אדית מרקוביץ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אדית מרקוביץ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

רע"א 5298/19
תאריך: 24/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 5298/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשות:

1. אדית מרקוביץ

 

2. אלקא מרקוביץ

 

 

 

נ ג ד

 

המשיבים:

1. בנק מזרחי טפחות בע"מ

 

2. הרמן מרקוביץ (פורמלי)

 

3. אברהם מרקוביץ (פורמלי)

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 51120-07-19, שניתנה ביום 30.7.2019 על-ידי כב' השופטת ע' זינגר; ובקשה למתן סעדים זמניים

 

בשם המבקשות:

עו"ד אופיר צברי; עו"ד שירה מרקוביץ-בוקעי; עו"ד בר אפרים הלוי

 

בשם המשיב 1:

עו"ד בעז פייל; עו"ד איל אייכל

 

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר) בת"א 51120-07-19 מיום 30.7.2019, בגדרה נדחתה ברובה בקשת המבקשות למתן סעדים זמניים כנגד המשיב 1 לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הנוגעים למימושן של חמש דירות. בצד בקשה זו, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור.

 

רקע והליכים קודמים

 

2.        המבקשת 2 (להלן: אלקא) היא רעייתו של המשיב הפורמלי 3 (להלן: אברהם) שהוא הבעלים של חברת בי אנד אייץ' משקאות קלים בע"מ (להלן: החברה). המבקשת 1 (להלן: אדית) היא אמו של אברהם ורעייתו של המשיב הפורמלי 2 (להלן: הרמן), אשר ניהל את החברה יחד עם אברהם.

 

3.        החל מחודש ספטמבר 2017, פעלה החברה להעתקת פעילותה העסקית מהבנק הבינלאומי – פאג"י (להלן: בנק פאג"י) אל המשיב 1, הוא בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: המשיב). בהמשך לכך, וכנגד מתן אשראי בסך של 15 מיליון ש"ח, משכנו המבקשות לטובת המשיב חמש דירות כדלקמן:

 

           דירה 25 – דירת מגורים המצויה ברחוב ירמיהו 68 בירושלים (דירה מספר 25 בחלקה 232, גוש 30235), אשר רשומה על-שם אדית, כיום מושכרת לצדדים שלישיים. בעבר, הדירה היתה ממושכנת לטובת בנק פאג"י. ביום 13.11.2017 חתמה אדית על מסמכים למשכון הדירה לטובת המשיב, אשר שוויה במועד החתימה הוערך בסך של 2.85 מיליון ש"ח, וזאת לשם הבטחת חובות החברה. ביום 21.3.2019 נפתח תיק הוצאה לפועל 522216-03-19 למימוש הדירה ולאחר מכן מונה כונס נכסים לדירה;

 

           דירה 503 – דירת מגורים המצויה ברחוב יפו 153 בירושלים (דירה מספר 503 בחלקה 14, גוש 30073), אשר רשומה אף היא על-שם אדית, כיום מושכרת לצדדים שלישיים. ביום 15.11.2017 חתמה אדית על מסמכים למשכון הדירה לטובת המשיב לשם הבטחת חובות החברה, כששוויה של הדירה במועד החתימה הוערך בסך של 4 מיליון ש"ח. כמו כן, בשנת 2015 נרשמה על הדירה משכנתא קודמת לטובת המשיב זו, וזאת כנגד הלוואה פרטית שנטלה אדית מן המשיב. ביום 1.4.2019 נפתח תיק הוצאה לפועל 533576-03-19 למימוש הדירה;

 

           דירה 501 – דירת מגוריהם של אדית והרמן המצויה ברחוב יפו 153 בירושלים (דירה מספר 501 בחלקה 14, גוש 30073), אשר רשומה על-שם אברהם. בעבר, היתה הדירה ממושכנת לטובת בנק פאג"י, וכיום הדירה ממושכנת לטובת המשיב, כששוויה הוערך על-ידו בסך של 3.85 מיליון ש"ח. עוד יוער כי ביום 24.11.2017 חתמה אלקא על ויתור הגנת מגורים ועל כל זכות במקרקעין ביחס לדירה זו. בהמשך, ביום 7.4.2019, נפתח תיק הוצאה לפועל 504862-04-19 למימוש הדירה;

 

           הדירה המחוברת – דירה, שהיא חיבור של שתי דירות המצויות ברחוב עוזיאל 35 בירושלים (חלקות משנה 12 ו-14 בחלקה 348, גוש 30164). דירה זו רשומה במשותף ובחלקים שווים על-שם אלקא ואברהם, והשניים מתגוררים בה יחד עם חמשת ילדיהם. ביום 15.3.2018 חתמה אלקא על מסמכים למשכון זכויותיה במחצית הדירה המחוברת לטובת המשיב, כאשר שוויה של דירה זו הוערך במועד החתימה בסך של 4.1 מיליון ש"ח. ביום 21.3.2019 נפתח תיק הוצאה לפועל 512455-03-19 למימוש דירה זו, ומונה לה כונס נכסים.

 

4.        בשלהי שנת 2018 נכנסה החברה להליכי פירוק, שבעקבותיהם, נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירות בגין חוב נטען של כ-12 מיליון ש"ח.

 

5.        ביום 23.7.2019 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיב, במסגרתה עתרו להצהיר על בטלותם של המסמכים שנחתמו על ידיהן לצורך משכון הדירות לטובת המשיב. לצד התביעה, הגישו המבקשות בקשה למתן סעדים זמניים, בה ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שהמשיב נקט למימוש הדירות עד להכרעה בתביעה. המבקשות טענו בתביעתן, בעיקרו של דבר, כי בעת שהוחתמו על-ידי המשיב על המסמכים הנוגעים לדירות, הוצג להן מצג שווא ביחס לחוב החברה באותה עת וכן לגבי מטרת האשראי שניתן לחברה כנגד משכון הדירות. עוד נטען כי המשיב לא גילה להן כי האשראי שניתן לחברה כנגד משכון הדירות (בסך של 15 מיליון ש"ח) נועד ברובו לאפשר לחברה לפרוע את חובה לבנק פאג"י בסך של 9.5 מיליון ש"ח ובכך להעתיק את פעילותה העסקית מבנק פאג"י אל המשיב. לא זו בלבד, אלא שלטענת אדית, המידע אשר נמסר לה עת חתמה על המסמכים האמורים אצל המשיב היה בשפה העברית, בעוד שהיא אינה דוברת את השפה העברית.

 

           המבקשות הסתמכו בטיעוניהן, בין היתר, על ההלכות שנקבעו בע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.7.2008) (להלן: עניין סולטאני), בו הורה בית משפט זה על ביטולם של שטרי משכנתא מן הטעם שהבנק לא גילה לערב על דבר קיומו של חוב בחשבונות הבנק של הלווים, וכן על ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין (2.3.2011) (להלן: עניין מרטין), בגדרו הבהיר בית משפט זה, בין היתר, כי גובה החוב הקיים של נוטלי ההלוואה מהווה נתון מהותי במסגרת חובות הגילוי המוטלות על תאגידים בנקאיים.

 

6.        בתשובתו לבקשת המבקשות טען המשיב כי אין יסוד לטענה לפיה הוא הפר את חובת הגילוי. בתוך כך, הפנה המשיב לכך שדירות 25 ו-501 מושכנו בעבר לטובת בנק פאג"י – הראשונה על-ידי אדית עצמה. כמו כן, הפנה המשיב לכך שדירה 503 והדירה המחוברת מושכנו בעבר לטובתו על-ידי אדית ועל-ידי אלקא ואברהם, בהתאמה. זאת ועוד, לטענת המשיב, אשר נתמכה בתצהירה של העובדת אשר החתימה את אדית על המסמכים (להלן: פקידת הבנק), אדית מבינה את השפה העברית, ומכל מקום ולמען הזהירות, המידע הועבר לה אף בשפה הספרדית על-ידי עובדת נוספת. אשר לדירה 501, טען המשיב כי זו אינה רשומה על-שם מי מהמבקשות, וממילא אין להן זכויות בה ודי בכך כדי לדחות את בקשתן לסעד זמני. עוד טען המשיב כי אף מבחינה משפטית אין כל מקור נורמטיבי המחייב אותו לגלות על אודות קיומו וגובהו המדויק של חוב קודם אצל בנק אחר, וכי הטלת חובת גילוי כאמור אף אינה עולה בקנה אחד עם חובת הסודיות המוטלת על תאגידים בנקאיים. כמו כן, הבהיר המשיב כי עיכוב בפירעון החוב יביא לעליה של למעלה ממיליון ש"ח לשנה בגובה החוב המצטבר, וכן טען כי אף אם תתקבל בקשת המבקשות לסעד זמני ביחס לחלק מהדירות, הרי שאין לקבל טענה לפיה המבקשות יתקשו לעמוד בהפקדה כספית משמעותית כנגד מתן סעד כאמור.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

7.        בהחלטתו מיום 30.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות לסעדים זמניים ביחס לדירות 25, 503 ו-501. אשר לדירה המחוברת, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש הדירה בכל הנוגע לזכויותיה של אלקא בלבד, וזאת למשך שנה ממועד מתן ההחלטה ובכפוף להפקדה כספית בסך של 135,000 ש"ח והתחייבות עצמית מטעם אלקא.

 

8.        בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על סיכויי התביעה, וקבע כי הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי סיכוייה של התביעה להתקבל אינם גבוהים. אשר למישור העובדתי, קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי עדותה של אדית מגלה פערים שיש בהם כדי לפגוע באמינותה וכי אין לסמוך על טענתה לפיה אינה מבינה את השפה העברית; כי המבקשות ידעו על כוונת החברה להעתיק את פעילותה העסקית מבנק פאג"י אל המשיב; כי מעדות פקידת הבנק, אשר הותירה רושם אמין ומשכנע, עולה כי הובא לידיעת אדית מידע בדבר מהות העסקה ואף עולה כי אדית ידעה על קיומו של חוב ממשי בבנק פאג"י הגם שייתכן כי גובהו המדויק לא צוין בפניה; וכן, כי אף עדותה של אלקא מעוררת קשיי מהימנות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי דירה 501 אף אינה רשומה על-שם מי מהמבקשות ואף מטעם זה נקבע כי לא קיים סיכוי ממשי לתביעתן.

 

           במישור המשפטי, התייחס בית המשפט המחוזי לעניין סולטאני, אליו הפנו המבקשות, ועמד על כך שבניגוד למקרה שלפנינו, בעניין סולטאני בוטלו שטרי המשכנתא עקב אי-גילוי בדבר קיומו של חוב אצל אותו בנק.

 

9.        כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה דנן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות, וזאת, בין היתר, מאחר שהדירות אינן משמשות כולן למגורי המבקשות, ובשים לב לטענת המשיב לפיה כל עיכוב של שנה בפירעון החוב יביא להגדלת החוב בלמעלה ממיליון ש"ח.

 

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

10.      המבקשות טוענות, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, וזאת הן במישור העובדתי-ראייתי והן במישור המשפטי. בתוך כך, מעלות המבקשות, בין היתר, טענות בנוגע לכך שלא עלה בידי המשיב לסתור – בכתבי טענותיו, בתצהיריו ובראיות שהוגשו על-ידו – את טענתן כי לא גולה להן דבר קיומו של החוב הקודם לבנק פאג"י. משכך, לטענת המבקשות, קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לטענתן בדבר אי-גילוי כאמור נשענו על "עדותה הכבושה" של פקידת הבנק תחת עדותה של אדית – אשר, כנטען, גרסתה "לא נתערערה כלל". עוד טוענות המבקשות בהקשר זה כי לא היה מקום לקבוע שסיכויי תביעתה של אלקא להתקבל אינם גבוהים אף הם, וזאת משלא התקיים דיון עובדתי דומה בעניינה. כמו כן, המבקשות טוענות כי על-פי ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין מרטין ובעניין סולטאני, אי-גילויו של חוב קודם לערב הממשכן עולה כדי הפרה מהותית של חובת הגילוי המוטלת על התאגיד הבנקאי, ומשכך מביאה לבטלותם של שטרי המשכנתא.

 

           לעניין שיקולי מאזן הנוחות, טוענות המבקשות כי אלה נוטים לטובתן, וזאת בשים לב לכך שמדובר בדירות המשמשות את המבקשות למגורים. בתוך כך, הובהר כי הלכה למעשה הותיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו את אדית ללא קורת גג, ואת אלקא כשבידיה זכות המותנית בהתחייבות עצמית ובהפקדה כספית להוסיף להתגורר בבית מגוריה, אשר תתברר בשנית בחלוף שנה ככל שהתביעה לא תגיע לכדי סיום. יתר על כן, לטענת המבקשות, שוויין של הדירות עולה על שווי החוב הנטען אצל המשיב בסכום של למעלה משני מיליון ש"ח, באופן המאפשר לכסות למשך תקופה של שנתיים לכל הפחות את הגידול בריבית בגין חוב זה. זאת, בשים לב אף להיותו של המשיב תאגיד בנקאי בעל איתנות פיננסית, אשר הנזק העלול להיגרם לו אינו בלתי הפיך ו"בטל בשישים", כלשונן.

 

11.      בתשובתו, סומך המשיב ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי זו מבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות, ומשכך אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. עוד נטען כי המבקשות לא יכולות להעלות כל טענה הן ביחס לדירה 501, אשר רשומה כולה על-שם אברהם, והן ביחס לזכויותיו במחצית הדירה המחוברת, וזאת משאברהם אינו צד לבקשה דנן ולא העלה כל טענה מצדו. אשר לטענת המבקשות בדבר אי-הגילוי על אודות קיומו וגובהו של החוב לבנק פאג"י, שב המשיב על טענתו כי מידע כאמור אינו חוסה תחת חובת הגילוי המוטלת עליו כתאגיד בנקאי. כמו כן, לטענת המשיב, אף שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובת המבקשות, שכן למעט הדירה המחוברת אשר מימושה עוכב, יתר הדירות אינן משמשות למגורי המבקשות ומושכרות לצדדים שלישיים, ומשכך יש להתייחס אליהן כאל נכסים מסחריים גרידא אשר כל נזק שייגרם להם הוא נזק כספי בר-פיצוי, כאשר מנגד קיים חשש ממשי כי לא יהיה בידי המשיב מקור נוסף להיפרע את חובו.

 

דיון והכרעה

 

12.      לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

           הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, וכי ביקורת ערעורית על החלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם יכולה להיות השפעה בלתי הפיכה או ניכרת על זכויות הצדדים במתן הסעד הזמני, ובייחוד במקרים בהם הסעד הזמני שהתבקש הוא צו עשה המשנה מצב קיים (ראו: רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ, פסקאות 12-11 (1.11.2015); רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, פסקה 12 (11.4.2016); רע"א 2407/19 ישראל זיו נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 12 (14.5.2019); רע"א 3058/19 אילן ביוקלצ'ק בע"מ נ' סוירף, פסקה 16 (16.7.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי הבקשה דנן באה בגדרי המקרים המצדיקים חריגה מכלל זה, ובפרט משהחלטת בית המשפט המחוזי מבוססת ברובה על ממצאי עובדה ומהימנות העולים מתוך העדויות אשר נשמעו במסגרת ההליך המתנהל לפניו. די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה.

 

13.      אף לגופם של דברים, ובבחינת למעלה מן הצורך, אני סבורה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי – כפי שיבואר להלן.

 

           כידוע, במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני נבחנים שני תנאים מצטברים, אשר מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – סיכויי התביעה להתקבל ומאזן הנוחות (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן ראו למשל: רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 13 (22.10.2017); רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר, פסקה 8 (27.2.2019)).

 

14.      בענייננו, לא מצאתי להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי הנוגעות לסיכויי התביעה, שכן אלו מבוססות בעיקרן על ממצאי עובדה ומהימנות ועל התרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט המחוזי מן העדים והראיות שהובאו לפניו. כמו כן, מבלי לטעת מסמרות, שכן לבטח עוד יתבררו הדברים לעומקם במסגרת ההליך העיקרי, נדמה כי אף במישור המשפטי התביעה איננה חפה מקשיים. אציין כי הרחבת חובת הגילוי המוטלת על תאגיד בנקאי, כך שזו תכלול גם חובה ליידע את הלווה או הממשכן על קיומו וגובהו של חוב אצל תאגיד בנקאי אחר, מעוררת לא מעט קשיים במישורים שונים, וספק אם ניתן להצביע על מקור נורמטיבי להטלת חובה כאמור. אציין כי חובה זו אף אינה עולה מעניין סולטאני ומעניין מרטין אליהם הפנו המבקשות בבקשתן.

 

15.      אף לעניין שיקולי מאזן הנוחות, אני סבורה כי אין באלה כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה.

 

           דירות 25 ו-503 כלל אינן משמשות את המבקשות למגורים ומהוות נכס מקרקעין לשימוש מסחרי לכל דבר ועניין, ומשכך אף אם תתקבל תביעתן של המבקשות, הרי שמדובר בנזק כספי גרידא ובר-פיצוי.

 

            אשר לדירה 501 – כאמור, הזכויות בדירה זו רשומות כולן על שם אברהם ולאדית אין כל זכויות בדירה. ממילא, אין לאדית מעמד ביחס לדירה זו ויש לדחות את בקשתה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל על הסף.

 

           אשר לדירה המחוברת בה כאמור מתגוררים אלקא, אברהם וחמשת ילדיהם – בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת אלקא והורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בנוגע לזכויותיה בדירה בכפוף להתחייבות עצמית והפקדה כספית. לא מצאתי להתערב בכך. חיוב המבקשת בהפקדת סכום כספי מתון כתנאי לעיכוב ההליכים הינו אך סביר ומתבקש בנסיבות העניין. אוסיף עוד כי האמור לעיל ביחס לעיכוב הליכים בדירה 501, בה אין למבקשת כל זכויות, נכון אף לגבי עיכוב ההליכים בדירה המחוברת ביחס לחלקו של אברהם בדירה, והדברים ברורים.

 

16.      סוף דבר: לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן סעדים זמניים.

          

           המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.

 

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בתשרי התש"ף (‏24.10.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים