אל-יה נר השקעות בע"מ נ. אריק אמיר כנאמן לנכסי החייב | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אל-יה נר השקעות בע"מ נ. אריק אמיר כנאמן לנכסי החייב

ע"א 9482/17
תאריך: 01/08/2019

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א 9482/17

ע"א 1262/18

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט י' אלרון

 

כבוד השופט א' שטיין

 

המערערת:

אל-יה נר השקעות בע"מ

 

 

נ ג ד

 

המשיבים:

1. עו"ד אריק אמיר כנאמן לנכסי החייב

 

2. שמעון נאור

 

3. כונס הנכסים הרשמי

 

4. משה חביבזדה

 

5. אליהו חנאי

 

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע ב-פש"ר 8264-08-00 מיום 30.10.2017 שניתן על ידי כב' השופט א' חזק

 

תאריך הישיבה:

כ"ד בסיון התשע"ט

(27.06.2019)

 

בשם המערערת:

עו"ד אלי סבן

 

המשיב 1:

בעצמו

 

בשם המשיב 2:

עו"ד איתן ארז

 

בשם המשיב 3:

עו"ד מזל מרו

 

 

פסק-דין

 

 

השופט י' אלרון:

1.            במוקד הערעורים שלפנינו שאלת זהות הבעלים בנכס מקרקעין הממוקם ברחוב העצמאות 64 בבת ים (להלן: הנכס).

המערערת טוענת כי רכשה את מלוא הזכויות בנכס כדין עוד בטרם בעליו הוכרז כפושט רגל; נאור (המשיב 2) טוען כי רכש את הזכויות בו כדין בהליכי הוצאה לפועל שהתקיימו אף הם בטרם הוכרז בעליו כפושט רגל, וכי מכירת הנכס למערערת בטלה; ואילו לשיטת כונס הנכסים הרשמי (המשיב 3; להלן: הכנ"ר) ייתכן שיש להורות על השבת הנכס לקופת הכינוס ועל מימושו בדרכים המקובלות.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

2.            בשנת 1996 רכשו חביבזדה (המשיב 4) וחנאי (המשיב 5) זכויות בנכס במשותף ובחלקים שווים, ונרשמה לזכותם הערת אזהרה על הנכס. בשנים שלאחר מכן השניים נקלעו לחובות אשר חלקם נבעו מהימורים, ובעקבות כך נרשמו בין היתר מספר עיקולים על הנכס.

על רקע חובותיהם של השניים, סיכמו חביבזדה וחנאי כי מלוא הזכויות בנכס יועברו לחנאי בתמורה לפריעת חלק מחובותיו של חביבזדה, אולם עסקה זו מעולם לא נרשמה.

ביום 27.11.2002 נכרת הסכם מכר בין השניים לבין המערערת באמצעות מנהלה, אלי עובדיה, למכירת הנכס בתמורה לסכום כולל של 350,000 דולר, ונרשמה לטובתה הערת אזהרה על הנכס.

בהמשך, מונה עו"ד אמיר (המשיב 1; להלן גם: הנאמן) ככונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד חנאי. במסגרת זו נכרת בשנת 2006 הסכם למכירת הנכס לנאור, שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל (כהגדרתו בחוק ההוצאה לפועל עובר לתיקון מס' 29; כיום "רשם ההוצאה לפועל"). מאחר שנרשמו הערות אזהרה על הנכס, הותנתה מכירתו לנאור בכך שהנאמן יביא למחיקתן. משכך בהסכם נקבע בין היתר כי:

"3. הסכם זה יפקע בכל עת שהיא בקרות אחד מהמקרים הבאים:

[...]

ה-5. המוכר [הנאמן – י' א'] לא יצליח לגרום לכך – באמצעות ערכאה ראשונה – שאחת או יותר מהערות אזהרה הרשומות על המקרקעין לטובת חביבזדה משה או חברת אל-יה נר השקעות בע"מ יימחקו מהמרשם.

בקרות אחד המקרים המנויים לעיל, יבוטל ההסכם וכונס הנכסים יחזיר לקונה [נאור – י' א'] כל סכום שהתקבל ממנו".

3.            על מנת לקיים את תנאי ההסכם עתר הנאמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה כי יצהיר על בטלות ההסכם למכירת הנכס למערערת, בין היתר בטענה כי מדובר בחוזה למראית עין, ויורה על מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובתה על הנכס.

ביום 19.2.2007 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בגדרו נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן, והורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המערערת על הנכס (ת"א (מחוזי ת"א) 25508-06 חנאי נ' אל-יה נר השקעות (19.2.2007)).

בחלוף שמונה חודשים ומשנודע למערערת על פסק הדין פנתה אל לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לעכב את מכירת הנכס, והגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לה כדין.

4.            עוד בטרם התבררה הבקשה לביטול פסק הדין, ניתן ביום 2.6.2008 צו כינוס לנכסי חנאי במסגרת הליכי פשיטת רגל שננקטו נגדו.

בחודש דצמבר 2008 הוכרז חנאי כפושט רגל ועו"ד אמיר, אשר שימש קודם לכן ככונס נכסים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מונה כנאמן על נכסיו של חנאי.

5.            בית המשפט של פשיטת רגל הורה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו להמשיך לדון בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, וזה הורה לבסוף בהחלטתו מיום 15.3.2010 כי פסק הדין יבוטל והערת האזהרה לטובת המערערת תירשם מחדש.

6.            במסגרת הליכי פשיטת הרגל, פנה עו"ד אמיר לבית המשפט קמא בבקשה כי יכריז שחנאי החזיק לבדו במלוא הזכויות בנכס במועד מכירתו למערערת, וכי עסקה זו מהווה "הענקה בטלה" לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

בה בעת הגיש נאור לבית המשפט בקשה לרישום הנכס על שמו.

7.            בית המשפט קמא דחה את הבקשות בקובעו כי אמנם חנאי החזיק במלוא הזכויות בנכס במועד ביצוע עסקת המכר עם המערערת, אולם זכויות אלו נמכרו לה בתמורה ובתום לב. משכך, ובהתאם להוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, נקבע כי מכירת הנכס למערערת תקפה ולא מהווה "הענקה בטלה".

8.            נאור ועו"ד אמיר ערערו על ההחלטה בפני בית משפט זה (הנשיאה מ' נאור) וערעורם התקבל באופן חלקי בפסק דינו מיום 16.8.2015 (ע"א 2887/13 נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ (16.8.2015)).

נקבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיוצגו בפניו ראיות נוספות לבחינת השאלה אם הנכס נמכר למערערת בתמורה ובתום לב; כי הצדדים יטענו גם ב"עניין הנפקות שיש, אם בכלל, ל'כפל התפקידים' של עו"ד אמיר" ככונס נכסים במסגרת עסקת המכר עם נאור וכנאמן על נכסי חנאי בהליכי פשיטת הרגל; וכי ככל שיהיה צורך בכך, ייבחן מעמד זכויותיו של נאור בנכס.

9.            בית המשפט קמא הכריע בסוגיות אלו בשלוש החלטות נפרדות:

         בהחלטתו מיום 29.3.2016 קבע בית המשפט קמא כי משהתחייב הנאמן שהתמורה ממכירת הנכס תועבר לקופת הכינוס ותועמד לכלל נושיו הבלתי מובטחים של חנאי, ולא לטובת נושה ספציפי, אין מניעה כי עו"ד אמיר ימשיך לפעול כנאמן על נכסי חנאי.

         בהמשך, בהחלטתו מיום 30.10.2017 קבע בית המשפט קמא כי המערערת "לא הצליחה להוכיח כי רכשה הנכס בתמורה בת-ערך ובתום לב", ועל כן העסקה עמה מהווה "הענקה בטלה" לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. על החלטה זו מונח בפנינו ערעורה הראשון של המערערת (ע"א 9482/17).

         לאחר שהגישו הצדדים סיכומים משלימים באשר לתוקף החוזה בין נאור לבין הנאמן, הורה בית המשפט קמא ביום 6.2.2018 כי הנכס יירשם על שם נאור "נקי מכל חוב עבר שעבוד וזכויות צד ג כלשהן על פי סעיף 34א" לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר). על החלטה זו מונח בפנינו ערעורה השני של המערערת (ע"א 1262/18).

10.         שני הערעורים נדונו יחד ואדון בהם כסדרם.

הסוגיה המרכזית להכרעה במוקד הערעור הראשון היא אם עסקת המכר בין חנאי למערערת תקפה, במובן זה שאינה מהווה "הענקה בטלה כלפי הנאמן" לפי סעיף 96 לפקודה.

במוקד הערעור השני נסיבות עסקת המכר השניה בין הנאמן לנאור, והסוגיה להכרעתנו היא מה הן זכויותיו של נאור בנכס.

כפי שארחיב להלן, אני סבור כי דין שני הערעורים להידחות.

הערעור בע"א 9482/17: האם עסקת המכר בין חנאי לבין המערערת מהווה הענקה בטלה כלפי הנאמן לפי פקודת פשיטת הרגל?

11.         בבית המשפט קמא נבחנו בהרחבה נסיבות רכישת הנכס על ידי המערערת, ובכלל זה שאלת רכישתו "בתום לב ובתמורה בת-ערך", כלשון סעיף 96 לפקודה.

בסיכומו של דיון נקבע על ידי בית המשפט קמא כי הנכס לא נרכש "בתמורה בת-ערך".

בכלל זה נדחתה טענת המערערת לפיה התשלום בעד הנכס קוזז מחובות קודמים של חנאי. צוין כי המערערת התקשתה להצביע על היקף החובות ש"נמחלו" בתמורה להעברת הזכויות בנכס, אם בכלל; וכי בניגוד לטענתה, לא הוכח שהועבר תשלום נוסף כלשהו לחנאי – אף שאין חולק כי שווי חובותיו כלפי המערערת היה קטן משווי התמורה עליה הוסכם.

בית המשפט קמא הפנה בהחלטתו לסתירות בעדות עובדיה; סתירות בין עדותו לבין עדות נהגו האישי בתקופה הרלוונטית; וכן להחלטה להימנע מלהעיד את בִתו של עובדיה, אשר הייתה לכאורה "עדה מרכזית לתשלומי הסכומים", כלשון בית המשפט קמא.

         עוד נקבע כי התמורה המוסכמת בסך 350,000 דולר לא שיקפה את שווי הנכס ועל כן אינה עולה כדי "תמורה בת-ערך", כלשון סעיף 96 לפקודה. זאת, בין היתר על רקע דבריו של עובדיה בעדותו מהם ניתן ללמוד כי העריך את שווי הנכס בכ-500,000 דולר.

לצד זאת קבע בית המשפט קמא כי לא הוכח שהמערערת רכשה את הנכס בתום לב, תוך שעמד על כך שלעובדיה היה חלק משמעותי ו"תפקיד מודע ופעיל" ביצירת חובותיו של חנאי מהימורים.

אשר על כן, נקבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח שרכשה את הנכס בתום לב ובעבור תמורה בת ערך – ועל כן ענייננו ב"הענקה בטלה" לפי סעיף 96 לפקודה.

12.         על החלטה זו הוגש כאמור הערעור שלפנינו.

לטענת המערערת, תנאי סעיף 96 לפקודה אינם מתקיימים במקרה דנן ואין מדובר בהענקה בטלה. זאת, משני טעמים:

         ראשית, הנכס נמכר למערערת למעלה משנתיים לפני שחנאי הוכרז כפושט רגל ובאותה עת הוא היה "כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס", כלשון סעיף 96(ב) לפקודה. משכך לשיטתה הוראות סעיף 96 כלל אינן חלות במקרה דנן.

         שנית, בית המשפט קמא שגה בקביעותיו ולפיהן לא הוכח כי העסקה לרכישת הנכס בוצעה בתום לב ובתמורה. זאת, תוך שהיא מפנה לעדויותיהם של חנאי ושל חביבזדה בעניין זה בפני בית המשפט קמא, מהן ניתן ללמוד לשיטתה כי התמורה בעד הנכס שולמה במלואה לחנאי.

13.         עוד טוענת המערערת כי תכליות סעיף 96 אינן מצדיקות את ההכרזה על עסקת המכר כ"הענקה בטלה" במקרה דנן. זאת, מאחר שבקשת הנאמן להכריז על העסקה כ"הענקה בטלה" מקורה בניגוד עניינים עת מכר את הנכס ב"כובעו" ככונס נכסים; וכן לנוכח ניגוד עניינים זה היה עליו להימנע מלשמש כנאמן על נכסי חנאי במסגרת הליכי פשיטת הרגל ובפרט להימנע מעיסוק בנכס נשוא הערעור דנן ב"כובעו" כנאמן.

14.         לחילופין, טוענת המערערת כי מחצית הזכויות בנכס נמכרו לה מידי חביבזדה וכי לא הוכח כי האחרון מכר את זכויותיו לחנאי קודם לכן. אשר על כן נטען כי אף אם העסקה לרכישת זכויות חנאי בטלה לפי פקודת פשיטת הרגל אין בכך כדי לפגום בעסקה לרכישת זכויותיו של חביבזדה בנכס ויש לקבוע כי המערערת מחזיקה במחצית הזכויות בנכס.

15.         הנאמן ונאור טוענים שניהם כי יש לדחות את הערעור ולהותיר את קביעותיו של בית המשפט קמא על כנן.

         לשיטתם, אין ממש בטענת המערערת כי חנאי היה "כשר-פרעון של כל חובותיו" במועד העסקה עימה. בפרט טוען הנאמן כי החלטות שיפוטיות שונות בעניינו של חנאי ועיקולים שהוטלו על נכסיו בשנים שקדמו לעסקה, כמו גם עצם הצהרת המערערת שלפיה חנאי מכר לה את הנכס על רקע חובותיו הרבים, מלמדים כולם כי חנאי לא היה "כשר-פרעון של כל חובותיו" באותו מועד – ועל כן הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חלות בעניינו.

         כמו כן טוענים השניים כי עיקר טענות המערערת ולפיהן רכשה את הנכס בתום לב ובתמורה מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט קמא, אשר אין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהם.

         לחילופין טוען הנאמן כי אף אם אין מקום להכריז על העסקה למכירת הנכס למערערת כ"הענקה בטלה", הרי שיש להורות על בטלותה בהיותה חוזה למראית עין ונגועה באי-חוקיות.

         לבסוף טוען הנאמן כי כבר בהחלטתו מיום 11.3.2013 קבע בית המשפט קמא שחביבזדה מכר את זכויותיו בנכס לחנאי, וכי עובדה זו הוכחה בשנית בעדות זה האחרון בפני בית המשפט קמא.

16.         המשיב 3 (להלן: הכנ"ר) שב על עיקר טענותיהם של הנאמן ונאור, וטוען כי במקרה דנן מתקיימים התנאים הדרושים על מנת להכריז על העסקה למכירת הנכס למערערת כ"הענקה בטלה" לפי סעיף 96 לפקודה.

17.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור הראשון להידחות, וכי בדין קבע בית המשפט קמא כי העסקה למכירת זכויותיו של חנאי בנכס למערערת מהווה "הענקה בטלה כלפי הנאמן" לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל.

18.         סעיפים 96(א)-(ב) לפקודה קובעים כי:

(א)   העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

 

(ב)   העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

19.         עוד יוער כי סעיף 96(ג) לפקודה מונה מספר חריגים להוראות אלה, אשר הנוגע לענייננו הוא החריג אשר לפיו עסקה לרכישת נכס "בתום לב ובתמורה בת-ערך" לא תהא בטלה כלפי הנאמן (סעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל).

נקבע לא אחת כי הנטל להוכיח שחריג זה אינו חל, מוטל על הנאמן.

על הנאמן להראות כי הקונה לא רכש את הנכס בתום לב במובן זה שידע בעת קבלת הנכס כי המעניק נתון בקשיים כלכליים ויכול היה להסיק מכך שהנושים ייפגעו כתוצאה מהענקת הנכס; או כי התמורה שנמסרה בעד הנכס אינה "תמורה מסחרית סבירה בנסיבות העניין" (ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר, בפסקה 21 (8.11.2015)). אולם, "כמות ההוכחה הנדרשת מהנאמן כדי לצאת ידי חובת הראיה המוטלת עליו היא קטנה, ואם לא תובא ראיה לסתור מצד הנתבע, יורם נטל השכנוע החל עליו" (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, נה(4) 925, 950 (2001) (להלן: עניין שילר)).

20.         במסגרת הערעור שלפנינו טוענת המערערת כי רכשה את הנכס למעלה משנתיים בטרם חנאי הוכרז פושט רגל, וכי במועד העסקה הוא היה "כשר-פירעון של כל חובותיו". משכך לטענתה הוראות סעיף 96 אינן חלות בנסיבות העניין.

אולם, בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה בערעור הקודם (ע"א 2887/13 נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ (16.8.2015)), הדיון בבית המשפט קמא צומצם אך ורק לסוגיית תחולתו של החריג הקבוע בסעיף 96(ג) לפקודה הקובע כי הענקה לא תהא בטלה לפי סעיף זה אם היא בוצעה "בתום לב ובתמורה בת-ערך". זאת בין היתר מאחר שהצדדים כלל לא טענו בעניין בגלגולו הקודם של הערעור בבית משפט זה. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש להידרש לסוגיה זו בערעור דנן.

למעלה מן הצורך, אעיר כי הנטל להוכיח כי חנאי היה "כשר-פרעון של כל חובותיו" מוטל על המערערת. לשם כך, היה עליה להפנות לנתונים אובייקטיביים המעידים כך שהוא כשר-פרעון (ראו: עניין שילר, בעמודים 952-951). בנטל זה לא עמדה המערערת. טענותיה בדבר כושר הפירעון של החייב נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי אובייקטיבי. משכך, לא הוכח כי חנאי היה "כשר-פרעון של כל חובותיו" במועד העסקה למכירת הנכס למערערת – וממילא הוראות סעיף 96 עשויות לחול על עסקה זו.

21.         אף את טענת המערערת שלפיה רכשה את הנכס "בתמורה בת-ערך" אין לקבל.

כזכור, לטענתה חלק מסכום התמורה קוזז מחובותיו הקודמים של חנאי, ויתרת הסכום שולמה במועדים שונים. זאת, בשונה מהאמור בסיכומיה שהוגשו לבית המשפט קמא כי "בטרם נחתם הסכם המכר חנאי חב למר עובדיה 350,000 דולר שכנגד פרעונם נמכר הנכס". סתירה זו בטיעוני המערערת ומנהלה שבה ועלתה לאורך ההליך כולו.

זאת ועוד, מעדותו של עובדיה עולה אי-בהירות בנוגע לגובה החוב שנפדה לכאורה כתוצאה מהעברת הנכס. בהקשר זה עמד בית המשפט קמא על כך שבעוד שבעדותו מיום 13.3.2012 טען עובדיה שחובו של החייב עמד על סך של כ-150,000 עד 200,000 דולר, הרי שבעדותו מיום 7.7.2016, לאחר שהתיק הוחזר לבית המשפט קמא, טען כי חובו של חנאי טרם חתימת הסכם המכר הסתכם בסך של כ-50,000 דולר.

יתירה מזאת, בית המשפט קמא הדגיש בפסק דינו כי המערערת לא הציגה "כל טענה או ראיה" לכך ששילמה כספים כלשהם לחנאי בתמורה לזכויותיו בנכס; וכאשר עובדיה העיד בפני בית המשפט כי העביר תשלומים בתמורה לנכס לחנאי, לא ידע לציין מהו הסכום הכולל שהועבר לחנאי בתמורה לנכס ואף לא זכר באילו מועדים סכומים אלו שולמו. כך למשל, כשנשאל אם הועברו לחנאי 350,000 דולר בהתאם לחוזה המכר, ציין עובדיה כי:

"כל פעם שהוא ביקש הייתי נותן לו, פעם 50, 30, 70, כל פעם היה [בא] אלי, 'אני צריך כסף', אמרתי לו אתה חתמת? סידרת? אמר לי כן, הנה קח. [...] כך הייתי נותן לו בחלקים. אני לא זוכר במדויק. אני לא זוכר באמת לא זוכר" (עמוד 121 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 7.7.2016).

כמו כן, כשנשאל עובדיה אם הסכומים נרשמו במקום כלשהו, ענה כי:

"אני אומר, רק לפי התקדמות הוא קיבל את הכסף. לא רשמנו. כן, לא רשמנו" (שם).

לנוכח הסתירות הרבות בטענות המערערת באשר לסכומים ששולמו בעד הנכס; העובדה שלא הוצגה כל ראיה באשר לסך התמורה ששולמה בפועל בעד הנכס; והפגמים המשמעותיים והסתירות שבעדותו של עובדיה, לא ראיתי לנכון להתערב בקביעת בית המשפט קמא שלפיה לא ניתנה "תמורה בת-ערך" עבור הנכס.

די בכך כדי לקבוע כי החריג לסעיף 96 בפקודת פשיטת הרגל לא התקיים, ויש להכריז על העסקה למכירת הנכס למערערת כ"הענקה בטלה" כלפי הנאמן. זאת אף מבלי להידרש לשאלה אם העסקה בוצעה בתום לב (ראו: ע"א 8760/14 הנאמן לנכסי סלור נ' סלור, בפסקה 33 (27.1.2016)).

22.         אשר לטענה כי הנאמן מצוי בניגוד עניינים ביחס להליכי מימוש הנכס, הרי שטענה זו נדחתה זה מכבר בהחלטת בית המשפט קמא מיום 29.3.2016. משלא הוגשה בקשה לרשות ערעור על החלטה זו במועד, ענייננו בהחלטה חלוטה אשר אין להשיג עליה במסגרת הערעור דנן (ראו והשוו: ע"א 2004/09 אלעלי נ' הנאמן על נכסי החייב, בפסקה 11 (16.11.2011)).

23.         אשר על כן, אני סבור כי דין הערעור הראשון להידחות.

הערעור השני: השלכות בטלות העסקה על זכויותיו של נאור

24.         הערעור השני מופנה כלפי החלטת בית המשפט קמא להורות על רישום הנכס בבעלותו של נאור נקי מכל חיובים ושיעבודים, וכולל בחובו שלוש טענות מרכזיות.

ראשית נטען כי במועד העסקה עם המערערת, לחנאי ולחביבזדה הייתה בעלות משותפת על הנכס בחלקים שווים. משכך לשיטתה אין בבטלות העסקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, במסגרת הליכי פשיטת הרגל של חנאי, כדי לבטל את העברת זכויותיו של חביבזדה בנכס לידי המערערת.

שנית טוענת המערערת כי תכליתו של סעיף 96 לפקודה להבטיח חלוקה של נכסי החייב בין הנושים בצורה שוויונית ויעילה. משכך אין בהכרזה על בטלות העסקה עימה כדי להביא להעברת הנכס לנאור.

ואחרון, נטען כי משבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שקבע כי יש למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובתה, הרי שהנאמן לא צלח בנסיונו למחוק את הערת האזהרה "באמצעות ערכאה ראשונה" וממילא ההסכם בין הנאמן לבין נאור פקע בהתאם לתנאיו.

25.         הכנ"ר מצטרף בסיכומיו לעמדת המערערת לעניין השלכות ביטול העסקה עם המערערת לפי סעיף 96, בניגוד לעמדתו בבית המשפט קמא. לשיטתו, תוצאת בטלות ההענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל "הינה החזרת הנכס המוענק למסת הנכסים של החייב לצורך חלוקה בין כלל נושיו".

משכך נטען כי אין בבטלות העסקה עם המערערת "כדי להכשיר עסקת מכר כלפי צד ג'" ועל כן אף שהעסקה בטלה כלפי הנאמן, "הערת האזהרה שרירה וקיימת" כלפי כולי עלמא וכלפי נאור בפרט.

לעמדת הכנ"ר, תכלית ההסדר הקבוע בסעיף 96 לפקודה היא לתקן עיוות שביצע החייב בהענקת נכס מנכסיו שעה שלא היה "כשר-פרעון של כל חובותיו" מבלי להיזקק לנכס המוענק. זאת תוך השבת הנכס המוענק לידי הנאמן לצורך חלוקתו השוויונית בין כל נושי החייב. על כן אין לעשות שימוש בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל בכדי לאפשר את העברת הזכויות בנכס לצד שלישי.

         בהתאם לכך, ולאור הסעיף בחוזה המכר בין נאור לנאמן שלפיו ההסכם "יפקע" אם הנאמן לא יצליח להביא למחיקת הערות האזהרה הרשומות בנכס לזכות חביבזדה והמערערת יימחקו מהמרשם, טוען הכנ"ר כי זכויותיו של נאור כפופות להסרת הערת האזהרה לטובת המערערת מכוח הדין הכללי.

יחד עם זאת, בדיון לפנינו ציין בא-כוח הכנ"ר כי אף לגישתו התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא נכונה ויש לדחות את הערעור. לדבריו יש לקבוע כי עסקת המכר עם המערערת בטלה לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), וזאת מאחר שהיא נעשתה על מנת לפרוע חובות הימורים.

26.         נאור טוען מנגד כי יש לדחות את הערעור ולאפשר לו להירשם כבעלים בנכס.

         בפרט נטען כי נאור רכש את הנכס בתום לב מכונס הנכסים, בהסתמך על צו ראש ההוצאה לפועל, בתמורה ששולמה במלואה ובהתאם להוראות סעיף 34א לחוק המכר. כמו כן, העסקה דווחה על ידו לרשויות המס; הוא קיבל חזקה בנכס בשנת 2006; והוא אף השקיע – תוך הסתמכות על אישור העסקה – סכום של כ-2,000,000 ש"ח נוספים לשיפוץ הנכס ולפינוי הפולשים ששהו במקום. על כן לשיטתו, יש להעניק משקל ל"עקרון סופיות המכר", בפרט בנסיבות בהן הנכס שנמכר על ידי בעל תפקיד מטעם בית המשפט או ההוצאה לפועל.

כמו כן טוען נאור כי התנאי בהסכם המכר ולפיו יפקע באם הנאמן לא יביא למחיקת הערות האזהרה "באמצעות ערכאה ראשונה" לטובת חביבזדה והמערערת לא התקיים ועל כן ההסכם תקף. זאת, מאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הורה על מחיקת הערת האזהרה שלטובת המערערת כבר בשנת 2007 במסגרת פסק דין בהיעדר הגנה. לשיטתו, בכך הנאמן ביצע את המוטל עליו על פי תנאי ההסכם ואין בביטול פסק הדין מספר שנים לאחר מכן כדי להותיר את התנאי בתוקף.

27.         אף דין ערעור זה להידחות.

לא מצאתי ממש בטענת המערערת שלפיה חביבזדה החזיק במחצית הזכויות בנכס במועד העסקה עם המערערת ולכן לא ניתן להעביר את הבעלות המלאה בו לנאור.

בית המשפט קמא נדרש לעניין בהחלטתו מיום 11.3.2019, על רקע בקשתו של הנאמן להכריז כי הבעלות בנכס הועברה במלואה לחנאי לפני שהתקיימה העסקה להעברת הזכויות בו למערערת. במסגרת זאת, הפנה בית המשפט קמא לעדותו של חביבזדה, שאישר בחקירתו בפני בית המשפט קמא כי מכר את זכויותיו בנכס לחנאי בתמורה להמחאה בנקאית בסך 500,000 דולר; ציין כי במעמד החתימה על עסקת המכר להעברת הזכויות בנכס למערערת התבקש לחתום על החוזה אף שהוא אינו יודע קרוא וכתוב; והבהיר כי לא קיבל דבר מהמערערת בעקבות החתימה על הסכם זה.

לנוכח עדותו של חביבזדה, וכן "מאחר ולא היתה התנגדות מצד איש מהצדדים לבקשה האמורה", כלשון בית המשפט קמא, נקבע כי זכויותיו של חביבזדה נרכשו על ידי חנאי לפני מועד העסקה למכירת הזכויות למערערת.

בקביעה עובדתית זו אני סבור כי אין מקום להתערב.

יצוין כי בסיכומיה של המערערת בבית המשפט קמא לעניין זכויותיו של נאור בנכס היא נמנעה מלטעון שחביבזדה החזיק במחצית הזכויות בנכס במועד העסקה עימה, והתמקדה בטענה שלפיה החוזה בין נאור לבין הנאמן פקע בהתאם לתנאיו.

יתירה מזאת, מטיעוניה של המערערת בערעור עולה כי אף לשיטתה התשלום בעד הנכס הועבר במלואו לחנאי, ולא לחביבזדה; וכי חנאי הוא ששילם לחביבזדה ולנושיו סכומים שונים בעד זכויותיו בנכס. משכך, נדמה כי אף המערערת לא סברה כי חביבזדה מחזיק בפועל בזכויות כלשהן בנכס. גם מטעם זה אין לקבל כעת את טענתה בדבר זכויותיו הנטענות של חביבזדה בנכס.

28.         משנקבע כי חנאי החזיק במלוא הזכויות בנכס במועד העסקה עם המערערת, ומשקבעתי כי עסקה זו בטלה לפי הוראות סעיף 96 לפקודה, אין עוד למערערת עצמה כל זכות בנכס. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש להידרש ליתר טענותיה באשר לתוקף העסקה המאוחרת בין הנאמן לנאור.

29.         יחד עם זאת ראיתי לנכון להתייחס בתמצית לטענתה השניה של המערערת נוכח עמדת הכנ"ר שלפיה ההענקה בטלה כלפי הנאמן אך אינה בטלה כלפי כולי עלמא, ועל כן אין בבטלות העסקה עם המערערת לפי סעיף 96 לפקודה כדי להביא לרישום הנכס על שם נאור.

30.         איני סבור כי בנסיבות המקרה דנן יש לקבוע מסמרות באשר להשלכות בטלות הענקה כלפי הנאמן לפי סעיף 96 לפקודה על צדדים שלישיים.

זאת שהרי אף אם סעיף 96 לפקודה עשוי להביא לבטלות ההענקה "כלפי הנאמן" בלבד, בענייננו הנאמן ממילא מחויב לעסקת מכירת הנכס לנאור, ועל כן עליו להשלים את העסקה עימו. זאת, בהתאם לסיפא של סעיף 91(ג) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי:

"הוצאה לפועל שבוצעה בתפיסה ומכירה של נכסים לא תהיה בטלה מחמת זה בלבד שהיא מעשה פשיטת רגל, והקונה אותם בתום לב מידי המוציא לפועל זכותו בהם עדיפה על זכותו של הנאמן" (ההדגשה הוספה – י' א').

משהחוזה למכירת הנכס לנאור אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל, התמורה עבור הנכס שולמה, ונאור תפס בו חזקה והודיע על ביצוע העסקה לרשויות המס – הרי שהתגבשה זכותו של נאור בנכס וזכות זו עדיפה על פני זכותו של הנאמן (ראו והשוו: ע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים, בפסקה 20 (30.9.2013); ע"א 573/12 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, בפסקה 19 (29.8.2012)).

31.         במאמר מוסגר יוער כי אין במסקנה זו כדי לייתר את הצורך להכריז על בטלות העסקה עם המערערת מנקודת מבטם של הנושים. אלמלא היה הנאמן מביא לבטלות העסקה עם המערערת, הנכס היה נותר בידיה אף שכאמור לא שילמה "תמורה בת-ערך" עבורו באופן שהיה בו כדי לפגוע בנושים. משבוטלה עסקת המערערת, נסללה הדרך להשלמת עסקת המכר עם נאור ומלוא התמורה ששולמה על ידו תועבר לקופת הכינוס בהתאם להתחייבותו של הנאמן. כפי שקבע בית המשפט קמא, תמורה זו אשר שולמה על ידי נאור בעד הנכס סבירה בנסיבות העניין, ויש בקיום העסקה כדי להיטיב עם נושי חנאי בהשוואה למצב שבו הנכס היה נותר בידי המערערת.

משכך, יש בהכרזה על בטלות העסקה עם המערערת כדי לשרת את תכלית סעיף 96 לפקודה אשר מטרתו להגן על נושי החייב באמצעות ביטול הענקות שנעשו ללא תמורה או בתמורה מופחתת, הגורעות ממצבת הנכסים של החייב על חשבון נושיו (ע"א 4619/15 אינסל נ' ינקוביץ, בפסקה 13 (14.8.2017)).

32.         למעלה מן הצורך אעיר כי אף דין טענתה השלישית של המערערת להידחות.

לשיטת המערערת יש לקבוע כי ההסכם פקע. זאת לנוכח התנאי שלפיו היה על הנאמן להביא למחיקת הערת האזהרה "באמצעות ערכאה ראשונה" שלא התקיים לנוכח ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בשלב מאוחר יותר. אולם משהנאמן ונאור אינם חלוקים כי החוזה ביניהם עודנו בתוקף – ואף הכנ"ר אישר קביעה זו בסיכומיו שהוגשו לבית המשפט קמא – ספק אם יש להידרש לטענה זו.

זאת ועוד, לשון התנאי אליו מפנה המערערת כמו גם העובדה שהצדדים החלו לקיים את הוראות החוזה מלמדים כי מדובר בענייננו בתנאי מפסיק (ראו והשוו: בע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ, בפסקה 40 (8.2.2018)). על מנת לצמצם את חוסר הוודאות הנגרם כתוצאה מקיומו של תנאי מפסיק מסוג זה, קובע סעיף 29 לחוק החוזים כי:

"היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה" (ראו גם גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 602 (מהדורה רביעית, 2019)).

במקרה דנן, חלפו למעלה מ-3 שנים בין מועד כריתת הסכם המכר עם נאור בשנת 2006 לבין מועד ההחלטה על ביטול פסק הדין שהורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת המערערת. במהלך תקופה זו הצדדים לחוזה הניחו כי החוזה תקף ופעלו בהתאם: ראש ההוצאה לפועל אישר את ההסכם; התמורה שולמה; נאור תפס חזקה בנכס; העסקה דווחה לרשויות המס; ניתן פסק הדין שהורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת המערערת; וכעולה מטענותיו, נאור אף השקיע סכומים נכבדים בנכס. בנסיבות אלה, אני סבור כי התנאי לפקיעת החוזה מבוטל בהתאם לסעיף 29 לחוק החוזים.

ממילא אין עוד צורך לבחון את השלכות ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה על תוקפו של הסכם המכר עם נאור. אשר על כן, אני סבור כי הסכם זה לא פקע וזכותו של נאור בנכס עדיפה על זכותו של הנאמן.

33.         סיכומם של דברים, אציע לחבריי שלא להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא, אשר לפיהן העסקה למכירת הנכס למערערת תוכרז כהענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודה – והנכס יירשם בבעלותו של נאור נקי מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס לפי סעיף 34א לחוק המכר.

34.         המערערת תישא בהוצאותיהם של נאור והנאמן בסך 20,000 ש"ח כל אחד.

 

ש ו פ ט

השופט נ' סולברג:

         אני מסכים.

                                                                                     ש ו פ ט

השופט א' שטיין:

         אני מסכים.

                                                                                     ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון.

           ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ט (‏1.8.2019).

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
3
בע"מ 7547/20
החלטה
29/11/2020
טען מסמכים נוספים