דורון אפיק ,עו"ד נ. Double U Trading Fund Inc | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

דורון אפיק ,עו"ד נ. Double U Trading Fund Inc

ע"א 7454/19
תאריך: 05/12/2019

בבית המשפט העליון

 

ע"א  7440/19

ע"א  7454/19

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המערערים בע"א 7440/19:

1. חברת אמבלייז בע"מ

 

2. חגית גל

 

המערערים בע"א 7454/19:

1. דורון אפיק, עו"ד

 

2. שלומי תורגמן, עו"ד

 

3. שותפות אפיק-תורגמן, עורכי הדין ונוטריונים

 

4. הראל חברה לביטוח

 

נ  ג  ד

 

המשיבים בע"א 7440/19:

1. DOUBLE U TRADING FUND INC

 

2. יצחק ווינהאוס

 

3. WINTON CAPITAL HOLDINGS LTD

 

4. אפיק דורון עו"ד

 

5. שלומי תורג'מון עו"ד

 

6. שותפות אפיק- תורג'מן

 

7. הראל חברה לביטוח

 

המשיבים בע"א 7454/19:

1. Double U Trading Fund Inc

 

2. יצחק ווינהאוס

 

3. Winton Capital Holdings Ltd

 

4. חברת אמבלייז בע"מ

 

5. נפתלי שני

 

6. חגית גל

 

7. עו"ד ארנון גיצלטר

 

8. רוטנשטרייך-גיצלטר, משרד עורכי דין

 

בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) מיום 18.7.2019 בת"א 20676-04-12 ות"א 284-18-04-12

 

בשם המערערים בע"א 7440/19:                                              עו"ד בעז בן צור; עו"ד אלירן בקל

בשם המשיבים בע"א 7454/19:                                               עו"ד תמיר גליק; עו"ד ירון חנין

בשם המשיבים 2-1 בע"א 7440/19

והמשיבים בע"א 7454/19:      עו"ד דוד פורר; עו"ד אמיר אבני

בשם המשיבה 3 בע"א 7740/19

והמשיבה בע"א 7454/19:       עו"ד מאיר הלר; עו"ד קרן אבלו

החלטה

 

           לפנַי שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) מיום 18.7.2019 בת"א 20676-04-12 ות"א 284-18-04-12.

 

הרקע לבקשה

1.            מבקשת 1 (להלן: אמבלייז או החברה) הוקמה בשנת 1994 על ידי מר אלי רייפמן (להלן: רייפמן) ושלושה שותפים. החברה הוקמה בתחילה כחברה פרטית ובשנת 1996 הפכה לחברה ציבורית ומניותיה החלו להיסחר בבורסה המשנית של לונדון. בשנת 1998 ביצעה החברה הנפקה נוספת ומניותיה נרשמו למסחר בבורסה הראשית של לונדון. לאחר ביצוע ההנפקות, כל אחד מארבעת המייסדים החזיק ב-19,800,000 מניות בחברה.

 

           בתמצית העניין, פסק דינו של בית המשפט המחוזי התייחס לשתי פרשיות. האחת, בעניין משיבה 1 בע"א 7440/19 (להלן: דאבל-יו). השנייה, בקשר למשיבה 3 באותו עניין (להלן: וינטון).

 

2.            באשר לפרשיה הראשונה, ביום 28.1.2009 התקשרה דאבל-יו עם רייפמן בהסכם לרכישת 9,090,000 ממניותיו באמבלייז. דאבל-יו העבירה בעבור המניות סך של 3,000,000 דולר ארה"ב לחשבון נאמנות של מבקש 1 בע"א 7454/19 (להלן: עו"ד אפיק). יצוין, כי בתחילה העסקה הוגדרה כעסקת הלוואה אולם בהמשך, בהסכמת הצדדים, היא שונתה לעסקת מכר מניות הכוללת אופציה לרכישה חוזרת של אותן מניות. לימים, לאחר שביום 2.2.2009 העביר עו"ד אפיק את התמורה בגין העסקה לרייפמן, נפסק במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגד רייפמן (ת"פ (מחוזי ת"א) 39852-12-09 מדינת ישראל נ' רייפמן (17.7.2011); להלן: ההליך הפלילי), כי בתקופה הרלוונטית לא הוחזקו על ידי רייפמן ולא היו ברשותו, בכל דרך שהיא, מניות של החברה. בגין מעשיו של רייפמן הגישה דאבל-יו תביעה נגד המבקשים בע"א 7454/19 (להלן: המבקשים) בלבד. ברם בהמשך, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הגישה דאבל-יו כתב תביעה מתוקן, בו נוספו שלושה נתבעים לתביעה: אמבלייז, מבקשת 1 בע"א 7440/19 (להלן: חגית גל) ומר נפתלי שני, אחד ממייסדי אמבלייז. דאבל-יו טענה בתביעתה כי הנתבעים הציגו מצג שווא רשלני ביחס לאחזקות רייפמן במניות אמבלייז, על בסיסו התקשרה דאבל-יו בעסקה.

 

3.            בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של דאבל-יו, ופסק כי מבקשים 4-1, ביחד ולחוד, מצד אחד, וחברת אמבלייז וחגית גל, ביחד ולחוד, מצד שני, ישלמו לדאבל-יו סך כולל של 9,271,939.5 ש"ח.

 

4.            באשר לפרשיה השנייה, ביום 18.2.2009, כחודש לאחר חתימת עסקת דאבל-יו, נחתם הסכם הלוואה נוסף בין רייפמן לבין וינטון, חברה זרה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים. בהסכם ההלוואה נקבע כי וינטון תלווה לרייפמן סך של 3,000,000 דולר ארה"ב. הבטוחה שהעמיד רייפמן כנגד ההלוואה הייתה שעבוד של 9,000,000 ממניות אמבלייז שבבעלותו. עוד נקבע בהסכם כי במקרה של הפרתו, לרבות אי השבת ההלוואה והריבית עליה, וינטון תהא רשאית לממש את השעבוד על המניות. בעסקה זו שימש עו"ד אפיק כנאמן מטעם וינטון. בהליך הפלילי נפסק כי בתקופה הרלוונטית לא החזיק רייפמן במניות והאישור לכאורה לקיומן של המניות שצורף להסכם ההלוואה זויף על ידו. בגין מעשים אלה הגישה וינטון תביעה נגד עו"ד אפיק, אמבלייז, נפתלי שני, חגית גל ונושאי משרה נוספים באמבלייז.

 

5.            בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת וינטון נגד אמבלייז וחגית גל, ביחד ולחוד, תוך שקבע אשם תורם של 50%. על כן, אמבלייז וחגית גל חוייבו לשלם לוינטון, ביחד ולחוד, סך כולל של 5,905,200 ש"ח. יתר התביעות נדחו.

 

6.            על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו מספר ערעורים, ובצדם שתי הבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שלפנַי. יצוין, כי ביום 15.8.2019 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת אמבלייז לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטת בית משפט זה.

 

 

טענות הצדדים

7.            אמבלייז וחגית גל מעלות טענות רבות בקשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה, המשתרעת על פני כ-40 עמודים מפרטת באריכות את טענות אמבלייז בערעור. לענייננו, די בציון טענותיה בראשי פרקים: בית המשפט התעלם מהעובדה שלא הוכחו הוראות הדין הזר החלות בעניין, ובפרט כללי הדיווח והאחריות החלים על אמבלייז; בית המשפט התעלם מהיעדרה של חובת זהירות בנסיבות העניין; בית המשפט שגה בקבעו כי אמבלייז התרשלה בכך שלא נקטה פעולות נוספות; בית המשפט התעלם מהעדויות לפיהן המשיבים הסתמכו על מצגיו של ריפמן ועל מנגנון הנאמנות ולא על דיווחי אמבלייז; בית המשפט טעה כאשר השית על אמבלייז שליש מחיובו של עו"ד אפיק. לבסוף, המבקשות מעלות השגות נגד גובה הנזק שנקבע על ידי בית המשפט וכן שיעור האשם התורם. לעניין מאזן הנוחות, טוענות אמבלייז כי דאבל-יו ווינטון הן קרנות זרות הפועלות במקלטי מס וקיים חשש ממשי כי לא ניתן יהיה להשיב כספים שיועברו לידיהן, ככל שיתקבל הערעור. מנגד, לדאבל-יו ולוינטון לא ייגרם נזק של ממש כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. אמבלייז היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה בלונדון והיא מחזיקה בבעלותה מספר חברות בעלות פעילות ריאלית. מעבר לכך, ככל שהחיוב שנקבע בפסק הדין ייוותר על כנו, הוא יתחלק שווה בשווה בין אמבלייז לבין חברת הביטוח מנורה, אשר ביטחה את נושאי המשרה בחברה ואין כל חשש לקושי בגביית כספים ממנה.

 

8.            המבקשים העלו טענות דומות לטענות אמבלייז בכל הנוגע למאזן הנוחות ומקום מושבן של דאבל-יו ווינטון. גם לשיטתם, לאחר תשלום החיוב שנקבע בפסק הדין לא תהיה אפשרות אפקטיבית להשבת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. באשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי אלה גבוהים. בין היתר בכך ששגה בית המשפט המחוזי בשיעור האשם התורם שייחס לאמבלייז; בקביעתו כי עו"ד אפיק הפר את חובתו כנאמן; בקבלו את הודעת צד ג' נגד אמבלייז רק בסך של 1,604,120 ש"ח ולא במלואה.

 

9.            וינטון טענה בתגובתה כי בקשת אמבלייז הוגשה ללא התחייבות עצמית וערובה, בניגוד להוראת תקנה 467(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ודי בכך כדי להביא לסילוקה על הסף. לגופם של דברים, וינטון גורסת, בניגוד לטענותיה של אמבלייז, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. טענותיה של אמבלייז בקשר לוינטון וזהות בעליה מתבססות על תיאוריות וספקולציות ולא הוכחו. העובדה שוינטון מאוגדת באיי הבתולה וזהות בעליה אינה ידועה לאמבלייז אינה מצביעה על חוסר יכולת פירעון. יתרה מכך, יש לזכור כי וינטון הלוותה לרייפמן סכום כפול מהסכום שנפסק לטובתה ולא נטען ובוודאי לא הוכח כי חל שינוי כלשהו במצבה הכלכלי. לעומת זאת ומנגד, מצבה הכלכלי של אמבלייז, לשיטת וינטון, לוט בערפל. לגבי חיובה של חברת הביטוח מנורה, טענה וינטון כי אמבלייז לא צירפה כל אסמכתא לקיומה של פוליסת ביטוח או לקיומו של כיסוי ביטוחי, ובכל מקרה לחברת הביטוח, גוף כלכלי חזק, לא ייגרם כל נזק מתשלום החיוב שנפסק לחובת אמבלייז בפסק הדין באופן מיידי.

 

10.         דאבל-יו טענה אף היא בתגובתה כי אין כל ערובה לכך שהמבקשים ואמבלייז יהיו ברי-פירעון ויוכלו לשלם את אשר הוטל עליהם במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לפיכך, קיים חשש ממשי שעיכוב ביצוע פסק הדין יפגע בסיכוייה להיפרע מאמבלייז, דבר המהווה שיקול ממש נגד עיכובו. בנוסף, כיסויה הביטוחי של חגית גל לא הוצג ובוודאי לא הוכח. באופן כללי, אמבלייז והמבקשים לא הציגו תשתית ראייתית המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין. בין היתר, אמבלייז לא תמכה את בקשתה בתצהיר ורק מטעם זה יש לדחות את בקשתה. באשר למבקשים, תצהירו של עו"ד אפיק אין בו כדי לתמוך כהלכה את בקשתו ורובו ככולו חוזר על הטענות המשפטיות המופיעות בבקשה. למעשה, העובדות שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי מלמדות את ההיפך ממה שנטען על ידי אמבלייז והמבקשים. עסקת רכישת המניות מידי רייפמן תמורת סך של 3 מיליון דולר ארה"ב, עמידת דאבל-יו בהוצאות המשפט הרבות והפקדת הערובה להבטחת הוצאות בסך של 200,000 ש"ח בנאמנות, מעידים על יציבותה הכלכלית של דאבל-יו ויכולתם של אמבלייז והמבקשים להיפרע ממנה ככל שיתקבל ערעורם. באשר לסיכויי הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא פסק דין מפורט, אשר קבע ממצאים עובדתיים לצורך ביסוס מסקנתו המשפטית. לטענת דאבל-יו, במצב דברים זה סיכויי הערעורים נמוכים עד אפסיים ואינם תומכים בעיכוב ביצוע פסק הדין.

 

דיון והכרעה

11.         לאחר עיון בבקשות ובתגובות להן הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות. נקודת המוצא לדיון היא כי הזוכה בפסק דין זכאי ליהנות מפירותיו בטרם הכרעה בערעור, ואין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). על מנת לסטות מכלל זה, על המבקש עיכוב ביצוע להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל לאחרונה: ע"א 6870/19 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מצפה אפק" נ' נתנאל גרופ בע"מ, פסקה 7 (24.11.2019); ע"א 4252/19 שאול נ' מדינה, פסקה 7 (19.8.2019)). שני שיקולים אלה מקיימים ביניהם מעין "מקבילית כוחות", במובן זה שאם סיכויי הערעור טובים, אז יפחת משקלו של מאזן הנוחות, ולהיפך. אולם מאזן הנוחות הוא העיקרי שבהם (ראו: ע"א 4190/19 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה, הנאמנים להסדר הנושים, פסקה 18 (21.7.2019)).

 

12.         בכל הנוגע לפסקי דין כספיים, כבענייננו, הנטייה בפסיקה היא שלא להורות על עיכוב ביצועם, שכן מימושם ככלל אינו בלתי הפיך (ראו למשל: ע"א 2444/19 רם נ' פלוני, פסקה 6 (12.6.2019); ע"א 91/19 המשבב עיבוד שבבי בע"מ נ' בוכריס, פסקה 7 (21.3.2019)). עם זאת, ייתכנו חריגים, ככל שעולה כי בידי המבקש לשכנע את בית המשפט שאם יתקבל ערעור, יהיה זה קשה ביותר עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו; לחלופין, נדרש המבקש לשכנע כי מצבו הכלכלי של הזוכה לא יאפשר את השבת הכספים במצב שבו הערעור יתקבל (ראו: ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ, פסקה 18 (7.1.2019)).

 

13.         בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעורים, המבוססים בעיקרו של דבר על תקיפת ממצאי עובדה, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקשים בשתי הבקשות שלפנַי. הטענה העיקרית שהועלתה במסגרת הבקשות בכל הנוגע למאזן הנוחות הייתה כי דאבל-יו ווינטון שתיהן חברות זרות העוסקות בהשקעות ספקולטיביות רבות סיכון ומאוגדות במקלטי מס ידועים. לפיכך, ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין יהא זה קשה עד בלתי אפשרי להשיב כספים שיועברו אליהן. ברם, "עצם העובדה שמדובר באדם בעל אזרחות זרה אין פירושה כי לא ניתן יהיה לאכוף עליו להשיב את הכספים בבוא היום ככל שיתקבל הערעור, ויש להראות תשתית עובדתית לטענה זו" (ע"א 6952/12 רוזליה ביו נ' אלון קלמנסון עו"ד, פסקה 15 (7.1.2013); לגישה הפוכה, ראו: 643/97 קדמי נ' עזבונות המנוחות גילה ואיימי עמוס (14.5.1997)). הדברים נכונים גם ביחס לחברה זרה, ונקבע זה מכבר כי אין בעובדת היותה של זוכה בפסק דין חברה זרה לבדה, כדי לעכב ביצועו של פסק דין שניתן לטובתה (ראו: רע"א 1260/12 Special Metals Wiggin limited נ' נתנאל, פסקה 4 (5.7.2012) וההפניות שם). המבקשים לא הצביעו על טעם בגינו יש לחרוג מגישה נוהגת זו.

 

14.         עם זאת, תוך מציאת איזון בין האינטרסים המתנגשים, נוכח העובדה שרב הנסתר על הגלוי בעניין איתנותן הכלכלית של דאבל-יו ווינטון, וכדי להבטיח את אפשרות החזרת הכספים ככל שהמבקשים יזכו בערעוריהם, מצאתי לנכון להורות כי הכספים אשר ישולמו לא יועברו ישירות לידי החברות, אלא יוחזקו בנאמנות על ידי באי-כוחן עד להכרעה בערעורים שהוגשו לבית משפט זה (והשוו: ע"א 868/10 פארס נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים (7.11.2010)).

 

15.         בכפוף אפוא לאמור לעיל, דין הבקשות להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

          

           ניתנה היום, ‏ז' בכסלו התש"פ (‏5.12.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים