דניה סיבוס בע"מ נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

דניה סיבוס בע"מ נ. פלוני

רע"א 3146/19
תאריך: 07/07/2019

בבית המשפט העליון

 

רע"א  3146/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשות:

1. דניה סיבוס בע"מ

 

2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

 

3. ספירלה ש.ב.ה עבודות ברזל לדיפון וביסוס לבניין בע"מ

 

4. אחוזת החוף בע"מ

 

5. עיריית תל אביב

 

6. אינג' צחר חנוך

 

7. מילר-שנבל-צחר ושות'

 

8. איילון חברה לביטוח

 

9. מגדל חברה לביטוח בע"מ

                                          

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. פלוני

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלוני

 

5. פלוני

 

6. פלוני

 

7. פלוני

 

8. פלוני

 

9. פלוני

 

10. המוסד לביטוח לאומי

 

11. איי.אי ג'י- חברה לביטוח  בע"מ

 

12. פלוני

 

13. חץ סוכנות לביטוח (1990)

 

14. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית

                                                                                                         

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.4.2019 בת"א 23558-01-17, ובת"א 62604-05-17 שניתנה על ידי כב' השופטת ע' כהן

                                          

בשם המבקשות 5-1:               עו"ד זיו כהן

בשם המבקשות 8-6:               עו"ד קרן תגר; עו"ד תמיר מלכה

בשם המבקשת 9:                   עו"ד שמעון כץ; עו"ד נדב רזון

בשם המשיבים 4-1:                עו"ד דניאל שריד

בשם המשיבים 13-5:              עו"ד ח'טיב חסן

בשם המשיבים 17-14:            עו"ד נור סיאנה

 

פסק-דין

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' כהן) בת"א 23558-01-17 ובת"א 62604-05-17 שניתנה ביום 11.4.2019, ובגדרה נדחתה בקשת המבקשות לעכב את הדיון בשאלת חבותן הנזיקית עד להכרעות שיתקבלו בהליך הפלילי המתנהל בעניינן במקביל.

 

רקע

 

2.        בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעה נזיקית שהגישו המשיבים 9-1 (להלן: המשיבים), שהם התלויים והיורשים של שלושה אנשים אשר נהרגו ביום 5.9.2016 עקב קריסת תקרות חניון תת קרקעי בתל-אביב. הנתבעות בתביעה זו, הן המבקשות בענייננו, ביקשו מבית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בשאלת החבות עד לאחר בירור הסוגיות העובדתיות במסגרת ההליך הפלילי המתנהל במקביל ועוסק באירוע הנדון. המבקשות אף הציעו לפצל את הדיון בתביעה, כך ששאלת גובה הנזק תוכרע תחילה, ורק לאחר מכן תוכרע שאלת החבות.

 

3.        המבקשות טענו בבקשתן כי מידע רב הרלוונטי להכרעות בסוגיית החבות אינו נגיש להן בשלב זה שכן הוא נתפס על-ידי המשטרה, ולפיכך לא יעלה בידן להכין את הגנתן. כמו כן, נטען כי לשם יעילות הדיון ועל-מנת למנוע מצב בו ייקבעו קביעות שיפוטיות סותרות, יש להמתין לסיומו של ההליך הפלילי ולהכרעה בו. המבקשות הוסיפו עוד כי אין באפשרותן לנהל את ההליך האזרחי כראוי בשלב זה מחשש להפללה עצמית, וכי הגשת התצהירים והראיות מטעמן תחשוף בטרם עת את קו ההגנה שלהן בהליך הפלילי.

 

4.        המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי המבקשות מנהלות את הגנתן בחוסר תום לב ומובילות להתמשכות הדיונים תוך גרימת עינוי דין למשיבים אשר איבדו את יקיריהם ומי שהיו המפרנסים העיקריים במשפחותיהם. המשיבים הוסיפו כי המבקשות הן גופים פיננסיים עמידים והן יכולות לשאת בשלב זה במימון הנזקים בצוותא, ולהשאיר את חלוקת האחריות ביניהן לשלב מאוחר יותר.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

5.          בית המשפט המחוזי ציין כי ככלל קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו עניין. בענייננו, כך נקבע, לא נמצאה הצדקה לחרוג מכלל זה ולהורות על עיכוב ההליך האזרחי. נקבע כי המבקשות לא הצביעו על הצדקה כאמור, וכי ההליך הפלילי עוד מצוי בשלבים התחלתיים בלבד ואין כל צפי לסיומו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המשיבים, חלקם קטינים, איבדו את המפרנסים של משפחותיהם, ואף משום כך יש לזרז את הדיון בעניינם. לבסוף, ציין בית המשפט המחוזי כי בפני המבקשות עומדת האפשרות להגיע להסכמה עם המשיבים בדבר גובה הפיצוי, להוציאם "מהתמונה", ולעכב את הדיון בשאלת החבות שבין המבקשות השונות עד לאחר סיום ההליך הפלילי.

 

הבקשה דנן

 

6.        בבקשתן טוענות המבקשות כי סמוך לאחר קריסת החניון, החרימה משטרת ישראל חומר רב ומסמכים שהיו מצויים בידי חלק מהמבקשות, וחלקן אף נאלצו לחתום על כתבי התחייבות לפיהם הן לא יעבירו לצדדים שלישיים את המסמכים הרלוונטיים בטרם תתקבל הסכמת הפרקליטות לכך או לפי החלטת בית המשפט. לפיכך, נטען, נאלצו חלק מהמבקשות להגיש כתבי הגנה כוללניים, מבלי שהיה בידיהן חלק משמעותי מהמסמכים שנלקחו על-ידי המשטרה והיו הכרחיים לביסוס הגנתן. עוד נטען בהקשר זה, כי חלק מהמבקשות אף פנו למשטרה בבקשה לאפשר להן להעתיק את המסמכים שנלקחו מהן לטובת ניהול ההליכים המשפטיים בעניינן, ואולם המשטרה סירבה לבקשה זו כל עוד נמשכת החקירה הפלילית, אשר טרם הסתיימה. המבקשות מוסיפות כי פרקליטות המדינה העבירה מסר לבאי-כוח המבקשות, לפיו קיום פגישה בין המבקשות לבאי-כוח המבטחות אותן לצורך קבלת מידע הדרוש לשם התגוננות בהליך האזרחי עלול להיחשב כשיבוש הליכי חקירה.

 

           לטענת המבקשות, במצב דברים זה הן אינן מסוגלות לנהל את הגנתן בהליך האזרחי כראוי, ואינן יכולות להגיש לבית המשפט המחוזי תצהירי עדות ראשית וחומר ראיות סדור. עוד נטען, כי חשיפת עמדותיהן של המבקשות כבר כעת במסגרת ההליך האזרחי עלול לפגוע בזכותן להתגונן בהליך הפלילי כראוי.

 

           המבקשות מוסיפות כי המשיבים מקבלים תגמולי ביטוח משמעותיים מהמוסד לביטוח לאומי, ומשכך עיכוב ההליכים אינו צפוי לפגוע בהם באופן בלתי סביר. עוד צוין בבקשה, כי במסגרת תביעת בעלי העסקים שהוגשה בגין קריסת תקרות החניון, הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט א' בכר, בת"א 52007-12-16) על הגשת חוות דעת חשבונאיות בשאלת גובה הנזק בלבד, והלכה למעשה פוצל הדיון ושאלת גובה הנזק נדונה תחילה.

 

           לנוכח האמור, ולשם יעילות הדיון והשאיפה למנוע קביעות שיפוטיות סותרות, טוענות המבקשות כי יש להורות על עיכוב ההליכים האזרחיים לכל הפחות עד להחלטת הפרקליטות על הגשת כתב האישום בעניינן או על הימנעות מהגשת כתב אישום כאמור. לחלופין, כך נטען, יש להורות על פיצול הדיון כך שבשלב ראשון תידון סוגיית גובה הנזק, ורק לאחר מכן תתברר שאלת החבות.

 

7.        בתשובתם טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות בייניים דיוניות אלא במקרים נדירים ובנסיבות מיוחדות, מה שאין כן בענייננו.

 

           לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי תוצאות ההליך הפלילי אינן צפויות להשפיע באופן מהותי על ההליך האזרחי, וזאת בין היתר, לנוכח ההבדלים ברף ההוכחה הנדרש בשני ההליכים לעניין האחריות לאירוע בו נהרגו יקיריהם. עוד נטען כי בהליך הפלילי לא תתברר שאלת הנזק שנגרם למשיבים.

            

           המשיבים הוסיפו כי "גם אם טענותיהן של המבקשות נכונות ... הדרך ההגונה והנכונה מבחינתן הינה הגעה להסדר פנימי ביניהן, לפיו הן יישאו בשלב זה, כמימון ביניים, בתשלום הנזקים שנגרמו [למשיבים] ... ולהשאיר את החלוקה הסופית ביניהן לשלב מאוחר יותר ...". לבסוף נטען כי עיכוב ההליכים עד לסיום ההליך הפלילי בעניינן של המבקשות עלול להוביל לעינוי דין ממושך ביותר למשיבים.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

 

9.        אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הכלל הוא כי אין לעכב הליך אזרחי אך בשל קיומו של הליך פלילי המתנהל בשל אותה מסכת עובדתית. כלל זה נובע מהשאיפה לנהל משפטים במועדם ולהימנע מדחיות שאינן הכרחיות, וזאת בהתחשב בכך שניהול הליך פלילי והליך אזרחי במקביל בהתייחס לאותו עניין אינו דבר נדיר (ראו: רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ, פסקה 3 (30.4.1997) (להלן: עניין לופטין); רע"א 210/03 Fondation Sansounimaille נ' פרי, פסקה 3 (8.7.2003) (להלן: עניין פרי); בע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistance, פסקה 5 (13.2.2006) (להלן: עניין B.G. Assistance)).

 

10.      לצד זאת, נקבע כי הכלל האמור ייסוג במקרים בהם זכותו של מתדיין עלולה להיפגע אם לא יעוכב ההליך האזרחי, וכי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו (עניין לופטין, פסקה 4; עניין פרי, פסקה 3). כמו כן, בעניין B.G. Assistance נקבע כי פער בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע אליו נחשף בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי עשוי להטות את הכף לטובת עיכובם של ההליכים האזרחיים. בתוך כך, נקבע כי במקרה בו המידע הרלוונטי אינו מצוי בידיהם של הנתבעים, וכאשר הם אף אינם יכולים להשיגו במלואו, מתעורר חשש שייגרם להם עיוות דין בגדר ההליכים האזרחיים המתנהלים נגדם, באופן המצדיק את עיכובם עד למתן זכות עיון בתיק הפלילי (ראו: עניין B.G. Assistance, בפסקה 6).

 

11.      יישום הלכה זו על ענייננו מוליך למסקנה לפיה יש לעכב את ההליך האזרחי בשאלת החבות עד להחלטה בדבר הגשת כתבי אישום או הימנעות מהגשתם במסגרת ההליך הפלילי. מהבקשה עולה כי חומרים יסודיים ביותר הנדרשים למבקשות לצורך הגנתן נמצאים מחוץ להישג ידן עד לסיום החקירה הפלילית, ובכללם – תכניות, חישובים סטטיסטיים, יומני העבודה והפיקוח, תכתובות ועוד. המבקשות פנו למשטרה לצורך קבלת החומרים, אך נענו בסירוב, וזאת עד לסיום החקירה הפלילית בנדון (ראו והשוו: רע"א 896/16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות, פסקה 8 (4.5.2016)). במצב דברים זה, נראה כי יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להעמיד הגנה מבוססת בהיעדר חומרים אלה. משכך, אני סבורה כי המקרה הנדון בא בגדר המקרים החריגים בהם יש חשש ממשי מפגיעה בזכותו של מתדיין באופן המצדיק סטייה מהכלל העקרוני לפיו אין לעכב הליך אזרחי אך בשל קיומו של הליך פלילי המתנהל באותו עניין.

 

12.      לנוכח האמור, ואך בשל נימוק זה, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב ההליך האזרחי בכל הנוגע לבירור סוגיית החבות עד להחלטה בדבר הגשת כתבי האישום בפרשה הנדונה, שאז תהיה למבקשות זכות עיון בחומרי החקירה, והיא תוכל לבסס את הגנתה כראוי, או עד להסכמת התביעה לאפשר למבקשות עיון בחומר, לפי המוקדם.

 

13.      בשולי הדברים, אעיר כי יש לדחות את יתר טענותיהן של המבקשות – ובהן הטענה לפיה יש לעכב את ההליך האזרחי בשל החשש מפני הפללה עצמית וחשיפת הגרסה שתטען על-ידיהן במסגרת ההליך הפלילי. כפי שצוין בעבר "הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסויים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר" (עניין לופטין, פסקה 4). והדברים יפים אף לענייננו.

 

14.      המבקשות ביקשו לחלופין, לעכב את הדיון אך בשאלת החבות, ולדון בשאלת הנזק תחילה, דיון שהוא כשלעצמו עשוי להימשך זמן לא מבוטל. אני סבורה כי יש היגיון רב בהצעה זו, והיא נותנת מענה הולם לטענת המשיבים בדבר עיוות הדין שיגרם להם מעיכוב הדיון בשאלת החבות. אני מתקשה להבין את עמדת המשיבים בדחותם הצעה זו – הצעה המאזנת כראוי בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים. לנוכח האמור, אני מורה על פיצול הדיון באופן ששאלת הנזק תתברר לפני שאלת החבות (ראו: תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 512-511 (2015)). למען הסר ספק, ככל שיסתיים הדיון בשאלת הנזק, וטרם יתאפשר למבקשות לעיין בחומרי החקירה הרלוונטיים להגנתן, יעוכב הדיון בשאלת החבות כמפורט לעיל בפסקה 12.

 

15.      אוסיף עוד, כי ככל שהחקירה הפלילית תמשך מעבר לצפוי ולסביר, אזי המשיבים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לדון מחדש בבקשה לעיכוב הדיון, ובית המשפט המחוזי יבחן האם התשנו הנסיבות באופן המצדיק לבחון את ההחלטה מחדש, ויחליט כחוכמתו.

 

16.      סוף דבר –  הערעור מתקבל כאמור לעיל בפסקה 14.

 

           בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏ד' בתמוז התשע"ט (‏7.7.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים