אילה הלוי נ. ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אילה הלוי נ. ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות

בג"ץ 2438/19
תאריך: 18/07/2019

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  2438/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' הנדל

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט א' שטיין

 

העותרות:

1. אילה הלוי

 

2. מוריה כהן

 

3. נועה שמידע

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות

 

2. משרד הבריאות

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרים:

עו"ד דפנה הולץ-לכנר

 

בשם המשיבים:

עו"ד לירון הופפלד

 

 

פסק-דין

 

השופט נ' הנדל:

 

1.        במוקד העתירה הנוכחית ניצב חוזר מינהל הרפואה מס' 17/2012 "לידות בית" (24.5.2012) (להלן: החוזר) – וליתר דיוק, סעיף 3 לו, הנושא את הכותרת "התוויות נגד לביצוע לידת בית". בפתח החוזר, הובהר כי אין איסור על אישה החפצה בכך ללדת בביתה ללא סיוע מקצועי – וכי הוראות החוזר מופנות אל הגורמים המורשים "לעסוק" בתכנון וביצוע לידות בית, קרי רופאות ומיילדות, כהגדרתן בסעיף 1.1 לחוזר. סעיף 2 לחוזר פורש את התנאים ההכרחיים לביצוע לידות בית על ידי גורמי המקצוע, וסעיף 3 אוסר עליהם ללוות לידות כאלה במצבים שונים – המשתייכים, בעיקרם, לקטגוריות של סיבוכי עבר, "בעיות" בהיריון הנוכחי, ו"פגמים" ברחם או בתעלת הלידה של היולדת.

 

           לטענת העותרות, בהעדר הסמכה בחקיקה ראשית, המשיבים אינם רשאים לאסור על רופאים ומיילדות להעניק טיפול רפואי לנשים הבוחרות ללדת בביתן, כדין, אך באות בגדרי סעיף 3. זאת, משום ששלילת הליווי הרפואי פוגעת בזכותן לחיים ולשלמות הגוף, ויוצרת "הרתעה" מפני לידת בית, באופן המכרסם בזכויות לכבוד, לאוטונומיה, ולחופש בחירה בלידה. מכל מקום, גם אם הסמכות קיימת, הרי שהפעלתה לוקה, לשיטת העותרות בחוסר סבירות קיצוני – נוכח אופיו הגורף של האיסור, השולל מאנשי המקצוע שיקול דעת פרטני – ונגועה בשיקולים זרים. לפיכך, הן מבקשות להורות על בטלות סעיף 3 לחוזר, ולחלופין, על תיקונו באופן המותיר לאנשי הרפואה שיקול דעת "האם מבחינה רפואית ניתן לקבל לידת בית". במקביל, הן מבקשות להצהיר כי החוזר מהווה "נייר עמדה" מנחה, אך אין בו כדי להטיל איסור מוחלט על ליווי לידות בית שמתקיימות בהן התוויות הנגד המפורטות בסעיף 3.

 

2.        העתירה דנן הוגשה ביום 4.4.2019, בשעה שעותרות 1 ו-2 היו בשלבים שונים של הריונן, ועותרת 3 תכננה היריון נוסף. "נוכח עיתוי הגשת העתירה – 11 יום עובר למועד הדיון הקבוע בעתירות הנוספות", נדחתה בקשתן לאיחוד הדיון בעתירה הנוכחית עם אותן עתירות (בג"ץ 7882/18, בג"ץ 8030/18, בג"ץ 8938/18 ובג"ץ 8942/18; להלן: העתירות הקודמות), וביום 12.5.2019 הוחלט כי המשיבים יגיבו לעתירה "עד 14 יום לאחר מתן פסק הדין" בעתירות הקודמות.

 

           בעקבות מתן פסק הדין בו נדחו אותן עתירות (להלן: פסק הדין), טענו המשיבים כי אין הצדקה לשוב ולהידרש להשגות כלפי חוקיות סעיף 3 לחוזר – שכן אלה זכו למענה במסגרת פסק הדין. זאת ועוד, בהעדר תשתית לכך שגורמי רפואה היו נכונים ליילד את העותרות אלמלא הוראת החוזר, הרי שגם העתירה הנוכחית, כקודמותיה, נושאת אופי תיאורטי. אף לגופם של דברים, המשיבים סבורים כי נוכח מאפייני לידות העבר של העותרות אין ברצונן ללדת בבית כדי להצדיק סטייה מן הסטנדרט הרפואי המקובל, המבוסס על הסיכון הכרוך בלידה כזו. משכך, הם סבורים דין העתירה להידחות, תוך חיוב העותרות בהוצאותיהם.

 

           בתשובתן, טענו העותרות כי פסק הדין בעתירות הקודמות התבסס על אופיין התיאורטי – ומשום כך אין בו כדי להשליך על גורל העתירה הנוכחית. אכן, עותרת 2 כבר ילדה את תינוקה, אך לתשובה צורף תצהיר מטעם מיילדת המוכנה ללוות את לידת הבית של עותרת 1, לאחר שבדקה את מכלול הנתונים הרלוונטיים והגיעה למסקנה שאין בכך משום סטייה מן הסטנדרט המקצועי הראוי. "מסיבות אישיות" פרטי הזיהוי של המיילדת הושחרו, אך העותרות מבקשות להציג את התצהיר המלא במעמד צד אחד, וסבורות שדי בכך כדי להעיד על הרלוונטיות של העתירה – שכן החוזר הוא שניצב כעת למכשול בדרכה של עותרת 1.

 

           לגופם של דברים, העותרות גורסות שפסק הדין תומך בעמדתן – שהרי הטענות שהועלו במישור הסמכות נדחו על בסיס הקביעה שהחוזר משרטט את הסטנדרט המקצועי הראוי, ותו לא. לדידן, עולה מהדברים כי כאשר אשת המקצוע סבורה שאין מניעה לביצוע לידת בית, למרות קיומן של התוויות הנגד, אין למשיבים סמכות לאסור עליה לעשות זאת – בדיוק כפי שהעותרות מבקשות לקבוע בהליך הנוכחי. למעשה, העותרות מפקפקות בקיום "מחלוקת מהותית" בין הצדדים, ומציינות כי המשיבים שבו ותיארו את הוראות החוזר כמשקפות פרקטיקה רפואית מקובלת – ומכאן שמדובר אך בהנחיה מקצועית, ולא באיסור מוחלט על ליווי לידות בית שמתקיימות בהן התוויות הנגד. סיוע נוסף לעמדתן, לפיה יש לראות בחוזר המלצה ולא הוראה מחייבת, מוצאות העותרות בנייר העמדה שפרסמה המועצה הלאומית לביואתיקה – גוף שהוקם על פי החלטת ממשלת ישראל – בנושא "חופש בחירה וזכויות האדם בלידה".

 

           ביום 15.7.2019 ביקשו העותרות לקבוע את העתירה לדיון בהקדם, על מנת שהעתירה לא תתייתר ביחס לעותרת 1 – המצויה בשבוע ה-36 להריונה. במקביל, ומסיבה דומה, הן מבקשות לצרף לעתירה עותרת נוספת המעוניינת בלידת בית, ומציינות כי גם במקרה שלה קיימת מיילדת ספציפית המוכנה ללוות אותה בתהליך. המשיבים, הסבורים שדין העתירה להידחות, מתנגדים לבקשות אלה.

 

הכרעה

 

3.        מן החומר עולה כי עותרת 2 כבר ילדה, כך שהעתירה אינה אקטואלית עוד לגביה. בהעדר עדכונים על אודות עותרת 3, לא ניתן להניח כי הוראות החוזר הן שמונעות ממנה ליווי בלידת בית עתידית – ומכאן שפסק הדין בעתירות הקודמות מוביל לתוצאה דומה גם בעניינה.

 

           התמונה שונה, לכאורה, לגבי עותרת 1, שכן ישנה מיילדת המצהירה כי, "ככל שהדין אינו אוסר זאת", היא תשמח ללוות את עותרת 1 בלידת הבית הצפויה – לאחר שהגיעה למסקנה כי הנתונים הרפואיים והאישיים הרלוונטיים מאפשרים זאת. דא עקא, בתצהיר שהוגש הושחרו פרטיה המזהים של המיילדת, שעמדה על כך שזהותה "תישמר חסויה בפני כולי עלמא, למעט בפני העותרות ובפני הרכב שופטי בית המשפט הנכבד" (סעיף 5 לתצהיר) – והעותרות מבקשות להציג פרטים אלה במעמד צד אחד בפתח הדיון בעתירה. מצב זה מעורר קושי רב, בייחוד על רקע תגובת המשיבים לבקשה לקביעת דיון מיום 15.7.2019, בה שבו וטענו כי העתירה הנוכחית תיאורטית – כך שניתן להסיק כי הם אינם מסכימים להגשת התצהיר המלא במעמד צד אחד. זאת ועוד, חשיפת זהות המצהירה נדרשת על מנת לאפשר למשיבים לבחון האם היא עומדת בקריטריונים הקבועים בסעיף 1.1 לחוזר – שאם לא כן, אין להסכמתה כל משמעות מעשית בהקשר הנוכחי. אשר על כן, אין בתצהיר החסוי שהוצג כדי לשכנע שמתעוררת בענייננו מחלוקת קונקרטית המחייבת פתרון, להבדיל משאלה תיאורטית שהכרעה בה "אינה עולה בקנה אחד עם התפקיד השיפוטי" (בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 30 (28.4.2011)).

 

           בנסיבות אלה, אין בבקשה לצירוף עותרת נוספת כדי להושיע – שהרי לא צורפה לה כל ראיה המאוששת את הטענה בדבר קיום מיילדת ספציפית המוכנה ללוות אותה בלידת בית.

 

4.        העתירה נדחית, אפוא, על הסף בשל היותה תיאורטית – מבלי להידרש, לכאן או לכאן, לגופן של הטענות כלפי סעיף 3 לחוזר, או לפרשנות שמציעות העותרות לפסק הדין בעתירות הקודמות. אין צו להוצאות.

          

 

           ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ט (‏18.7.2019).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים