איתן חייא נ. שירות בתי הסוהר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

איתן חייא נ. שירות בתי הסוהר

רע"ב 4553/20
תאריך: 09/08/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"ב  4553/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקש:

איתן חייא

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

שירות בתי הסוהר

 

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) בעת"א 70568-11-16 מיום 7.6.2020

 

בשם המבקש:

בעצמו

 

בשם המשיב:

עו"ד אבי טוויג

 

 

החלטה

 

1.            המבקש, אסיר הנושא עונש מאסר בשלב הנוכחי בבית סוהר שיטה, הגיש בסוף שנת 2016 עתירת אסיר בטענה כי שירות בתי הסוהר, הוא המשיב, מטיל מגבלות חמורות על אפשרותו לפנות לעורכי דין בטלפון באופן שפוגע בזכות הייצוג שלו. בעתירתו טען המבקש בין היתר כי כל אימת שהוא מבקש לשוחח עם עורך דין "חדש" עליו לבקש כי עורך הדין החדש יגיע לבקרו, וזה האחרון צריך להגיש בקשה לאישור שיחות טלפוניות עם המבקש, בצירוף ייפוי כוח. עוד נטען כי גם לאחר שמוגשת בקשה כאמור זו החלטה בה מתקבלת רק לאחר מספר שבועות או מספר חודשים (להלן: העתירה המקורית). ביום 22.3.2017, לאחר דיון בעתירה, התקבלה החלטה כדלקמן: "לאחר שנשמעו טיעונים לעתירה, בסופו של דבר הצטמצם הדיון בשאלה מה הוא פרק הזמן הסביר הדרוש לשב"ס על מנת להשיב לפנייתו של העותר, בכתב, לשוחח עם עורך דין ספציפי. ב"כ המשיב עשתה בירור בנושא והודיעה לבית המשפט כי בכפוף לפניית העותר בכתב לקצין האסירים או למפקד האגף, תינתן תשובת המשיב תוך 7 ימים מיום הגשת הבקשה" (להלן: פסק הדין מיום 22.3.2017 או פסק הדין; יוער כי הגם שהדבר לא צוין במפורש דומה שבכך הסתיים הטיפול בעתירה זו).

 

2.            חודשים ספורים לאחר מכן, הגיש המבקש הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן גם: הפקודה) בטענה כי שירות בתי הסוהר לא עומד באמור בפסק הדין מיום 22.3.2017 ולא מקבל החלטה בבקשתו ליצור קשר טלפוני עם עורכי דין בפרק הזמן שננקב בו (להלן: בקשת הביזיון הראשונה). לאחר הגשת תגובת המשיב לאותה בקשה, התברר כי באותו עניין הגיש המבקש בקשה לפתיחת קו טלפון בהתאם לרשימה המונה כ-60 עורכי דין נוספים על אלה שאושרו לו. בהחלטה מיום 17.8.2017 נדחתה הבקשה. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יקואל) קבע כי התנהלות המשיב אינה חורגת ממסגרת פסק הדין מיום 22.3.2017 והצעתו (שכללה קבלת החלטה בפרק זמן של 10 ימים לגבי כרבע מעורכי הדין המנויים מהרשימה) הייתה סבירה בנסיבות העניין ובהינתן שפסק הדין האמור עניינו ביצירת קשר עם עורך דין אחד פרטני.

 

3.            עניינה של הבקשה שלפניי בבקשה נוספת שהגיש המבקש לפי הפקודה ביום 17.5.2020, בגדרי העתירה המקורית, בטענה כי בקשה אחרת שהגיש לפתיחת קו טלפון עם עורך דין (ביום 6.5.2020) לא נבחנה בפרק הזמן שננקב בפסק הדין מיום 22.3.2017 (להלן: בקשת הביזיון השנייה). בתגובה לבקשה זו טען שירות בתי הסוהר כי המבקש יכול להעלות טענותיו בהליך חדש ואין מקום לדון בהן בגדרי הליך שהוכרע לפני שלוש שנים. לפיכך התבקש למחוק את בקשת הביזיון השנייה. ביום 25.5.2020 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל) למשיב להודיע אם אכן הוגשה בקשה לפתיחת קו ואם זו לא זכתה למענה, מה הסיבה לכך. למחרת היום הודיע המשיב כי הבקשה לפתיחת קו טלפון נושא בקשת הביזיון השנייה אושרה וביקש על כן למחקה. בהמשך להודעה זו ולבקשת המבקש הורה בית המשפט על המצאת ההחלטות שניתנו בהליך למבקש על מנת שימסור עמדתו. ביום 7.6.2020 הגיש המבקש הודעה ובה טען כי בקשה נוספת ליצירת קשר עם עורך דין (ואדם נוסף, רופאו לפי הטענה) שהגיש ביום 24.5.2020 לא טופלה תוך 7 ימים בהתאם לפסק הדין. מטעם זה ביקש המבקש לקבוע דיון בבקשתו. בהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט כי ההליך הנדון הוא למעשה עתירה חדשה והורה למזכירות בית המשפט לפתוח הליך חדש של עתירת אסיר שאליו יועברו מסמכי בקשת הביזיון השנייה (להלן: ההחלטה מיום 7.6.2020 והעתירה החדשה). ביום 9.6.2020 הגיש המבקש בקשה נוספת שכותרתה "בקשת הבהרה/קביעת דיון" ובה טען כי המשיב מפר את פסק הדין פעם אחר פעם, ולכן יש לברר את טענותיו בגדרי בקשה לפי הפקודה. למחרת הגיש המשיב בקשה למחיקת העתירה החדשה או להעברת הדיון בה לבית המשפט המוסמך נוכח העברתו של המבקש לבית סוהר במחוז צפון. ביום 18.6.2020 הגיש המבקש בקשה למחיקת העתירה החדשה בטענה כי יש לברר את בקשת הביזיון השנייה שהגיש בגדרי העתירה המקורית. בהחלטה מאותו יום נעתר בית המשפט לבקשה והורה על מחיקת העתירה החדשה.

 

           לשלמות התמונה יוער כי ביני לביני, ביום 7.6.2020 בקשתו של המבקש לפתיחת קו טלפון מיום 24.5.2020 נדחתה. למחרת, ביום 8.6.2020 הגיש המבקש בקשה נוספת ליצירת קשר טלפוני עם שני פרטים נוספים, ונכון למועד הגשת תשובת המשיב בהליך שלפניי מיום 4.8.2020 – זו טרם הוכרעה.

 

4.            מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, אשר נראה שמכוונת להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.6.2020, שהורה על בירור בקשת הביזיון השנייה בדרך של הגשת עתירה חדשה ולא בגדרי העתירה המקורית. לטענת המבקש, שאינו מיוצג בהליך כאן, המשיב הפר את פסק הדין מיום 22.3.2017, שקבע פרק זמן מרבי לקבלת החלטה בבקשותיו לפתיחת קווי טלפון, ובטענות אלו יש לדון במסגרת הליכי הביזיון ואין לאלצו לנהל עתירה חדשה לגביהן. עוד נטען כי גם בבקשות שהגיש לאחר בקשת הביזיון השנייה לפתיחת קווי טלפון, המשיך המשיב להפר את ציווי בית המשפט והשתהה בקבלת החלטה.

 

5.            התבקשה תשובת המשיב. לטענתו דין הבקשה להידחות על הסף – משום שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור לבית משפט זה; ולגופם של דברים – מן הטעם שלא הונחה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב פסק הדין מיום 22.3.2017 היה משום החלטה נקודתית שהתבססה על הנסיבות והתשתית העובדתית שהוצגה לפני בית המשפט בעתירה המקורית. לדבריו, החלטה זו לא נועדה לכבול את שיקול דעתה של הרשות ללא מגבלת זמן, והיא יכולה לבחון את נסיבות העניין מפעם לפעם, במיוחד כאשר ההחלטה מנוצלת לרעה (כך הטענה). לטענת המשיב, בהחלטה בבקשת הביזיון הראשונה כבר נקבע כי לא נפל פגם בהתנהלותו ולא ניתן לשעות לטענות דומות מצד המבקש בהליך הנוכחי, בחלוף שלוש שנים מאז פסק הדין. המשיב מוסיף וטוען לגופם של דברים כי המבקש לא צירף לבקשותיו לפתיחת קווי טלפון ייפוי כוח או פרטים אחרים נדרשים, הגם שהדבר לא מנע את המשך הטיפול בהן (סעיף 33(ג) ו-(ד) לתשובה). מכל מקום נטען כי כל משמעותה של ההחלטה נושא הבקשה היא כי המבקש יוכל להעלות את טענותיו בהליך חדש ומתאים וגם לכך יש לתת משקל.

 

6.            לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת שירות בתי הסוהר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אף בהנחה שחלה אמת מידה מקלה למתן רשות ערעור בבקשות מעין זו שלפניי (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)), איני סבור כי הונחה עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על בירור טענות המבקש בעתירה חדשה. בבקשה שלפניי עומד המבקש על כך שטענותיו תתבררנה בהליך לפי הפקודה, ולבקשתו אף נמחקה העתירה החדשה. לאחר עיון בפסק הדין מיום 22.3.2017 אני סבור כי בצדק נמצא כי הליך לפי פקודת בזיון בית משפט אינו ההליך המתאים לקבלת הסעד המבוקש בנסיבות העניין. במקרה שלפנינו העתירה המקורית הסתיימה בעקבות הצהרה של המשיב, ולא בהחלטה או צו אופרטיבי של בית המשפט. לכך יש להוסיף כי גם במקרה שבו פסק דין נותן תוקף להסכמת הצדדים, וזה ניתן לאכיפה בהליך ביזיון ככל פסק דין אחר, השימוש בהליך זה מוגבל לנסיבות מיוחדות הנובעות מאופיו השיורי, אשר המקרה דנן לא בא בגדרן (בר"ם 5657/12 יאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה, פסקאות 6-5 (16.10.2012)). אדגיש כי אין להבין מדבריי כי טענותיו של המבקש שלפיהן שירות בתי הסוהר מפר התחייבות שנתן בגדרי העתירה המקורית (ושעל בסיסה הסתיים הטיפול בהליך באותה עת) אינן ראויות להידון ולהתברר במסגרת דיונית מתאימה.  ברם, כאמור לעיל, ההחלטה נושא הבקשה שלפניי עניינה רק בשינוי המסלול המשפטי לליבון טענות המבקש – ובכך לא נמצאה עילה למתן רשות ערעור.      

 

           הבקשה נדחית אפוא. טענותיו של המבקש בהתייחס לטיפול המשיב בבקשותיו לקיום שיחות טלפון עם עורכי דין שמורות לו ככל שיבחר לנקוט הליך מתאים.

          

           אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏י"ט באב התש"ף (‏9.8.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים