ד"ר מיכל דחוח הלוי – מטרה רמת אליהו שלנו נ. הוועדה המחוזית | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ד"ר מיכל דחוח הלוי - מטרה רמת אליהו שלנו נ. הוועדה המחוזית

עע"מ 4596/19
תאריך: 23/09/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

עע"מ  4596/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

המערערת:

ד"ר מיכל דחוח הלוי  - מטה רמת אליהו שלנו

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז

 

2. ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז מרכז

 

3. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון

 

4. שמשון זליג ושות' חברה קבלנית בע"מ

 

5. בעלי זכויות המתחם פינוי בינוי פוזננסקי

    ברמת אליהו

 

בקשה למתן הוראות; בקשה לצירוף תצהיר; בקשה לשינוי מועד דיון

 

בשם המערערת:                     בעצמה

בשם משיבות 2-1:                  עו"ד יעל מורג יקו-אל

בשם משיבה 3:                      עו"ד יוני שורץ

בשם משיבה 4:                      עו"ד יגאל דורון; עו"ד חגית מזרחי

בשם משיבים 5:                     עו"ד זיו כספי; עו"ד אילנית ציבין

 

 

החלטה

 

 

1.        מונחת לפני בקשה הנושאת את הכותרת "בקשה דחופה למתן הוראות" – אך במהותה אינה אלא בקשה למתן סעד זמני, המונע קידום "הליך מתן היתר הריסה" לאחד מהבניינים שבהם עוסק הערעור שבכותרת. לשיטת המערערת, הריסת המבנה עלולה ליצור מעשה עשוי, ולפגוע בבירור הערעור התלוי ועומד – ומכאן שמאזן הנוחות נוטה לזכותה. אשר לסיכויי הערעור, המערערת מזכירה בצורה לקונית חלק מהטענות שהעלתה בהודעת הערעור – בה הצביעה על פגמים שונים שנפלו, כביכול, בתוכניות הרלוונטיות ובהליכי ההשגה על התוכנית המפורטת (רצ/מק/1/17/23/1), וטענה כי תוכנית המתאר (רצ/17/23/1) שמכוחה אושרה התוכנית המפורטת פקעה. בשלהי הדברים, ציינה המערערת כי בקשה דומה נדחתה על ידי הערכאה הראשונה, אלא שהתמונה כעת שונה, לדעתה, משום שפסק הדין מושא הערעור דחה את ההנחה שהובילה לתוצאה זו, והכיר בפגם שנפל בפרסום התוכנית המפורטת.

 

2.        המערערת, שאינה מיוצגת, לא צירפה לבקשתה תצהיר והתחייבות עצמית, כנדרש – ורק לאחר שחלק מן המשיבים התייחסו לעניין בתשובותיהם, הגישה "בקשה להגשת תצהיר", אליה צירפה גם כתב התחייבות עצמית, ותלתה את המחדל בהיותה בלתי מיוצגת. משיבה 4 (להלן: החברה הקבלנית) התנגדה לצירוף, וטענה כי המערערת לא תמכה בתצהיר את נימוקי האיחור, ובכל מקרה לא הציגה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת התצהיר וההתחייבות העצמית (שלגביה כלל לא הוגשה בקשת צירוף פורמלית). משיבים 5 – המציגים את עצמם כבעלי זכויות במתחם המדובר – מתנגדים אף הם לצירוף, ורואים בהתנהלות המערערת, שאין לה כל זיקה למקרקעין שבמוקד ההליך, ביטוי נוסף לחוסר תום הלב שלה. יתר המשיבים בחרו שלא להשיב לבקשה.

 

           בהעדר מחלוקת ממשית לגבי העובדות העיקריות שעליהן נשענת הבקשה – ועיקרן, הכוונה לקדם את הריסת המבנה – ובהתחשב באופי המשפטי של הטענות בערעור, איני מוצא מקום לדחות את הבקשה אך בשל הצירוף המאוחר של התצהיר וההתחייבות העצמית. זאת, למרות שיש לייחס לכך, בנסיבות העניין, משמעות במישור ההוצאות.

 

3.        כך או כך, המשיבים טוענים כי דין בקשת המערערת להידחות אף לגופה – הן משום שסיכויי הערעור "אפסיים", והן משום שמאזן הנוחות נוטה לזכותם.

 

           אשר למאזן הנוחות, החברה הקבלנית טוענת כי חלק הארי של דיירי הבניין הועבר זה מכבר לדירות חלופיות – שהחברה נושאת בשכר הדירה בגינן – והדיירים האחרונים מתעתדים אף הם לעבור לדירה כזו. לדבריה, חוזי השכירות הללו אינם ברי ביטול, ובכל מקרה לא ניתן להשיב את הדיירים לדירותיהם הישנות, שאינן ראויות עוד למגורי אדם. עיכוב הפרויקט יסב, אפוא, נזקים להם ולחברה, אשר השקיעה למעלה מ-13 מיליון ₪ בקידומו, התקשרה לשם כך עם אנשי מקצוע רלוונטיים והגיעה להסכמות בלתי הפיכות עם דיירים מסוימים. מעבר לכך, החברה סבורה כי תוכנית המתאר "לא תבוטל ולא ניתן לבטלה" משום שמדובר במעשה עשוי – ומכאן שגם אם יתקבל הערעור, התוכנית המפורטת תאושר מחדש במתכונתה הנוכחית, כך שאין טעם לעכב פעולות שיתבצעו בכל מקרה. זאת ועוד, הריסת הבניין הספציפי שבו עוסקת הבקשה לא תסכל, לדעת החברה הקבלנית, את הערעור, משום שמדובר במבנה המנותק מיתר הבניינים – שלא יחול שינוי במצבם "עד שתוכרע הבקשה". לשיטת החברה, גם אם יוחלט שיש מקום למתן הסעד המבוקש, נוכח הספקות לגבי מצבה הכלכלי של המבקשת – שביקשה בשעתו פטור מאגרה, ועתרה בהליך דנן לפטור מהפקדת ערבון – ראוי להתנות זאת בהמצאת "ערבות בנקאית כבדה" להבטחת נזקיה, העשויים להגיע עד כדי "מאות אלפי ₪".

 

           משיבים 5 מוסיפים בקצרה – וככל שניתן לשפוט, גם ללא תצהיר תומך – כי הנזק שייגרם להם כתוצאה ממתן הסעד הזמני "ודאי ועצום לאין שיעור, בעוד הנזק עליו מנסה המערערת להצביע אינו בר קיימא", ואילו משיבה 3 (להלן: הוועדה המקומית) מציינת כי סעד זה יפגע גם באינטרס הציבורי – שכן הציבור רשאי היה להסתמך על התוכניות שפורסמו זה מכבר למתן תוקף.

 

4.        לגבי סיכויי הערעור – הוועדה המקומית גורסת שמדובר בסיכויים "קלושים ביותר". לשיטתה, דין הערעור להידחות על הסף נוכח היקף ההתערבות המצומצם בהחלטות גופי התכנון; קיומו של "מעשה עשוי" בדמות פרסום התוכניות; והשיהוי בהגשת העתירה. אף לגופם של דברים, השטח הרלוונטי מתפקד כמתחם תכנוני נפרד, ואין כל הצדקה, תכנונית או פרוצדורלית, לכלול אותו כעת בתוכנית הכוללת לשכונת רמת אליהו. הוועדה המקומית דוחה את טענות המערערת לגופן של תוכנית המתאר והתוכנית המפורטת, וסומכת את ידיה על החלטת ועדת הערר בעניין – אשר אומצה גם על ידי הערכאה הראשונה. במסגרת הרקע העובדתי, הוסיפה הוועדה כי התוכנית המפורטת האריכה, באופן מעשי, את תוקף תוכנית המתאר, שהמערערת טוענת כי פקעה זה מכבר.

 

           משיבות 1-2 – הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, וועדת הערר לתכנון ובניה באותו מחוז – המפנות לתשובתן לבקשת הסעד הזמני שהגישה העותרת בערכאה הראשונה, עומדות אף הן על קיומם של מעשה עשוי ושיהוי (ביחס לתוכנית המתאר), וטוענות כי אין ממש בטענות המערערת לגבי התנהלות ועדת הערר. אמירה דומה לגבי קיומו של מעשה עשוי מופיעה גם בתשובתם של משיבים 5.

 

           החברה הקבלנית סומכת אף היא את ידיה על הכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים – ומסכמת כי לצד עילות הסף שהוזכרו לעיל, ההחלטות בנוגע לתוכניות שבמוקד הערעור "ניתנו כדין ולא הוכח כל פגם מנהלי בקבלתן". מכל מקום, היא טוענת כי דין בקשת הסעד הזמני להידחות גם לאור הפרמטר השלישי שעל בית המשפט לבחון בהקשר זה – קרי, שיקולי צדק ויושר. היא מציינת כי פסק הדין מושא הערעור ניתן ביום 28.5.2019, אך למרות שהמערערת ידעה היטב על הכוונה לקדם את הריסת הבניין בקשתה הנוכחית הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר מכן. בתקופה זו, שינתה החברה את מצבה לרעה, השקיעה רבות בפרויקט, ועל כן די בשיהוי האמור כדי לחרוץ את גורל הבקשה לשבט. כמו כן, מייחסת החברה למערערת חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, מאשימה אותה בהשמטת פרטים רלוונטיים, וטוענת כי הבקשה הוגשה בשם גוף ("מטה רמת אליהו") שכלל אינו מהווה ישות משפטית.

 

הכרעה

 

5.        על המבקש סעד זמני עד להכרעה בערעורו על פסק דין בעתירה מינהלית להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים – וכי מאזן הנוחות תומך במתן הסעד, משום שאם לא כן עלול להיגרם למבקש, או לציבור, נזק בלתי הפיך. בין שני השיקולים הללו קיימת "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, משקלו של מאזן הנוחות פוחת – ולהפך (עע"ם 5613/15 ע.מ.ת. ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, פסקה 3 (8.9.2015)).

 

           במקרה שלפנינו, לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור – ולו משום שאין בחומר הכתוב מענה ממשי לטענה כי תוכנית המתאר בטלה, לאור סעיף 30 לה, הקובע כי "לא ניתנו היתרי בניה תוך 5 שנים מיום מתן תוקף לתכנית ופרסומה כחוק, תהא התכנית בטלה וזכויות הבניה ייקבעו על פי התכנית שהייתה בתוקף ערב תחילתה של תכנית זו". אמנם, בית המשפט קמא קבע כי מדובר במועד משוער בלבד – אך זאת, מבלי לבחון האם פרשנות זו מתיישבת עם לשון ההוראה הקונקרטית שהובאה לעיל. מבלי להביע, אפוא, עמדה לגופם של דברים, דומה כי גם אם התוכניות יצרו בעבר "מעשה עשוי", וההשגות לגבי תוכנן נגועות בשיהוי – ואף בעניין זה איני מביע עמדה – יש לברר, לכל הפחות, את הטענות המשפטיות שמעלה הערעור בסוגיית המועדים.

 

           אשר למאזן הנוחות – משיבים 5 הסתפקו, כאמור, באמירה כללית בדבר הנזק העצום שייגרם להם, מבלי לפרט על אודותיו ומבלי לצרף תצהיר לתמיכה בטענה זו, כך שאין לייחס לטענותיהם משקל רב. הוא הדין ביחס לטענת הוועדה המקומית כי קבלת הבקשה תגרום נזק לציבור, "אשר היה זכאי להסתמך" על התוכניות – שהרי יש לברר האם אכן ניתן היה להסתמך על תוכנית המתאר לאחר חלוף המועד שנקבע במסגרתה. עם זאת, החברה הקבלנית הציגה בפרוטרוט את הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מעיכוב כתוצאה ממתן הסעד הזמני המבוקש, והעריכה אותם, בשורה התחתונה, במאות אלפי ₪ – בנוסף לפגיעה אפשרית במוניטין שלה.

 

           הנה כי כן, מן הצד האחד ניצב נזק משמעותי, כספי בעיקרו, לחברה הקבלנית – ומן הצד האחר, ברי כי הריסת המבנה שבו עוסקת הבקשה לסעד זמני תייתר חלקים מן הערעור, ותשפיע על הסעדים שניתן יהיה לתת במסגרתו. גם אם הדבר לא יפגע במערערת באופן אישי, יש בכך כדי לחתור תחת האינטרס הציבורי באכיפת שלטון החוק – ובגיבוש מתווה תכנוני עדכני – ולגרום לו נזק בלתי הפיך. על כך יש להוסיף כי הגשת הבקשה הנוכחית בחלוף קרוב לשלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין מושא הערעור, מעוררת קושי מסוים במונחי הגינות וצדק, כפי שטענה החברה הקבלנית.

 

6.        מכלול השיקולים שהוצגו לעיל מובילים, אפוא, למסקנה כי אין מקום לעכב את "הליך מתן היתר הריסה לבניין", כפי שביקשה המערערת – או לעכב הליכים אחרים שקשורים בקידום הפרויקט כולו. עם זאת, שעה שהריסת הבניין בפועל עלולה לפגוע בצורה ישירה באינטרס הציבורי, ניתן בזאת צו האוסר על ביצוע ההריסה עד מתן החלטה אחרת.

 

           בד בבד, על מנת לצמצם את הפגיעה במשיבים – ובייחוד בחברה הקבלנית – הדיון בערעור, הקבוע כעת לחודש יוני 2020, יוקדם וייקבע עד סוף חודש ינואר 2020, או בסמוך לכך. לצד זאת, המערערת תמציא, עד ליום 3.10.2019, ערבות בנקאית בסכום של 75,000 ₪, לפי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – שאם לא כן, יפקע הצו האמור.

 

7.        נוכח השיהוי המסוים בהגשת הבקשה, שאליה צורפו תצהיר והתחייבות עצמית רק לאחר שהמשיבים הצביעו על מחדלה של המערערת בהקשר זה, אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ג באלול התשע"ט (‏23.9.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
בע"מ 3704/20
החלטה
26/10/2020
טען מסמכים נוספים