אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ. שר הכלכלה והתעשייה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ. שר הכלכלה והתעשייה

עע"מ 5191/20
תאריך: 19/08/2020

 

בבית המשפט העליון

 

עע"מ  5191/20 - ג'

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשת:

אל-נל יבוא ושיווק בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. שר הכלכלה והתעשיה

 

2. משרד הכלכלה והתעשיה

 

בקשה למתן צו ביניים בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 23628-12-19 מיום 23.6.2020 שניתן על ידי כבוד השופט א' רובין

 

בשם המבקשת:

עו"ד דנה יאראק-זהרוביץ

 

החלטה

 

1.        המבקשת עוסקת בייבוא חלקי פנים של בשר לא כשר. ביום 3.3.2019, קיבלה המבקשת רישיון לייבא כבד אווז לא כשר בהיקף של 400 טון (להלן: הרישיון המקורי); תוקף הרישיון עד ליום 31.12.2019. לאחר קבלת הרישיון המקורי, התקשרה המבקשת בעסקה לייבוא 48 טון כבד אווז מהונגריה, ובעסקה נוספת לאספקת הסחורה לחברה מקומית (להלן: הרוכשת). ביום 1.4.2019, הודיעו המשיבים למבקשת, כי שר הכלכלה שוקל לבטל את הרישיון שניתן לה, בשל חשש כי ניתן בניגוד להוראת חוק בשר ומוצריו, התשנ"ד-1994 (להלן: החוק). סעיף 3 לחוק קובע כי: "שר התעשיה והמסחר רשאי לאשר מתן רשיונות לייבוא בשר שלא ניתנה לגביו תעודת הכשר, באותה מתכונת ובאותם מקרים כפי שהיה נהוג עד יום י"ב בתמוז תשנ"ב (13 ביולי 1992)". בדיקה פנימית שערכו המשיבים, העלתה חשש כי עובר למועד הקבוע בחוק, לא יובא ארצה כבד אווז שאינו כשר, ולפיכך לא נתונה להם סמכות ליתן רישיונות יבוא בעניינו.

 

2.        ביום 1.5.2019 בוטל הרישיון המקורי. במסגרת משא ומתן שהתנהל בין המבקשת למשיבים, נֵאותו האחרונים ליתן למבקשת רישיון יבוא חלופי וחד-פעמי (להלן: הרישיון החדש) בהיקף של 48 טון, לתקופה שעד יום 31.12.2019, בהתחשב בעסקאות שעשו בהסתמך על הרישיון המקורי. המבקשת מצדה התחייבה שלא לנקוט בהליכים בנוגע ליתרת המכסה שנקבעה ברישיון המקורי. ביום 20.8.2019, הגישה המבקשת בקשה להארכת תוקף הרישיון החדש עד ליום 20.6.2020, לצורך השלמת יבוא המכסה שנקבעה בו. המשיבים דחו את הבקשה, בציינם כי על מנת לייבא כבד אווז לא כשר בשנת 2020, נדרשת המבקשת להגיש בקשה חדשה. בתשובתם הוסיפו המשיבים, כי החוזה שקשרה המבקשת עם הרוכשת הותנה בקבלת האישורים הנדרשים, ולפיכך סירובם להאריך את תוקף הרישיון החדש, לא יגרום למבקשת להפר את החוזה. המבקשת הודיעה למשיבים כי תשובתם אינה מקובלת עליה, וביום 20.10.2019 הגישה בקשה חדשה לרישיון יבוא 100 טון של כבד אווז בשנת 2020.

 

3.        כעבור חודש, ביום 19.11.2019, דחו המשיבים את הבקשה לקבלת רישיון יבוא לשנת 2020, וחזרו על דחיית הבקשה להארכת תוקפו של הרישיון החדש. נגד החלטה זו, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולצדה בקשה למתן צו ביניים, לפיו יוארך תוקף הרישיון החדש עד למתן פסק דין בעתירה. ביום 15.1.2020, הוציא בית המשפט לעניינים מנהליים צו ביניים כמבוקש; כעבור חודשיים, דחה השופט ע' פוגלמן בקשת רשות ערעור שהוגשה נגד צו הביניים. ביום 23.6.2020, דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. נקבע, כי החלטת המשיבים שלא להאריך את תוקפו של הרישיון החדש ולא ליתן למבקשת רישיון יבוא לשנת 2020 – בדין יסודה, שכן לא הוכח כי יבוא כבד אווז שאינו כשר חוסה תחת החריג הקבוע בסעיף 3 לחוק.

 

4.        בטרם אפנה לבקשה שלפנַי, אציין כי המבקשת ניהלה הליך נוסף נגד החלטה אחרת של המשיבים, בגדרה בוטל רישיון לייבוא שומן חזיר שניתן לה (להלן: ההליך המקביל). בדומה לענייננו, בית המשפט לעניינים מנהליים הוציא מלפניו צו ביניים המתיר את המשך הייבוא עד להכרעה בעתירה; העתירה נדחתה ברובה; המבקשת ערערה נגד פסק הדין, ובד בבד הגישה בקשה למתן צו ביניים לתקופת הערעור. בהליך המקביל, דחה השופט מ' מזוז את הבקשה למתן צו ביניים (עע"מ 3956/19 אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה (27.06.2019) (להלן: עניין אל-נל – צו ביניים)), והערעור על פסק הדין נדחה גם הוא (­עע"מ 3956/19 אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה (16.02.2020) (להלן: עניין אל-נל).

 

5.        בחזרה להליך דנן. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, ובצדו הבקשה שלפנַי, בגדרה עותרת המבקשת למתן צו ביניים, לפיו יעמוד הרישיון החדש בתוקפו עד למתן פסק דין בערעור. לשיטתה, סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה. במישור סיכויי הערעור, טענה המבקשת כי היה על בית המשפט לפרש באופן מרחיב את הוראת סעיף 3 לחוק, נוכח הפגיעה בזכות היסוד שלה לחופש עיסוק. שגגה נוספת שמצאה המבקשת בפסק הדין, נוגעת לרשימה שהכין גורם מוסמך מטעם המשיבים, ובה נמנו חלקי הפנים שיובאו ארצה עובר למועד הקבוע בחוק. לשיטת המבקשת, בית המשפט לעניינים מנהליים לא יחס משקל הולם לעמדת המשיבים עצמם – אשר הובאה בכתב התשובה שהוגש מטעמם בהליך המקביל – לפיה הרשימה מתייחסת גם לחלקי עוף ולא רק לחלקי בקר. בנוסף לכך, שגה בית המשפט בכך שלא קיבל את הראיות הפוזיטיביות שהציגה המבקשת, באשר לייבוא כבד אווז לא כשר עובר למועד הקבוע בחוק; בתוך כך, לא ניתן משקל הולם לסירובו של גורם מטעם המשיבים להגיש תצהיר, כפי שהגיש בהליך המקביל. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט כשדחה את העתירה על כל חלקיה, ולא הורה למצער, על הארכת תוקף הרישיון החדש, בשים לב להבחנה בין אמות המידה לביטול רישיון, לבין אמות המידה לאי מתן רישיון חדש.

 

6.        אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשת הסתמכה על הרישיון שניתן לה, וכי אם תבוטל העסקה שכרתה עם הרוכשת, תחוב בתשלום פיצויים. מנגד, המשיבים עצמם האריכו את תוקף הרישיון גם לאחר שקבעו כי אינו חוקי, ובכך הוכיחו כי כשר הדבר לעשותו. עוד צוין, כי טענת המשיבים על היותו של הנזק בר פיצוי, נדחתה זה מכבר בהחלטות בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט העליון, ליתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. לבסוף, אבחנה המבקשת בין ההליך המקביל שבו נדחה ערעורה, לבין ההליך דנן.

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיבים. כפי שציינתי לעיל, בהליך המקביל ניתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה, אך השופט מ' מזוז דחה בקשה למתן צו דומה לתקופת הערעור, בין היתר "מאחר שהסעד הארעי המבוקש אינו בגדר שמירת מצב קיים אלא סעד עשה המבוקש בערעור גופו" (עניין אל-נל – צו ביניים, פסקה 4). גם אני סבור כמותו, כי נוכח אופיו של הסעד המבוקש, עם מתן פסק הדין בעתירה, נעה נקודת האיזון באופן שגוזר את דין הבקשה לשבט. אפרט.

 

8.        העתירה נסובה בעיקרה סביב שאלה עובדתית – האם יובא לישראל כבד אווז שאינו כשר, עובר למועד הקבוע בסעיף 3 לחוק. בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את הראיות, וקבע כי לא הוכח שכזאת אירע, לבטח לא "באותה מתכונת" כדרישת החוק. כידוע, וכפי שפסק בית משפט זה הלכה למעשה בהליך המקביל (­עניין אל-נל, פסקה 29), ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בכגון דא. לא נעלמה מעיני טענת המבקשת, לפיה המארג הראייתי בהליך זה שונה מזה שהוצג בהליך המקביל. הטענה אמנם אינה משוללת יסוד, אך אין בה כדי להטות את הכף לטובת מתן צו ביניים.

 

9.        עתה למאזן הנוחות שבין הצדדים. המבקשת עותרת להארכת תוקפו של הרישיון החדש עד להכרעה בערעור. כזכור, תוקפו המקורי של הרישיון נקבע ליום 31.12.2019. המבקשת ביקשה מן המשיבים להאריך את תוקף הרישיון עד ליום 20.6.2020, אך סורבה. אף על-פי כן, צו הביניים שניתן בהליך העיקרי, האריך את תוקף הרישיון עד למתן פסק הדין ביום 23.6.2020. הלכה למעשה אם כן, התלכד הסעד הזמני עם הסעד העיקרי שהתבקש בנוגע להארכת התוקף, ועל אף שנדחתה העתירה, זכתה המבקשת להנות מרישיון תקף למשך כל התקופה שביקשה. המבקשת היתה מודעת לכך שהרישיון מוגבל, הן בהיקפו הן בתוקפו, ונדרשה לכלכל את צעדיה בהתאם. במצב דברים זה, גם אם לא עלה בידיה לייבא את מלוא הכמות שאושרה במסגרת הרישיון החדש, טענתה להסתמכות – לא יכולה להישמע עוד (ראו עניין אל-נל, פסקאות 34-32). שר הכלכלה קבע כי הרישיון לא חוקי, ובית המשפט לעניינים מנהליים אישר את הקביעה. משאלו הם פני הדברים, לא ניתן עוד להפיח חיים מלאכותיים באותו רישיון פסול שפג תוקפו; "עבר יומו – בטל קרבנו" (בבלי, ברכות כ"ו, ע"א). לא למותר לציין, כפי שצוין בעניין אל-נל (פסקה 34) ובעניין אל-נל – צו ביניים (פסקה 4), נזקים ממוניים – בני פיצוי הם.

 

10.      אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט באב התש"פ (‏19.8.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים