אברהם בן צבי, עו"ד – יו"ר סיעת "שומרי הסף אפרת" נ. ראש מועצה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

אברהם בן צבי, עו"ד - יו"ר סיעת "שומרי הסף אפרת" נ. ראש מועצה

בג"ץ 7373/19
תאריך: 12/03/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  7373/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט מ' מזוז

 

כבוד השופטת י' וילנר

 

העותרים:

1. אברהם בן צבי, עו"ד - יו"ר סיעת "שומרי הסף אפרת"

 

2. סיעת "שומרי הסף אפרת"

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ראש מועצה מקומית - אפרת

 

2. מועצה מקומית אפרת

 

3. משרד הפנים - ראש ענף ביקורת רשויות , מחוז חיפה

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרים:                      עו"ד אברהם בן צבי

בשם המשיבים 2-1:                עו"ד עקיבא סילבצקי

בשם המשיב 3:                      עו"ד יעל מורג יקו-אל

 

פסק-דין

 

השופטת י' וילנר:

 

1.        עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע הם אינם מקפידים על ניהולה התקין של המשיבה 2, היא המועצה המקומית אפרת (להלן: המועצה).

 

2.        העותר 1 הוא חבר המועצה ועומד בראשה של העותרת 2, סיעת "שומרי הסף אפרת" (להלן: הסיעה). בעתירתם טוענים העותרים כי המשיב 1, העומד בראש המועצה והמשיב 3, הוא משרד הפנים – אינם ממנים חבר מסיעות האופוזיציה לתפקיד יושב ראש ועדת הביקורת של המועצה; אינם מנהלים הליכי הצבעה תקינים לשם בחירת יושב ראש ועדת הביקורת; אינם מקיימים הצבעות נפרדות על-מנת לאשר את חברי הוועדות השונות; מפרים את הייצוג היחסי של הסיעה בוועדות המועצה השונות ועוד. העותרים מפנים בהקשר זה לסעיפים שונים בתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון), וביניהם, לסעיף 35 לתקנון שעניינו במינויה של "ועדת הנהלה קבועה, שתפקידה לנהל את עניני המועצה..."; לסעיפים 37-36 לתקנון המסדירים את אופן מינויה של ועדת ביקורת, זהות חבריה ותפקידיה; ולסעיף 140ח לתקנון שעניינו במינויה של ועדה לענייני ביקורת ובמינוי היושב בראשה.

 

3.        מנגד, טענו המשיבים בתגובתם כי יש למחוק את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים, וזאת מכוח הוראת סעיף 126(ב) לתקנון, הקובעת כי בית המשפט לעניינים מקומיים ידון, בין היתר, "בכל עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו". המשיבים טוענים כי עיקרה של עתירה זו הוא ביישום ובפרשנות הוראות התקנון, ומשכך, כאמור, עומד לעותרים סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים.

 

4.        בהחלטה מיום 6.1.2020 נתבקשו העותרים להודיע מדוע לא תימחק עתירתם מחמת קיומו של סעד חלופי. בהודעתם טוענים העותרים כי סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים על-פי סעיף 126 לתקנון מוגבלת להליכים פליליים ואזרחיים בלבד. זאת, מבקשים העותרים ללמוד מלשון סעיף 136 לתקנון הקובעת את זהות הצדדים בהליכים המתנהלים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים והמתייחסת בתוך כך רק להליכים אזרחיים ופליליים. לצד זאת, טוענים העותרים כי בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך אמנם לדון בעניינים מנהליים, אך רק באלה המנויים בנספחים לתקנון, כגון דיני מכרזים, דיני חקלאות, דיני תקשורת ועוד. נוכח כל האמור, נטען כי העתירה דנן, הנסבה על סוגיה מנהלית שעניינה בניהול מליאת המועצה וועדותיה, אינה מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים. העותרים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך לתת הוראות לרשויות המקומיות ביהודה ושומרון – שכן אלו כפופות להוראותיו של הממונה על היישובים ביהודה ושומרון, המתמנה על-ידי המפקד הצבאי באזור. לחלופין, טוענים העותרים כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים בהם יש לאפשר דיון בעתירה בפני בית משפט זה, שכן העתירה מעוררת שאלות בדבר כללי מנהל תקין, אשר עשויות להשליך על המבנה הפרלמנטרי של כלל הרשויות המקומיות.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

5.        לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים מזה ומזה, אנו סבורים כי יש למחוק את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

 

6.        הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן: הצו), אשר הותקן על-ידי המפקד הצבאי מכוח סמכותו החקיקתית באזור יהודה ושומרון, קובע כי מפקד האזור רשאי לכונן בית משפט לעניינים מקומיים, שסמכותו תיקבע בתקנון (ראו: סעיף 2(ב) לצו וכן סעיף 125 לתקנון). ואכן, סעיף 126 לתקנון מסדיר את סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים וקובע, בין היתר, כי בית המשפט לעניינים מקומיים יהא מוסמך לדון "בכל עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו" (סעיף קטן (ב)). על יסוד זה, הבהירה הפסיקה כי מבחן הסמכות הנובע מן הסעיף האמור איננו מבחן הסעד או מבחן העילה, כי אם מבחן העניין, היינו, כי בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון בעניינים הנובעים מן התקנון ומן הנספחים לו (ראו: בג"ץ 6355/16 חב' כלל גלגלי פרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין עילית, פסקה 2 (1.9.2016) (להלן: עניין כלל). הנה כי כן, משהעתירה דנן נסבה על טענות העותרים להפרות אלה ואחרות של הוראות התקנון בכל הנוגע לניהול המועצה, הרי שלשונו הבהירה של סעיף 126(ב) לתקנון מלמדת כי עתירה זו מצויה בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים.

 

7.        בהקשר זה, נציין כי לא מצאנו ממש בהבחנה לה טוענים העותרים בין עניינים אזרחיים ופליליים לבין עניינים מנהליים. זאת, בראש ובראשונה, משלא נמצא לטענה זו כל עיגון בלשונו של סעיף 126(ב) המובא לעיל. אמנם נכון כי סעיף 136 לתקנון מסדיר את זהות המתדיינים בהליכים אזרחיים ופליליים בלבד, ואולם, אין בכך כדי לאיין את האמור בסעיף 126(ב) לתקנון, בדבר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בכל עניין שבתקנון. זאת ועוד, העותרים עצמם מכירים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדון בהליכים מנהליים מובהקים הנסבים על הסוגיות המוסדרות בנספחים לתקנון, כדוגמת דיני מכרזים (ראו למשל: עניין כלל, שם). לא שוכנענו כי קיים טעם מבורר להבחנה בין התקנון עצמו לבין נספחיו – המוזכרים בנשימה אחת בסעיף 126(ב) כאמור.

 

8.        הדברים שלעיל מתיישבים אף עם תכליתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר נועד, בין היתר, לשם "ניהולן התקין של המועצות המקומיות" (ראו: סעיף 2(ב) לצו וסעיף 125 לתקנון).

 

9.        נעיר עוד כי לא מצאנו ממש בטענת העותרים לפיה בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך ליתן הוראות לרשויות מקומיות באזור יהודה ושומרון, נוכח כפיפותן להוראות הממונה על היישובים באזור. טענה זו נטענה בעלמא, וללא בסיס משפטי.

 

10.      אשר לטענתם החלופית של העותרים, לא מצאנו שהעתירה דנן נופלת בגדר אותם מקרים המצדיקים התדיינות בפני בית משפט זה חרף קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה אינו דן בעתירות אשר קיימות לגביהן סמכות מקבילה לערכאה שיפוטית אחרת אלא אם מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, המעורר בעיה ושאלה משפטית אשר ראוי על-פי מהותה שתתברר בפניו (ראו והשוו: בג"ץ 10771/07 גוירצמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סג(3) 418, 442 (2010); בג"ץ 7501/17 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' שר הפנים, פסקה 8 (‏9.5.2018) וההפניות שם). המקרה דנן איננו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים דיון בעתירה שלפנינו חרף קיומו של סעד חלופי כאמור, ודי בכך כדי לדחות את העתירה.

 

11.      מכל האמור לעיל נמצאנו למדים כי לעותרים עומד סעד חלופי בדמות פנייה אל בית המשפט לעניינים מקומיים. משכך, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, אין מקום לבירור העתירה דנן בפני בית משפט זה.

 

12.      סוף דבר: העתירה נמחקת.

 

           העותרים יישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 1,500 ש"ח, ובהוצאות המשיב 3 בסך של 1,500 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏ט"ז באדר התש"ף (‏12.3.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים