אסף נמרוד נ. נשיאת בית המשפט העליון | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אסף נמרוד נ. נשיאת בית המשפט העליון

בג"ץ 2455/19
תאריך: 24/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  2455/19

 

לפני:  

כבוד השופת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופטת ע' ברון

כבוד השופטת י' וילנר

 

 

 

העותר:

אסף נמרוד

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. נשיאת בית המשפט העליון

 

2. שרת המשפטים

 

3. הנהלת בתי המשפט

 

4. עדה חריטן

 

5. שרון חריטן

 

6. אריה חריטן

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותר:

בעצמו                        

 

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

 

1.        בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטולו של פסק דין שניתן בעניינו ביום 8.1.2019 ב-ע"א 27754-06-18 (השופטים מ' נד"ב, א' ש' שילה ו-ע' כהן), וזאת בשל פגם שנפל לטענתו במינויו של השופט שילה כשופט עמית בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: פסק הדין). כן מבוקש כי נורה על התקנת תקנות הקובעות "נוהל הסתייגות" ממינוי שופט עמית, כלשונו של העותר.

 

2.        ביום 30.4.2018 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ), שבגדרו סולקה על הסף תביעה שהגיש העותר נגד המשיבים 6-4, להצהיר כי חוב שחב להם על פי הסכם בוררות נפרע במלואו (ה"פ 12198-02-18). ערעור שהגיש העותר נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והוא העומד במוקד העתירה (להלן: הערעור). עוד בפסק הדין חויב העותר בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים 6-4, בסך 40,000 ש"ח; וכן הושת עליו תשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח, תוך שצוין כי העותר "חוזר ומגיש תביעות נגד המשיבות פעם אחר פעם, בטענות שמלכתחילה אין להן יסוד". ביום 5.3.2019 נדחתה אף בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק הדין (השופט ד' מינץ, רע"א 878/19).

 

           כאן המקום לבאר, כי השופט שילה מונה לכהונת שופט עמית בכתב מינוי שנחתם ביום 29.5.2017 בידי נשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) מרים נאור ושרת המשפטים דאז איילת שקד (להלן: הנשיאה בדימוס ו-שרת המשפטים, בהתאמה); ואין חולק כי לכתחילה דבר מינויו לא פורסם ברשומות, וזאת חרף הוראת סעיף 22 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 שלפיה "הודעה על מינויו של שופט ועל גמר כהונתו תפורסם ברשומות" (להלן: חוק בתי המשפט). לדברי העותר אי הפרסום נודע לו רק במהלך הדיון בערעור, שאז פנה הן לנשיאה בפועל (כתוארה אז) של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' לורך) הן לראשת ההרכב שדן בערעור (השופטת מ' נד"ב) וביקש להימנע ממתן פסק דין בערעור לנוכח הפגם במינויו של השופט שילה – ואולם לא היה בכך כדי להועיל. ביום 16.1.2019 פנה העותר בנדון לנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, וביום 17.2.2019 פורסם לראשונה ברשומות דבר מינויו של השופט שילה כשופט עמית (י"פ 8115, עמ' 7763 (17.2.2019)).

 

טענות העותר

 

3.        העותר טוען כי בכל הנוגע למינוי שופט עמית, הפרסום ברשומות הוא אקט קונסטיטוטיבי – והמשמעות היא שמועד כניסתו של המינוי לתוקף חל במועד פרסום ההודעה על המינוי ברשומות ולא קודם לכן. משכך, לגישת העותר בנסיבות שבהן בעת מתן פסק הדין בערעור טרם פורסם מינויו של השופט שילה כשופט עמית – ברי כי הלה לא היה רשאי לשבת בדין בתיק זה ויש לבטל את פסק הדין. זאת ועוד. לשיטת העותר נפל פגם בהליך מינויו של השופט שילה כשופט עמית, השולל את תוקפו של המינוי ומביא לבטלותו של פסק הדין שניתן בערעור. בתוך כך, העותר מפנה לסעיף 11 לחוק בתי המשפט שלפיו "שופט שמינויו פורסם ברשומות, אין עוררין על מינויו", ולגישתו של העותר מדובר בהוראה מהותית המקנה לציבור זכות להגיש התנגדויות למינוי – וזאת עד למועד הפרסום ברשומות. לדבריו, במהלך הדיון בערעור הוא הגיש התנגדות למינויו של השופט שילה כשופט עמית – ואף על פי שבאותה נקודת זמן דבר המינוי טרם פורסם ברשומות, התנגדותו לא הועברה לבחינת הוועדה למינוי שופטים (להלן: הוועדה) וממילא כלל לא נדונה לגופה. נוסף על כך, לעותר טענות ביחס לכשירותו של השופט שילה, המבוססות על התרשמותו מהדיון בערעור וממורת רוחו מתוצאת פסק הדין. בשל כל האמור לעיל, לטענת העותר פסק הדין בערעור בטל מעיקרו.

 

           העותר מלין עוד על כך שלא קיים נוהל מובנה לבחינת התנגדויות מקרב הציבור למינוי שופט עמית – וזאת בשונה ממינוי שופט על ידי הוועדה למינוי שופטים. סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע כי יש לפרסם הודעה ברשומות על כוונה למנות שופט על ידי הוועדה, שאז ניתנת לציבור הזדמנות להגיש התנגדויות; ואולם בכל הנוגע למינוי שופט עמית, סעיף 10א(ב) לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

 

לא ימונה שופט כשופט עמית אלא אם כן חלפו 45 ימים מיום ששר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון הודיעו לוועדה על הכוונה למנותו ושום חבר ועדה לא הגיש הסתייגות למינוי; הוגשה הסתייגות בתקופה האמורה, תדון בה הוועדה ותחליט אם לאשר את המינוי.

 

           הנה כי כן, הכוונה למנות שופט עמית אינה מפורסמת ברשומות. בחלוף הזמן הקבוע בסעיף 10א(ב) שלעיל, ובהעדר הסתייגות של הוועדה, נחתם כתב המינוי שבעקבותיו דבר המינוי מפורסם ברשומות. לגישת העותר, מנגנון זה אינו מקנה לציבור אפשרות ממשית להגיש התנגדות למינוי של שופט עמית ולמעשה אינו מקנה לוועדה כלים כלשהם כדי לקבוע אם מדובר במינוי ראוי אם לאו.

 

דיון והכרעה

 

4.        לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, נחה דעתנו כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו – וזאת אף בלא צורך בקבלת תשובה מאת מי מהמשיבים.

 

           על פניו הצדק עם העותר, כי נפל פגם בכל הנוגע לפרסום הודעה ברשומות בדבר מינויו של השופט שילה כשופט עמית בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. עם זאת, אין בפגם זה, שתוקן זה מכבר, כדי להשליך על תוקף המינוי ובוודאי שלא על תוקפם של פסקי דין והחלטות שיצאו תחת ידו של השופט. פרסום דבר מינויו של שופט ברשומות על פי סעיף 22 לחוק בתי המשפט, נושא אופי דקלרטיבי בלבד (ראו למשל: ע"פ 5184/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 40 (3.8.2016)); וכך גם הובהר לעותר מטעם היועץ המשפטי להנהלת בית המשפט, במענה בכתב לפנייתו של העותר לנשיאת בית המשפט העליון השופטת א' חיות (צורף כנספח 4 לעתירה). כתב מינויו של השופט שילה כשופט עמית נחתם כדבעי על ידי הנשיאה בדימוס ושרת המשפטים עוד ביום 29.5.2017, ואי פרסומו ברשומות אינו גורע מתוקף המינוי.

 

5.        זאת ועוד. גם אילו מדובר היה בפגם מהותי במינוי, הגם שלא זה המצב, בכל מקרה לא היה בכך כדי להוביל לביטולו של פסק הדין בערעור. כך בהתאם לדוקטרינת ה"שופט דה-פקטו", המקנה תוקף לפעולותיו של אדם שנחזה כבעל הסמכה חוקית, גם אם מתברר בדיעבד כי הסמכתו היתה פסולה או שתוקפה פג:

 

"בתנאים ידועים, אין מרשים לערער את פעולותיו הרשמיות של אדם אשר כיהן כשופט דה-פקטו, רק משום שלא שימש כשופט דה-יורה. זאת אומרת, העקרון הוא, כי כל הבא לשלול את סמכותו של אחר לכהן כשופט, חייב לעשות כן על-ידי הליכים המכוונים במישרים להעביר את זה מכהונתו, או לאסור עליו את השיפוט בעניינו של האדם שדינו עומד להתקיים בפניו" (בג"ץ 19/56 ברנדווין נ' מנהל בית הסוהר המרכזי רמלה, פ"ד י(1) 617, 630 (1956)).  

 

           דוקטרינה זו, "נועדה לשמור על יציבותה של מערכת המשפט; למנוע פגיעה בהסתמכות של צדדים שלישיים; להגן על האינטרס הציבורי הגלום בכך שהליכים שהתקיימו ופסקי דין שניתנו לא יהפכו לחסרי משמעות בשל פגמים טכניים; וכן למנוע שימוש תכסיסני בטענות שראוי להעלותן עוד לפני שמסתיים ההליך" (ע"פ 1475/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (15.3.2016)). הדברים יפים גם לענייננו; וניכר על פניו שהדוקטרינה חלה בנסיבות המקרה, שעה שהשופט שילה שימש בתפקידו כשופט עמית מתוקף כתב מינוי שנחתם בידי הנשיאה בדימוס ושרת המשפטים.

 

           אשר לטענות העותר שיש בהן כדי להטיל ספק בכשירותו ובכישוריו של השופט שילה, דומה כי אין בהן אלא לשקף את אי שביעות רצונו מתוצאתו של פסק הדין בערעור. טענות אלה מוטב היה שלא נטענו, וממילא אין בהן כדי לשנות מהתוצאה שאליה הגענו. בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור נדחתה זה מכבר על ידי בית משפט זה (השופט ד' מינץ), וכידוע בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות הדיוניות – אף לא על החלטותיו שלו (בג"ץ 6460/19 יקר נ' המנהל המיוחד עו"ד יואב שרון (7.10.2019); בג"ץ 4458/19 גוזל נ' בית המשפט העליון (9.9.2019)). וכך גם במקרה דנן.

 

6.        טרם סיום, נותר לתת את הדעת לטענותיו של העותר בנוגע לחסר הקיים לשיטתו בהסדר שנקבע בחוק בתי המשפט בנוגע למינוי שופט עמית, ובפרט לעניין הגשת התנגדויות למינוי מאת הציבור. אכן המצב הוא שבשונה ממינוי שופט על ידי הוועדה למינוי שופטים – אין בחוק בתי המשפט חובת פרסום בדבר כוונה למנות שופט עמית; ואולם מבלי לקבוע מסמרות לא ברור אם ניתן לגזור גזירה שווה בין שני הליכי המינוי, בין היתר בשים לב לכך ששופט עמית מונה בעבר לשופט על ידי הוועדה, ובהינתן שמינוי של שופט עמית הוא ל-4 שנים בלבד (עם אפשרות הארכה). מכל מקום העותר מעלה טענותיו אלה, שעניינן תוכנו של החוק, בהליך שאינו מתאים – שבו הכנסת אינה צד, ואף מבלי שמיצה הליכים בנדון. נוסף על כך, הסעד המבוקש על ידי העותר בנקודה זו עומד בניגוד מוחלט להלכה הנוהגת מקדמת דנא, שלפיה אין בידי בית המשפט להורות למחוקק לחוקק חוק (ראו: בג"ץ 856/17 פוסטרלוב נ' כנסת ישראל (13.2.2018); בג"ץ 4191/16 דולב נ' ראש ממשלת ישראל (12.9.2017)). בהתאם להלכה זו, חשובה ככל שתהא הסוגיה הציבורית שעליה מצביע העותר – לא ניתן לשעות לצו השיפוטי המבוקש על ידו, וגם בהיבט זה דינה של העתירה לדחייה על הסף.

 

7.        התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבות, אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏כ"ה בתשרי התש"ף (‏24.10.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

  ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים