אפרים לזרוביץ נ. מרגלית פפר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אפרים לזרוביץ נ. מרגלית פפר

ע"א 2570/19
תאריך: 27/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  2570/19

וערעור שכנגד

 

לפני:  

כבוד השופט י' אלרון

 

המבקשים:

1. אפרים לזרוביץ

 

2. יחיאל שטרן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. מרגלית פפר

 

2. יוסף פיקסלר

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 19005-10-10 מיום 26.2.2019 שניתן על-ידי כב' השופט א' רומנוב

 

בשם המבקשים:

עו"ד גד ויסקינד

 

בשם המשיבים:

עו"ד כרמי זקן

 

 

החלטה

 

 

1.            לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) בת"א 19005-10-10 מיום  26.2.2019 עד להכרעה בערעור, וזאת כלשון המבקשים "במובן של התליית כל הוראה בפסק הדין היכולה להשתמע כמונעת [מהמבקשים – י' א'] זכות התנגדות לכל הליך תכנוני מצד המשיבים" בנכס שבחלקה 172 בגוש 30069 ברחוב רש"י 30 בירושלים (להלן: הנכס).

עוד נתבקשתי להורות על סעד זמני אשר יאסור על המשיבים לבצע כל פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הפיזי בנכס או שיש בה כדי להכשיר את הבנייה הקיימת בנכס, עד להכרעה בערעור.

2.            כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 10.2.2004 נכרת הסכם למכירת זכויות המבקשים בגג הנכס ובשטחים המיועדים לחניה ולהקמת מעלית בנכס למשיבים (להלן: הסכם המכר).

יתר הזכויות בנכס נותרו בידי המבקשים, המשכירים את הדירות בו לצדדים שלישיים.

3.            במסגרת הסכם המכר הוסכם בין היתר כי המבקשים יפנו לרשויות התכנון בבקשה לשינוי התב"ע החלה על הנכס, כך שתותר הקמה של 5 יחידות דיור על גגו.

עוד סוכם כי המשיבים יהיו רשאים להגיש בקשות לאישור תכניות והיתרי בנייה על גג הנכס, וכי "בעלי היחידות האחרות בבנין יהיו מנועים מהגשת התנגדויות" לבקשות אלו.

4.            המבקשים פנו לרשויות התכנון בבקשה לשינוי התב"ע כך שתותר הקמת 5 יחידות הדיור על גג הנכס, אך הוחלט לבסוף לאשר את בנייתן של 3 יחידות דיור בלבד.

המשיבים חרגו מהוראות היתר הבנייה, ובשלב מאוחר יותר פנו לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים (להלן: הוועדה המקומית) בבקשה אשר נועדה לטענתם להכשיר את חריגות הבנייה (להלן: בקשת המשיבים).

5.            הוועדה המקומית אישרה את בקשת המשיבים ביום 20.12.2017.

המבקשים הגישו ערר על החלטה זו, וביום 14.2.2019 החליטה ועדת הערר בהסכמת הצדדים לבטל את החלטת הוועדה המקומית ולהחזיר אליה את התיק להמשך דיון בבקשה או לשם מתן הנמקה.

6.            בין לבין, בשנת 2010, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בגין הפרות נטענות של הסכם המכר – ואילו המשיבים הגישו אף הם תביעה שכנגד ותביעה נוספת בגין טענות להפרת תנאי הסכם המכר על-ידי המבקשים.

7.            מבלי להרחיב אודות המחלוקות השונות אשר התבררו בפני בית המשפט המחוזי, די לציין לענייננו כי במסגרת פסק דינו מיום 26.2.2019 נקבע כי:

"למוכרים [המבקשים – י' א'] אסור להתנגד לבקשה המונחת על שולחנן של רשויות התכנון, ואשר לטענת הקונים [המשיבים – י' א'] נועדה להכשיר את המצב הקיים".

8.            ביום 10.4.2019 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – ובחלוף כחמישה חודשים הגישו את הבקשה שלפניי, הממוקדת בעיקרו של דבר בקביעה כי עליהם להימנע מלהגיש לרשויות התכנון התנגדות לבקשת המשיבים האמורה.

9.            כעולה מהבקשה שלפניי, בא-כוח המבקשים פנה ביום 5.5.2019 לוועדה המקומית בבקשה כי היא תימנע מ"להוציא כל היתר בניה" לנכס עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – וזאת עוד בטרם הוגשה בקשתם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי המונחת לפניי כעת.

ביום 24.7.2019 אישרה הוועדה המקומית את בקשת המשיבים לאחר שדנה בה בשנית. על החלטה זו הגישו המבקשים ערר נוסף – ואף זאת בטרם הגישו את הבקשה שלפניי.

10.         לטענת המבקשים, יש להיעתר לבקשותיהם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמתן סעד זמני מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובתם ומכיוון שסיכויי הערעור "יותר מקלושים ואף טובים", כלשונם.

בכלל זה נטען כי "מטרתה העיקרית" של הבקשה היא "שמירה ואי שינוי המצב הפיסי הקיים", וכי אם תבוצע בנייה נוספת בנכס לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

11.         המשיבים מתנגדים לבקשה.

עיקר טענותיהם הוא כי סיכויי הערעור קלושים; כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם; כי המבקשים פעלו בניגוד להוראות פסק דינו של בית המשפט המחוזי עוד בטרם הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כאשר פנו לוועדה המקומית שלא להעניק את היתר הבנייה המבוקש, וכן כאשר הגישו ערר על החלטתה השנייה של הוועדה המקומית "תוך ביזוי בית המשפט", כהגדרתם; וכי משהבקשה הוגשה למעלה מחצי שנה לאחר מתן פסק הדין, היא לוקה בשיהוי המצדיק את דחייתה.

בפרט נטען כי אם תחליט ועדת הערר להתערב בהחלטתה השנייה של הוועדה המקומית, הדבר עלול לגרום למבקשים "נזק בלתי הפיך", כהגדרתם, וזאת בשל הפגיעה המשמעותית אשר תיגרם לשווי הזכויות שרכשו והצורך להתאים את הבינוי הקיים להיתר.

לטענתם, עיכוב במתן ההיתר עלול לגרור "נזק מתמשך ומתחדש" מאחר שיהיה בכך כדי לפגוע ביכולתם של המשיבים לשעבד את יחידות הדיור כבטוחה להלוואה בנקאית, למכור את הדירות, לחברן לתשתיות חשמל קבועות ולהשלים את הליך רישומן.

כמו כן טוענים המשיבים כי המבקשים לא הצביעו על נזק שייגרם להם כתוצאה מדחיית בקשתם.

12.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

13.         כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין או סעד זמני עד להכרעה בערעור להראות כי סיכויי הערעור גבוהים וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן ברור לטובתו.

נקבע כי בין שני שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", במובן זה שככל ש"מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש, פוחת הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים – ולהיפך. אולם, מאזן הנוחות הוא השיקול המכריע מבין השניים (ראו למשל: ע"א 486/19 עזבון צבן נ' חפציבה ג'רוזלם גולד בע"מ (24.2.2019).

14.         במקרה דנן, טענות המבקשים כי עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם נטענה בעלמא, מבלי שפרטו מהו היקף הנזק העלול להיגרם וללא תימוכין כלשהם.

בנסיבות אלה, איני סבור כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי "מאזן הנוחות" נוטה באופן ברור לטובתם – ודי בכך כדי לדחות את בקשתם, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

15.         למעלה מן הצורך יוער כי תיאור השתלשלות האירועים המופיע בבקשה מעורר תמיהה למול התנהלות המבקשים, אשר השתהו בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ופעלו למניעת מתן היתר הבנייה למשיבים עוד בטרם הגישו את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין.

עצם השתהות המבקשים בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, יש בה כדי לעורר ספק בנחיצות הסעדים המבוקשים עבורם (ראו והשוו: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28.6.2010)).

זאת ועוד, אם יש בפנייתם לרשויות התכנון עוד בטרם הוגשה הבקשה שלפניי כדי להפר את הוראות פסק דינו של בית המשפט המחוזי – די בכך כדי להביא לדחייתה (ראו והשוו: ע"א 6757/13 נחום נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח (8.1.2017)).

16.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים על סך 2,000 ש"ח.

         ניתנה היום, ‏כ"ח בתשרי התש"פ (‏27.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים