דניאל טאייב נ. בית משפט שלום קריות | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

דניאל טאייב נ. בית משפט שלום קריות

בג"ץ 7210/20
תאריך: 28/10/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 7210/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

העותר:

דניאל טאייב

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. בית משפט השלום קריות

 

2. משטרת ישראל יחידת התביעות

 

עתירה למתן צו על-תנאי

 

בשם העותר:

עו"ד שלומי שרון  

 

פסק-דין

 

השופטת ד' ברק-ארז:

 

1.        העתירה דנן נסבה על החלטתו של בית משפט השלום בקריות מיום 1.9.2020 (ת"פ 811-07-20, השופטת א' ביטון פרלה) שלא לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד העותר.

 

2.        העותר נעצר בחודש יוני 2020 בחשד לביצוע עבירות סמים, ובהמשך שוחרר לחלופת מעצר. ביום 1.7.2020 הוגש נגדו לבית משפט השלום כתב אישום שנסב על גידול של צמחי סם בדירה. כתב האישום ייחס לעותר מספר עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, ובכלל זה גידול סמים מסוכנים והחזקה שלא לצריכה עצמית, וכן עבירה של נטילת חשמל, מים או גז בגניבה לפי סעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

3.        ביום 13.7.2020 הגיש העותר לבית משפט השלום בקשה לביטול כתב האישום. בבקשה נטען כי לאחר שביום 30.6.2020 הודיעה המשיבה 2 (להלן: המשטרה) לבא-כוחו של העותר על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום יחד עם בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים (במתכונת של חלופת המעצר), פנה בא-כוחו לתביעה המשטרתית וביקש לקיים לעותר שימוע. לאחר פניה נוספת בעניין זה נמסר לבא-כוח העותר כי בקשתו נדחתה. בהמשך נמסר כי הנימוקים להחלטה ליתן פטור משימוע בטרם הגשת כתב אישום היו חומרת העבירה, התכנון וההיערכות שנדרשו לביצועה, והיקף הגידול שהתבטא בכמויות הסמים הגדולות שנמצאו. בין היתר, העותר טען בבקשתו לביטול כתב האישום כי החלטה לפטור מחובת שימוע אינה יכולה להתבסס רק על חומרת העבירה, בהתחשב בכך שחובת השימוע חלה מלכתחילה רק על עבירות מסוג פשע שהן חמורות באופיין. עוד טען העותר כי הוויתור על השימוע נעשה מאחר שהתביעה המשטרתית מיהרה להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע פקיעתם הצפויה של תנאי שחרורו. בהקשר זה הפנה העותר להנחיית פרקליט המדינה מס' 14.21 בעניין "הליכי יידוע ושימוע בהליכים פליליים" (להלן: הנחיית פרקליט המדינה) בציינו כי זו קובעת שאין למנוע מחשוד את זכותו לשימוע במקרים כאלה.

 

4.        בית משפט השלום דחה את בקשת העותר לביטולו של כתב האישום. בית משפט השלום קבע כי המדינה עמדה בדרישות סעיף 60א(ה) לחוק – שכן הפטור משימוע ניתן בכתב, על-ידי הגורם המוסמך לכך, ומטעמים שאין בהם דופי. בהמשך לכך, בית משפט השלום קבע כי לא היה פגם בהתנהלות המדינה, וכי הבקשה לביטול כתב האישום אינה עומדת במבחן להגנה מן הצדק שנקבע בפסיקה. בית משפט השלום הוסיף וציין כי הנחיית פרקליט המדינה שאליה הפנה העותר חלה באופן מחייב, על-פי האמור בה, על הפרקליטות בלבד, להבדיל מהתביעה המשטרתית.

 

5.        בעתירה שבפנינו תוקף העותר את החלטתו האמורה של בית משפט השלום ומבקש כי נורה על ביטולה. כמו כן, הוא עותר למתן צו המכוון לכך שהמשטרה תפעל לקביעת נהלים פנימיים לביצוע ויישום בפועל של סעיף 60א לחוק, בדומה להנחיית פרקליט המדינה שחלה על עבודת הפרקליטות. העותר אף חוזר על טענתו כי חומרת העבירה אינה יכולה להוות נימוק למתן פטור מחובת שימוע, ומדגיש כי מדיניות זו של המשטרה חותרת תחת תכליתה של חובת השימוע. כמו כן, העותר טוען כי החלטתו של בית משפט השלום היא שגויה ובלתי סבירה, וכך נותנת תוקף להתנהלות בלתי סבירה של התביעה המשטרתית.

 

6.        לאחר עיון בעתירה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה. החלטה לדחות בקשה לביטול כתב אישום מחמת פגם שנפל בהתנהלות התביעה היא החלטת ביניים בהליך פלילי. כידוע, ככלל, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו מתערב בהחלטות מסוג זה, ודינן להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו למעט במקרים נדירים וחריגים, בהם מועלית טענה של חוסר סמכות או כשמתגלית תופעה קיצונית של שרירות הלב בתחום המנהלי (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683 (1987); בג"ץ 4309/08 שעתל נ' מדינת ישראל – ענף תביעות כפר סבא (17.6.2008); בג"ץ 8365/17 חלבי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 6 (31.10.2017)).

 

7.        לא מצאנו כי המקרה דנן הוא מן המקרים החריגים המצדיקים את התערבותנו. בית משפט השלום בחן את טענות העותר ודחה אותן. הטענות המועלות על-ידו כעת הן טענות ערעוריות באופיין, ואיננו רואים להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ. כמובן, ככל שההליך כנגד העותר יסתיים בהרשעה, ואיננו נוקטים בעניין זה כל עמדה, דרכו תהיה פתוחה להעלות את טענותיו במסגרת ערעור שיגיש לערכאה המוסמכת (ראו: בג"ץ 4295/18 פלוני נ' בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים, פסקה 22 (22.7.2018)).

 

8.        בנוסף, לא מצאנו כי הטענות בעניין הצורך בהנחיות פנימיות שינחו את עבודת התביעה המשטרתית בהקשר של חובת השימוע מצדיקות את התערבותנו. מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות אלה, אין מקום להעלותן לראשונה במסגרת עתירה לבית משפט זה, אלא יש לפנות קודם אל הרשות המוסמכת עצמה לשם קבלת הסעד המבוקש (ראו למשל: בג"ץ 8303/18 שאלתיאל נ' פרקליטות מחוז חיפה, פסקה 4 (5.3.2019)). מכל מקום, זכויותיו של העותר גם בהקשר זה שמורות לו.

 

9.        אשר על כן: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏י' בחשון התשפ"א (‏28.10.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

                       ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים