בני (ברנו) יפתח נ. רשות מקרקעי ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

בני (ברנו) יפתח נ. רשות מקרקעי ישראל

רע"א 7235/20
תאריך: 25/10/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"א 7235/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקש:

בני (ברנו) יפתח

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. רשות מקרקעי ישראל

 

2. שמואל עובד

 

3. עובדיה עובד

 

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) ברע"א 29383-08-20 מיום 22.9.2020

 

בשם המבקש:

עו"ד דוד יפתח

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד גלעד קאלך

 

בשם המשיב 3:

עו"ד דוד עמיחי

 

החלטה

 

1.            המבקש מחזיק וטוען לבעלות בשטח מקרקעין ברמת השרון שבו הוא כנטען מתגורר ומפעיל חוות סוסים (להלן: המקרקעין). ביום 31.12.2019 מסרה המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: המשיבה), צווי סילוק יד ופינוי שנוגעים לשתי חלקות, ובהן החלקה שבה נמצאים המקרקעין, וזאת מכוח החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014 (להלן: החוק). ביום 27.2.2020 הגישו המבקש והמשיב 2 התנגדות לצווים, בין היתר בטענה כי אין לראות בחלקה "קרקע להשבה" בהתאם להוראות החוק (יוער כי התנגדות נוספת הוגשה, בנפרד, על ידי המשיב 3). לצד ההתנגדות הוגשה גם בקשה לעיכוב הפינוי, וביום 27.2.2020 הורה בית משפט השלום בהרצליה על עיכוב זמני של הפינוי.

 

2.            ביום 4.8.2020, דחה בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת הבכירה ה' אסיף) את הבקשה. בכל הנוגע לסיכויי התביעה, קבע בית המשפט כי סיכויי טענות המבקש, ובכלל זאת טענתו שאין לראות במקרקעין כקרקע המיועדת על פי הוראות החוק להשבה, אינם גדולים. עוד בכל הנוגע לסיכויי ההליך, ציין בית המשפט כי נראה שיש ממש בטענות המשיבה שלפיהן המבקש (כמו גם המשיבים 3-2) כלל אינו זכאי להחזיק במקרקעין. עוד הוסיף בית המשפט כי כעולה מהמסמכים שהוצגו לו, המשיבה שלחה התרעות חוזרות ונשנות בדרישה לפינוי המקרקעין ובנוגע לשימוש שלא כדין שנעשה בהם. לצד האמור נקבע כי גם שיקול מאזן הנוחות מוביל למסקנה שדין הבקשה להידחות. בית המשפט ציין כי נוכח מטרת הפינוי – הוצאתה לפועל של תכנית רחבת היקף לדיור – הרי שהאינטרס הציבורי בהוצאת התכנית לפועל רב ביותר. מול אינטרס זה, ניצב המבקש – שזכותו להחזיק במקרקעין מוטלת בספק כאמור. זאת ועוד, צוין, שאלת זכויותיו הנטענות של המבקש במקרקעין תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי (להלן: ההליך האחר).

 

3.            המבקש והמשיב 2 הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה וביום 22.9.2020 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) את הבקשה (כן נדחתה באותה החלטה בקשה נפרדת למתן רשות לערער שהגיש המשיב 3). נקבע כי אין המקרה דנן בא בקהלי המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בשיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים. לגופם של דברים, ציין בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בקביעותיו הלכאוריות של בית משפט השלום בכל הנוגע לסיכויי ההליך. אשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט המחוזי כי אין בכך שפועלת במקרקעין חוות סוסים כדי לשנות את מאזן הנוחות, שכן אף אם יתברר שלא היה מקום לפינוי, ניתן יהיה לפצות את המבקש. אשר לטענת המבקש כי הוא מתגורר במקרקעין, קבע בית המשפט המחוזי שטענה זו נטענה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור; שהיא בגדר הרחבת חזית; ושאין מקום להידרש אליה במסגרת בקשת הרשות לערער. טענת המבקש כי החלטת בית משפט השלום סותרת סעד זמני שניתן בגדרי ההליך האחר אין בה כדי לשנות שכן הסעד הזמני שניתן שם נוגע לעילות ולנסיבות המתבררות שם. לצד האמור בית המשפט המחוזי האריך את מועד הפינוי עד ליום 11.10.2020 על מנת לאפשר הגשת בקשה לבית משפט זה. כן יוער כי בהמשך, הוגשה בקשה נוספת לעיכוב הפינוי על מנת להגיש את הבקשה שלפניי, וביום 13.10.2020 הוארך מועד הפינוי, לפנים משורת הדין, עד ליום 25.10.2020.

 

4.            מכאן הבקשה שלפניי שלצדה הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני. המבקש טוען שבית המשפט המחוזי שגה בקבלת ההחלטה בעניינו. בעניין מאזן הנוחות, חוזר וטוען המבקש כי במקרקעין קיימת חוות סוסים וכי פינויה מעלה שאלה רחבה בדבר האופן שבו על רשות לנהוג בהליך פינוי כאשר קיימים במקרקעין מחוברים. כן נטען כי משמעות דחיית הבקשה היא פינויו מבית מגוריו. אשר לנזק שיגרם כנטען למשיבה – הרי שטרם הונפקו היתרי בניה; הקרקע לא שווקה; ולא החלו מהלכים לקידום הבניה. עוד טוען המבקש כי צו הפינוי עומד בסתירה לסעד הזמני שניתן למבקש בגדרי ההליך האחר (ראו בהקשר זה גם רע"א 5386/17 יפתח נ' עובדיה (10.7.2017)). המבקש מציין גם כי בדיון לפני בית משפט השלום טען שהוא מתגורר בנכס, והימנעות בית המשפט המחוזי מלדון בטענה מחמת הרחבת חזית גורמת למבקש עיוות דין חמור. לבסוף, טוען המבקש כי פינוי המקרקעין מורכב וכי לא ניתן לבצעו בפרקי הזמן שנקבעו בהחלטות האמורות.

 

5.            התבקשה תשובה. לשיטת המשיבה דין הבקשה להידחות משאינה מעלה שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים למחלוקת. בנוסף לטענתה על הבקשה להידחות מחמת שיהוי, שכן המבקש פנה למעשה לבית משפט השלום יומיים לפני מועד הפינוי שנקבע בצו, כאשר ידע למעשה על הליך השבת הקרקע עוד משנת 2016. זאת ועוד, ייעוד הקרקע הוא חקלאי, והמבקש עושה בה במשך שנים שימוש שלא כדין. כך גם באשר לטענתו כי הוא מתגורר במקרקעין – טענה מוקשית בשים לב לכך שמדובר במקרקעין בייעוד חקלאי ולכך שהסכם החכירה האחרון לגביהם פקע לפני כמעט עשור. אף לגופם של דברים חוזרת המשיבה על טענותיה כי סיכויי ההליך ומאזן הנוחות מצדיקים את דחיית הבקשה. אשר לסעד הזמני שניתן למבקש בהליך האחר, הרי שמדובר בהליך שניהל המבקש נגד המשיב 3, והמשיבה ציינה כי היא "אינה צד ממשי בתיק זה, לא קיבלה כתבי בית דין שהוגשו, לא הגישה עמדות בתיק ואין תיק פתוח [במשיבה – ע' פ] או בפרקליטות בנוגע להליך" (שם, סעיף 84).

 

           המשיב 3 מצדו הצטרף לטענות המבקש, וציין כי אף שלא הגיש בקשת רשות לערער, "מין הדין והצדק להיעתר לבקשה רשות הערעור של המבקש ולקבוע כי ההחלטה בדבר קבלת רשות הערעור תחול ותשתרע על כל הצדדים ובכלל זה על [המשיב 3 – ע' פ']" (סעיף 11).

 

6.            לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטה בדבר סעדים זמניים, אלא אם נוכחה לראות כי דחיית הבקשה עלולה להסב נזק בלתי הפיך לצדדים או להשפיע באורח מהותי על זכויותיהם. הדברים אמורים ביתר שאת שעה שמדובר ב"גלגול שלישי", כבענייננו (רע"א 5075/20 בן שאול נ' ניו סטייל מזרחי בע"מ, פסקה 7 (21.7.2020); רע"א 7435/16 שירן השקעות בע"מ נ' עצמון, פסקה 5 (28.11.2016)). בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום בחנו את עניינו של המבקש ונדרשו לסיכויי ההליך ולמאזן הנוחות – אך מצאו שאין עילה להיעתר לבקשה לעיכוב הפינוי. לא מצאתי שטענות המבקש המכוונות להכרעות אלו מגלות עילה לבירור נוסף של עניינו ב"גלגול שלישי". כך גם בכל הנוגע להכרעת בית המשפט המחוזי שטענת המבקש למגורים במקרקעין היא הרחבת חזית. אכן, כפי שטוען המבקש, נראה שבדיון שנערך בבית משפט השלום הועלתה הטענה על ידו. עם זאת, וכעולה גם מטענות המשיבה, התצהיר שהגיש המבקש לתמיכה בהליך בבית משפט השלום, כמו גם טענותיו במסגרת הבקשה הראשונה שהגיש לעיכוב הפינוי לא כללו התייחסות לעניין (וזאת בניגוד לטענותיו המפורשות שלפיהן במקרקעין חוות סוסים). גם טענתו בנוגע לסעד הזמני שניתן בהליך האחר נבחנה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי – ואין בה כדי להקים עילה למתן רשות לערער.

 

           הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

 

           לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש זמן נוסף להתארגנות, המועד האחרון לפינוי המקרקעין יוארך עד ליום 1.11.2020.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בחשון התשפ"א (‏25.10.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים