איגור יאצקביץ נ. ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

איגור יאצקביץ נ. ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ

רע"א 7619/20
תאריך: 13/01/2021

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  7619/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

 

המבקש:

איגור יאצקביץ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ

 

2. כונס הנכסים הרשמי

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.9.2020 בפר"ק 35600-06-16 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' פרסקי

 

בשם המבקש:

עו"ד אורטל עמר

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט י' פרסקי) מיום 21.9.2020 בפר"ק 35600-06-16, שעל-פיה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

 

2.        המבקש עבד במשך כעשור אצל המשיבה 1, חברת ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ (להלן: "החברה"), עד להתפטרותו בחודש אוגוסט 2013, עקב "הרעה מוחשית בתנאי עבודה וקיפוח זכויותיו הסוציאליות". בטרם הודיע על התפטרותו, שלח המבקש מכתבים לחברה, באמצעות ארגון הסתדרות העובדים, בהם פירט את טענותיו בדבר אי-ביצוע הפרשות חובה לקרן פנסיה, אי-קבלת זכויות סוציאליות כגון דמי-הבראה ואי-תשלום שכר במועדו על-פי דין; פניותיו לא נענו. בנסיבות אלה, פנה המבקש לייעוץ משפטי, על מנת לבחון אפשרות של פירוק החברה; אך משהובהר לו, כי ניהול הליך הפירוק כרוך בעלויות כספיות ניכרות, ובשל משאביו המוגבלים, בחר שלא להגיש בקשה לפירוק החברה ולהמתין למועד שבו יתבקש צו לפירוקה.       

 

3.        ואכן, כשלוש שנים לאחר מכן נקלעה החברה להליכי פירוק. ביום 11.9.2016 ניתן צו פירוק לחברה, לבקשת עובדיה, וביום 19.8.2019 ניתן צו לחיסולה. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 20.11.2019, קיבל המבקש הודעה מאת המוסד לביטוח לאומי על אודות סכום כסף שיופקד לחשבונו. בבירור שערך המבקש גילה כי החברה נכנסה להליכי פירוק, בגדרם שולם לזכותו סכום הגמלה שהחברה חבה לקרן הפנסיה.   

 

4.        ביום 6.7.2020 פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה לאפשר לו להגיש תביעת חוב ולממש את זכויותיו בדין (להלן גם: "הבקשה"). המבקש טען, כי החברה חייבת לו סכומי-כסף בגין יחסי העבודה, הכוללים שכר עבודה שלא שולם, פיצויי פיטורין, פדיון חופשה וימי חג, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. עוד טען המבקש, כי לא היה מודע להליכי הפירוק, בגלל שאינו יודע קרוא וכתוב, ואינו בקיא בשפה העברית. על כן נאלץ להעזר בילדיו לצורך מימוש זכויותיו, כנושה בדין קדימה. בנסיבות אלה טען, כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב. לטענתו, ככל שתתקבל תביעתו, ישולמו הכספים המגיעים לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיב 2, כונס הנכסים הרשמי, התנגד לבקשה, בין היתר לנוכח מועד הגשתה, ומכיוון שהחברה חוסלה כשנה לפני הגשת הבקשה. עוד נטען, כי במסגרת הליכי הפירוק, הוגשו תביעות חוב על-ידי חלק מעובדי החברה וכי אין הצדקה לאיחור בהגשת תביעת החוב.  

 

5.        בהחלטה מיום 21.9.2020 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' פרסקי) את הבקשה, בקובעו כי הוגשה בשיהוי ניכר, כ-7 שנים ממועד סיום יחסי העבודה וכ-3 שנים ממועד מתן צו הפירוק. עוד נקבע, כי מפאת חלוף הזמן, ובהעדר ראיות המבססות את טענות המבקש, לא יהיה פשוט להוכיח, על פני הדברים, כי התפטרותו היתה בדין מפוטר וכי החברה חבה לו חוב בגין יחסי העבודה.      

 

           מכאן בקשת רשות הערעור.

 

6.        בבקשתו חוזר המבקש על הטענות שהעלה לפני בית משפט קמא. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא בחן את השיקולים למתן הארכת מועד להגשת תביעת חוב, קרי – אי-ידיעה על אודות מתן צו הפירוק וקיומו של טעם מיוחד לאי-הגשת תביעת החוב במועד, עקב קשייו בהבנת השפה. עוד טוען המבקש, כי שגה בית משפט קמא בבחנו את סיכויי הליך תביעת החוב. שכן, לא רק שאין זה אחד מאותם השיקולים שעל בית המשפט לבחון בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב אלא שבידי המבקש ראיות מוצקות המוכיחות את טענותיו בנושא. כמו כן, מדגיש המבקש, כי בנסיבות העניין, תביעת החוב תשולם על-ידי המוסד לביטוח לאומי ולא על-ידי קופת הפירוק, ועל כן לא יגרם נזק ליתר הנושים.

 

7.        למקרא הבקשה, לאחר עיון בנספחיה, ושקילת נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיבים. כידוע, הליך הפירוק הוא הליך של חיסול החברה, במסגרתו מתמנה לחברה בעל תפקיד, שתפקידו לפעול למימוש נכסי החברה, ולחלוקת התמורה שנתקבלה בין הנושים, בהתאם לסדר הנשייה, עד אשר החברה מתרוקנת מאחרון נכסיה. עם סיום הליכי הפירוק, פוקעת ההתאגדות, והאישיות המשפטית של החברה חדלה מלהתקיים ועוברת מן העולם; מאותו מועד נשלל ממנה הכוח לתבוע ולהיתבע (סעיפים 5-4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; אירית חביב סגל דיני חברות כרך ב', 305-304 (2004); רע"פ 9008/001 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ (בפירוק), פס' 8 (4.8.2003)).

 

8.        כל עוד לא חוסלה החברה, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בצו הפירוק שניתן, ובכלל זאת להידרש לבקשות להארכת המועד להגשת תביעות חוב, אשר ברגיל מוגשות במסגרת הליך הפירוק, על-פי הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), המורה כי נושה רשאי להגיש תביעת חוב נגד חייב בתוך תקופת זמן מוגדרת בת ששה חודשים ממועד מתן צו הכינוס. קביעת תקופת זמן מוגדרת מועילה להגברת היעילות הכלכלית של הליך הפירוק; להגברת הוודאות של הצדדים המעורבים בהליך הפירוק; ולקידום האפשרות לסיום הליך חדלות הפרעון הן למען החייב, הן לטובת הנושים (רע"א 3702/17 חג'אזי נ' מזור, פס' 12 (‏27.6.2017); רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פס' 10 (16.10.2018)). משחלפה תקופת הזמן האמורה, לא יהיה נושה רשאי להגיש תביעת חוב, אלא ברשות בעל התפקיד שמונה על-ידי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולאחר ששוכנע כי הנושה "לא יכול היה להגישה במועד שנקבע" (סעיף 71(ב) לפקודה). על-פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, במצבים שבהם אין מחלוקת של ממש על אודות החוב; טרם חלה התקדמות ממשית בהליך הפירוק, למשל עדיין לא נבדקו תביעות החוב או חולק דיבידנד לנושים; והארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך הפירוק וקידומו, ולא תגרום נזק למי מהצדדים כתוצאה מקבלת תביעת החוב (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) (21.8.2012); ע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי (29.9.2012); רע"א 8855/14 דבריקו נ' הנדל (29.3.2015)).

 

9.        ברם, ככלל, עם סיום הליך חדלות הפרעון, בין אם בדרך של הסדר נושים, בין אם בדרך של חיסול החברה שבפירוק – נותרים הנושים שלא פעלו במועד למימוש זכויותיהם במסגרת הליכי הפירוק, וידיהם על ראשם, בלא כל דרך לתבוע את כספם. סיום הליך הפירוק, ממצה אפוא את אפשרות הגבייה מן החברה, שכאמור מתחסלת ונעלמת מן העולם, ועשוי לא רק למנוע באופן פרוצדורלי את האפשרות להגשת תביעת חוב, אלא אף לשלול מעיקרא את זכות התביעה של הנושה (ראו והשוו: רע"א 8797/08 אי. אס. אי יעוץ והכוונה בע"מ נ' שרון פאוור, פסקאות 26-23 (2013), שם נמנע כב' השופט מלצר מלהכריע בשאלה האם הסדר נושים משמש רק כמחסום דיוני מפני תביעות, או מביא גם לאובדן הזכות המהותית עצמה, כך שלאחר הסדר נושים עובר החוב מן העולם (פסקה 24 לפסק הדין); אף כאן אינני רואה צורך להכריע בשאלה זו). להשלמת התמונה, ראוי לציין, כי בנסיבות המתאימות רשאי בית המשפט ליתן צו לביטול חיסול החברה (ראו סעיפים 367(א) ו-369 לפקודה; סמכות זו גם הוכרה בסעיף 100 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018; רע"א 1120/06 עו"ד לאואר נ' ע.מ.ש חברה לבנין ופתוח בע"מ (בפירוק), פסקאות 9-8 (16.4.2007)); כמו כן, גילויין של עובדות חדשות עשוי להצדיק בנסיבות המתאימות החרגת חובות מתחולתו של הפטר, וביטול צווים שניתנו מחמת חוסר תום לב מצד החייב (ע"א 2434/19 קיירה נ' שלומי (27.5.2020)).

 

10.      מן הכלל אל הפרט. בעניין דנן הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב שנוצר לכאורה במסגרת מערכת יחסי עבודה שהסתיימה לפני כשבע שנים. הבקשה הוגשה כשלוש שנים ועשרה חודשים לאחר מתן צו הפירוק וכמעט שנה לאחר שהחברה התרוקנה מנכסיה, ואישיותה המשפטית נמחקה מן העולם. יתרה מזאת, המבקש אף השתהה בהגשת הבקשה במשך כשמונה חודשים לאחר שנודע לו על אודות הליך הפירוק. נוכח האמור, אינני רואה הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב. המבקש החמיץ את השעה לתבוע את חובו, לנוכח צו החיסול שהוצא לחברה בעקבות סיום הליך הפירוק, והדבר שומט את הקרקע מתחת לטענות הבקשה כולה. מעבר לנדרש אציין, כי גם אם אלמלא ניתן צו לחיסול החברה, הרי שעניינו של המבקש אינו עומד באמות-המידה שנקבעו להארכת מועד להגשת תביעת חוב. זאת, לנוכח השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, הימנעותו מנקיטת הליך בבית המשפט המוסמך במשך 7 שנים, קיומה של מחלוקת לגבי עצם קיומו של חוב, והתקדמות הליך הפירוק עד הבאתו לכדי סיום, תוך פגיעה אפשרית באינטרסים של הצדדים הנוספים המעורבים בהליך הפירוק.

 

11.      לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, לא ראיתי לנכון להידרש לטענות הנוספות של המבקש, ובכלל זאת לטענה כי לא יגרם נזק למי מן הצדדים, היות והכספים המגיעים לו ישולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי ולא מקופת הפירוק, ככל הנראה מכוח הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). אציין אך זאת, כי על פני הדברים, ספק אם חל על המבקש, אשר סיים את יחסי העבודה עם החברה כ-3 שנים בטרם ניתן צו הפירוק, ההסדר התחיקתי הקבוע בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, הנוגע לזכאותו של עובד לגמלה לאחר מתן צו פירוק נגד מעבידו, ואשר תכליתו "לפרוש רשת ביטחון לרגלי המבוטח בשעה של מצוקה או אי השתכרות" (ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' גוטר (4.9.2006); לעניין זה ראו גם: סעיף 183 לחוק ביטוח לאומי הקובע, "שחוב שכר עבודה כאמור לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד, או למועד מתן צו לפי הוראות סעיף 182, לפי המוקדם מביניהם"; ע"א 110/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס (28.1.2014)).

 

12.      אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.   

 

           ניתנה היום, ‏כ"ט בטבת התשפ"א (‏13.1.2021).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים