת בדיקת עמידת התכנית בתנאי סף; "נהלים להגשת תכניות לשכת התכנון המחוזית ירושלים" (להלן: נוהל הוועדה)). לעמדת המבקשת, מטרת נספח הבינוי, בין היתר, היא להסביר היבטים בתכנית הדורשים פירוט נוסף ולהמחיש את המשמעות האדריכלית של הבינוי המוצע. בתכניות הכוללות בינוי חדש או תוספת בינוי, בהתאם לנוהל הוועדה, יש לצרף למסמכי התכנית גם נספח בינוי, שתפקידו להציג את היבט הבינוי והעיצוב האדריכלי המוצע בתכנית.

 

           לעניין טענת המשיב כי ההחלטה נתקבלה ללא שימוע, בית משפט קמא קבע כי לאור תוצאת פסק הדין מתייתר הצורך לדון ביתר טענות המשיב בעתירה, אך ציין שממילא טענותיו לא היו מסייעות לו. כך, נקבע כי "יש ממש בטענת המשיבה, כי בפניות העותר אליה ובתשובותיה לעותר היא קיימה את חובת השימוע". 

 

           מן האמור לעיל עולה כי בפי המבקשת טענות הראויות לדיון ולבחינה בערעור ובמובן זה קיים בסיס לערעור. מבלי לקבוע מסמרות לגופו של עניין בסוגיה, לכאורה הערעור מעלה שאלה משפטית המצדיקה בירור שיפוטי. כך, בין היתר ומבלי להביע עמדה בדבר, לעניין טענות המבקשת כי קביעת בית משפט קמא כי תכנית מתאר מקומית לפי מהותה אינה תכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני מהווה קביעה גורפת וכללית וכי נדרשה בחינה מהותית של התכניות שהוגשו בהליך; וכך גם לעניין הטענה כי הקביעה האם מדובר בתכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני – היא קביעה מקצועית-תכנונית המצויה בלב שיקול הדעת הרחב הנתון למוסדות התכנון המוסמכים (השוו, למשל: עע"ם 1137/16 ועדת המשנה לתכנון ובניה תל אביב נ' רטן, בפס' 20 (‏3.5.2016) ("...בהחלטות בעניינים תכנוניים-מקצועיים שלגביהן ביקורת שיפוטית תעשה בגדר עילות הביקורת המקובלות. כאשר מדובר בביקורת שיפוטית המתבצעת על החלטות מסוג זה בית המשפט אינו משים את עצמו בנעלי הרשות, ואין הוא מחליף את שיקול דעת הגורמים המקצועיים")).

 

8.            מאזן הנוחות נוטה משמעותית אף הוא לטובת קבלת הבקשה. אישור התכניות שהגיש המשיב עלול לגרום למצב בלתי הפיך ולייתר את ההכרעה בערעור. לפי סעיף 119 לחוק התכנון, תחילתה של תכנית שאושרה היא בתום חמישה עשר ימים מפרסום הודעה על אישורה. מרגע פרסומה של תכנית בניין עיר למתן תוקף – היא בגדר חוק (ראו, למשל: ע"א 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, פ"ד נג(4) 625, 647-646 (1999)) התקף כלפי כולי עלמא ועשוי לגרור הסתמכות של צדדים שלישיים על תכניות שאושרו, פורסמו ונכנסו לתוקפן ושינוי מצב קיים באופן בלתי הפיך כתוצאה מכך. בעע"ם 7759/06 יאסו נ' ועדת הערר לתכנון ובניה (10.12.2008), נקבע כדלקמן לעניין תכנית בניין ערים מסוימת שאושרה בינתיים:

 

"משאושרה התוכנית, ברור כי עסקינן במה שמכונה 'מעשה עשוי'. אין זה מתקבל על הדעת לגלגל לאחור את כל ההליכים לשלב שלפני אישור התוכנית. המערערים לא עתרו לעיכוב ההליכים באשר לאישור התוכנית. פתיחת השער עתה עלולה להביא לפגיעה באחרים, שהינם בעלי זכויות במקרקעין שבתחום התוכנית".

 

           אם לא יינתן עיכוב ביצוע והערעור יתקבל, משמע כי המשיב לא היה מוסמך לערוך ולחתום בעצמו על נספחי הבינוי, ומכאן נובע כי התוכניות אושרו שלא בסמכות וצדדים שלישיים עשויים לקבל היתרים מכוחן של תכניות פגומות. יש אינטרס ציבורי ממשי שתאושרנה תכניות תקפות העומדות בכל התנאים הנדרשים. מנגד, המשיב טוען לפגיעה פרטנית בדמות פגיעה בעיסוקו והוא אינו טוען שייגרם לו נזק בלתי הפיך. לכן, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת.

 

           יתר על כן, ניתן גם לטעון כי קיימים בענייננו אינטרסים של צדדים שלישיים, שכן במידה שהערעור יתקבל, הרי אישור תכניות המשיב מבלי שנספח הבינוי נערך ונחתם על ידי גורם המקצוע המוסמך והמומחה עלולה לפגוע בתכלית שבסיס ייחוד הפעולות לאדריכלי רשוי.

 

9.            סוף דבר, הבקשה מתקבלת. פסק דינו של בית משפט קמא יעוכב עד למתן החלטה בערעור. אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"א באדר התש"ף (‏17.3.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים